סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקצ"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת גיטין
דף יז ע"א

 

עדיפות גלות אדום - "בטולא דבּר עֵשָׂו" - משאר הגלויות

 

מסופר בגמרא (טז ע"ב) שכאשר פרסי אחד נכנס לבית רבה בר בר חנה ונטל את הנר שדלק שם (-היה זה ביום אידם של הפרסיים "שאין מדליקין אור באותו יום אלא בבית ע"ז שלהן". רש"י), אמר רבה בר בר חנה: "רחמנא, או בטולך או בטולא דבּר עֵשָׂו" (-"או החביאנו בצלך או הגלונו בצל בני עשו שהן מכבדין אותנו". רש"י). בהמשך דנה הגמרא אם אכן הרומאים, בני עשו, עדיפי מהפרסיים, יעו"ש.

והנה, גם אחר פירש"י, שבני עשו "מכבדין אותנו", עדיין מופלא הדבר להבין מהי המעליותא של הגלות תחת בני עשו מלהיות משועבד בגלות תחת שאר האומות, עד שאמר רבב"ח: "או בטולך או בטולא דבר עשו".

ובדרך פשטות מביא 'רבינו אפרים' בפירושו על התורה (נדפס ב'תוספות השלם' עה"ת פר' תולדות בפסוק ויאהב יצחק), לגבי רצונו של יצחק אבינו לברך את עשו (בראשית כז, כט): "הוה גביר לאחיך" - שתמוה מאוד למה רצה שישתעבד יעקב תחת ידי עשו - וכתב: "שמעתי בשם ה"ה דון חסדאי קרשקש ז"ל, כי בחר יצחק אבינו להיות בני יעקב מקבלים צידה ומאכל מאת בני עשו בנו - מהיותם מסורים ביד עם אחר, וכך אמרו רז"ל 'או בטולך או בטולא דבר עשו', כי מלכות רומי חשובה, כי היחס והאחוה הם דבר גדול". דהיינו, שמצד היותם אחים, הוי מעליותא אצל בני עשו, "שהן מכבדין אותנו".

בדרך דרוש מבאר המהר"ם שיף, כי שעבוד בני ישראל אצל בני עשו אינו שעבוד מוחלט, כי זה תלוי בעסקם בתורה ובמצות, כמו שבירך יצחק את עשו (שם, מ): "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך", וברש"י: "כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל 'ופרקת עלו' וגו'", וכן נאמר (שם, כב): "הקול קול יעקב והידים ידי עשו", ואמרו במדרש (ב"ר סה, כ): "בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות... ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות". נמצא שגם כשבני ישראל משועבדים אצל בני עשו, עדיין יש אפשרות בידם שעול הגלות ייקל מעליהם, כי על ידי התחזקות בתורה ובמצוות ניצולים הם מידם, ומשא"כ בגלויות תחת שאר אומות, שהרי אז אין מידם מציל, כי יתכן שכוחם אינו מותנה במה שבני ישראל מתרשלים בקיום התורה והמצוות, ולכן קושי הגלות אצלם הוא גדול מנשוא.

בדרשות ה'חתם סופר' (דרוש לז' אדר שנת תקס"ח קמא, ב) מצינו ביאור נוסף, על פי מה שאומרים בהגדה של פסח: "צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל", כי בפשטות נראה שההבדל בין לבן הארמי לפרעה הרשע הוא במה שפרעה גזר רק על הזכרים, ואילו לבן ביקש לעקור את הכל. אכן בעומק הענין ישנו חילוק חמור יותר, כי פרעה 'גזר' ולבן 'ביקש' ולא עשה, והיינו, כי בגלות מצרים ידעו בני ישראל את הגזירה, כי פרעה גזר על הזכרים, וביצע אמרתו, וכמעט רגע טבעו במים, ואילו הנקבות היו בטוחות שיצאו לחיים, ומשא"כ לבן, במה ש'ביקש לעקור את הכל' ולא עשה, היו חייו של יעקב אבינו תלואים לו מנגד ונתונים בידי לבן, כי לא ידע מה יולד יום, והחליף את משכורתו עשרת מונים, וכל אותה עת עמד בדאגה שמא יעשה עמו לבן כחפצו ורצונו, "וזה גרע הרבה ממיתה והריגה מוחלטת".

וכתב החת"ס לענינינו: "והנה טיטוס גזר 'מאן דקטיל לישראל לישקל ד' זוזי' (עי' גיטין נה:), זהו הריגה מוחלטת, משא"כ הפרסיים, מעולם לא שלחו יד ביהודים, ומ"מ עומדים עליהם ומבקשים להרע להם, ועל זה התפלל: 'רחמנא או בטולך', ונהיה אנחנו ברום עליון, או אם ח"ו נגזר עלינו גלות תתננו בטולא דבר אדום, שמחליט דבריו כטיטוס הנ"ל, אבל לא כי הני 'חברי', שמבקשים להרוג שהוא רע מן הכל".

הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל בספרו 'חכמת התורה' (פר' תולדות בפסוק ויגש וישק) מבאר הענין באופן מחודש, בהקדם דברי ה'שערי אורה' (שער החמישי הספירה השישית): "דע כי יצחק אבינו ע"ה היה צופה כל העתיד לבוא, וצפה וראה כי בני יעקב יהו חוטאין ומכעיסין לפני השי"ת ויירשו דיני גיהנם, וכשראה יצחק שישראל בגלות עשו, שמח ואמר: גלות מכפרת עוון; ואמר: כן, אני אוהב מאוד כל הצרות של עשו, ללמד על ישראל חובה כדי לגמור עליהם הדין בגלות בעולם הזה. וזהו (בראשית כה, כח) 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו'. ומהו 'כי ציד בפיו', אלא ראה בני יעקב נצודים בדיני גיהנום, וראה ונצטער, וכשראה גלות אדום וראה הציד של גיהנום נתון בפיו של עשו, שמח ואמר: גלות מכפרת עוון".

וכותב הגרש"ק: "ואני אוסיף על דבריו, דצער יותר הוי לאדם אם אחיו משתעבד בו ממה שאחרים משתעבדים בו, וכמ"ש הכתוב (ויקרא כה, מו): 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך', ובירמיה (לד, ט): 'לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש', ולכך אמר יצחק, אם יהיה בגלות ביד אומה אחרת יהיה הגלות יותר קשה, אבל ביד עשו יהיה הצער עולה במקום עונש".

ובזה ממשיך לבאר את המאמר שלפנינו: "רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו", כי זאת היא המעליותא של השעבוד תחת ידי אחינו עשו – גלות אדום, כי בנוסף לכובד הגלות יש כאן צער נוסף של ההשתעבדות תחת ידי אומה שהם אחינו בשרינו, ובכח כן נזכה להיות נקיים מכל עון, ויסיר מעלינו חובת גיהנום לגמרי.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר