הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו..."; הלכה כריב"ל נגד רבי יוחנן
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין יט ע"א
דאמר להו לעשרה כתבו גט לאשתי,
חתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים,
אתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה:
כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק.
והאמר ריש לקיש: לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים לא!
בההיא כרבי יוחנן סבירא ליה.
והאמר ר' יוחנן: שנים משום עדים, וכולן משום תנאי!
בההיא כריש לקיש סבירא ליה.
1.
במשנה בדף יז עמוד א הובאה מחלוקת בין תנא קמא שפוסל גט שנכתב ביום ונחתם בלילה שאחריו, לרבי שמעון שמכשיר.
2.
כמן כן, בסוגיה הקודמת - בדף יח עמוד ב - הובאה מחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש.
רבי יוחנן סובר שאם אדם אמר לעשרה אנשים "כתבו גט לאשתי" אזי שנים מתוכם יהיו עדים והשאר נועדו רק כדי לקיים את רצון הבעל - "משום תנאו".
2.1
וריש לקיש סובר שכל העשרה ישמשו כעדים.
3.
סוגייתנו:
ההוא דאמר להו לעשרה כתבו גט לאשתי,
חתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים,
שנים חתמו על הגט באותו יום שנכתב הגט ושאר השמונה חתמו על הגט תוך עשרה ימים מזמן כתיבת הגט.
4.
אתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה:
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף יט עמוד א
כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק.
ריב"ל פסק להם שמכיוון שכבר ניתן הגט אזי אפשר לסמוך על דעת רבי שמעון - לעיל בסעיף 1 - שמכשיר את הגט אף שכתיבתו וחתימתו לא היו באותו יום.
4.1
"שעת הדחק" - אם האשה כבר נישאה לאדם אחר או שהבעל כבר לא לפנינו.
4.2
האם כל מקרה של "דיעבד" מוגדר ממילא גם כ"שעת הדחק" [אפילו בדיני אשת איש]?
4.3
הביטוי "כדאי הוא... לסמוך עליו" מובא בש"ס 6-7 פעמים [ללא כפולות]:
3 פעמים כלפי רבי שמעון בן יוחאי [="רבי שמעון"] בצירוף הביטוי "בשעת הדחק" - פעמיים נאמר על ידי ריב"ל.
1 - כלפי רבי אליער
1 - כלפי רבי אלעזר בצירוף הביטוי בשעת הדחק.
1 - כלפי רבי יוחנן.
הנ"ל - בדיקה שטחית
5.
הגמרא מקשה מדעת ריש לקיש בהסברו את רבי שמעון במשנה:
והאמר ריש לקיש: לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים לא!
6.
מיישבת הגמרא:
בההיא כרבי יוחנן סבירא ליה.
ריב"ל פסק כרבי יוחנן בהסבר שיטת רבי שמעון במשנה.
7.
אם לפי רבי יוחנן - כאמור בסעיף 6 - אזי מתעוררת קושיה לפי רבי יוחנן עצמו:
והאמר ר' יוחנן: שנים משום עדים, וכולן משום תנאי!
8.
מיישבת הגמרא:
בההיא כריש לקיש סבירא ליה.
בעניין פיצול העדים - לעיל בסעיף 2.1 - ריב"ל פוסק כריש לקיש.
9.
רא"ש מסכת גיטין פרק ב סימן ט:
ט ההוא דאמר להו לעשרה כתבו גט לאשתי חתום תרי מינייהו ביומא ואינך מכאן ועד עשרה ימים אתו לקמי' דריב"ל [גיטין דף יט ע"א] אמר כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק והא אמר ריש לקיש לא הכשיר ר' שמעון אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא בההיא כר' יוחנן סבירא ליה והאמר ר' יוחנן שנים משום עדים וכולן משום תנאי בההיא כריש לקיש ס"ל
ומהך עובדא משמע דהלכה כריש לקיש כיון דריב"ל סבר כוותיה
9.1
בקשר למחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש - לעיל סעיף 2-2.1 - יש לפסוק כריש לקיש מכיוון שריב"ל סובר כמותו.
ומבוסס על הכלל שהלכה כריב"ל נגד רבי יוחנן - לעיל בסעיף 2 - ורבי יוחנן הוא זה שחולק על ריש לקיש, לכן ברור שהלכה כריב"ל בעניין זה שפוסק כריש לקיש.
9.2
הוא מדגיש את הכלל שהלכה כריב"ל נגד רבי יוחנן בכל מקום בש"ס.
דקי"ל בכל דוכתי הלכה כריב"ל כנגד רבי יוחנן כמו שהביא ר"ת ראיה במגילה (מגילה דף כז א) מההיא דמבי כנישתא לבי רבנן
9.3
מקורות נוספים - הלכה כריב"ל נגד רבי יוחנן:
א.
תוספות מסכת מגילה דף כז עמוד א:
כוותיה דרב פפי מסתברא - מהכא משמע דהלכה כר' יהושע בן לוי לגבי דר' יוחנן מדמייתי ראיה דהלכה כרב פפי משום דרבי יהושע בן לוי קאי כוותיה אף על גב דרבי יוחנן פליג עליה.
תוס' טוען שהמחלוקת ביו ריב"ל ורבי יוחנן הלכה כריב"ל, שהרי הגמרא מביאה מריב"ל הוכחה לדברי רב פפי, והרי באותה מידה הגמרא יכלה לומר שיש הוכחה מרבי יוחנן לדברי רב פפא!
משמע מכך - שהגמרא הביאה דווקא מרבי יהושע בן לוי הוכחה לרב פפי - שכך "עורך הגמרא" [מי שסידר את מבנה הסוגיה / "עריכת הגמרא"] הכריע - כריב"ל [=כרבי יהושע בן לוי"].
ב.
תוספות מסכת נדרים דף מה עמוד א:
ה ועוד ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן הלכה כרבי יהושע בן לוי בכל מקום לשון הרב ר"א מדפסקינן בפ' תפלת השחר (ברכות דף כח:) דלית (ליה) הלכתא כוותיה אלא בתרי והתם מפרש להו אבל באחריני הלכתא כוותיה דרבי יהושע בן לוי...
ג.
תוס' מסכת חולין דף צז עמוד א:
ור"ת אומר דכל זה אינו ראיה דאין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי ולא כרב ושמואל דהלכה כרבי יוחנן לגבי רב כדאמר בריש ביצה דף ד:) וגבי שמואל כדאמר במי שהוציאוהו (ערובין דף מז:)
ורבי יהושע בן לוי נמי אית ליה לקמן (חולין דף צח.) בשמעתין דמין במינו נמי בטיל דיליף מזרוע בשלה דהוי מין במינו ורבי יהושע בן לוי בר סמכא הוא והלכה כמותו בכל מקום ואפילו לגבי ר' יוחנן כדמשמע בפרק בתרא דמגילה דף כז.)
10.
המשך דברי הרא"ש בסוגייתנו - מסכת גיטין דף יט:
ורב אלפס לא הביא הך דריב"ל ופסק כרבי יוחנן
הרי"ף פסק בעניין המחלוקת בסעיפים 2-2.1 כרבי יוחנן, מפני שהכלל הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש - והוא לא מתייחס לדברי ריב"ל.
11.
הרא"ש מסביר את שיטת הרי"ף שהובאה לעיל:
מדקאמר סתמא דהש"ס אי חתום בתחילה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול
אלמא כרבי יוחנן קי"ל.
כלומר, מכך שהגמרא העלתה בעיה ודנה לפי שיטת רבי יוחנן סימן שהגמרא פוסקת כרבי יוחנן [לפי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה - הלכה כוותיה"].
11.1
האמור בסעיף 11 גובר על הכלל שהלכה כריב"ל - כלעיל בסעיף 9-9.2
12.
ולגבי האמור בסוגייתנו לעיל בסעיף 4:
כתב רב האי ז"ל בשעת הדחק איכא פלוגתא ביני רבוואתא איכא מ"ד מדקאמר ריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ש"מ דהכי הלכתא
ואיכא מ"ד משום דחתים עליה תרי מינייהו ביומא הוא דקאמר הכי הא לאו הכי לא
13.
ונראה דהלכתא כר"ש דמתני' בשעת הדחק ונכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואפילו מכאן ועד י' ימים כרבי יוחנן דהא ריב"ל קאי כוותיה:
הלכה כרבי שמעון במשנתנו "בשעת הדחק" - כבסעיף 4 לעיל - גט שנכתב ביום ונחתם בלילה כשר.
13.1
וגם הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש - בדעת רבי שמעון.
14.
רמב"ם הלכות גירושין פרק א הלכה כה:
גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהיה מוקדם י או מאוחר, או שנכתב ביום ונחתם בלילה כ שלאחריו אף על פי שעסוקין ל באותו ענין, או כתב את הגט בירושלם וטעה וכתב בלוד, כל אלו פסולין עד מ שיחתמו בו בזמן נ כתיבתו ובמקום כתיבתו. +/השגת הראב"ד/ גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהיה מוקדם ומאוחר. א"א טעה במאוחר
הרמב"ם לא חילק בין שעת הדחק לאינו שעת הדחק ולכן ברור שהוא לא פוסק כרבי שמעון במשנתנו.
15.
ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד לד-לה תוספת הסבר בסוגייתנו.
