הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב אשי - "מאריה דגמרא"; הלכה כרב באיסורים; "תניא כוותיה ד... תניא כוותיה ד... " - כפילות
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין יח ע"א
איתמר: מאימתי מונין לגט?
רב אמר: משעת נתינה,
ושמואל אמר: משעת כתיבה.
מתקיף לה רב נתן בר הושעיא לשמואל,
יאמרו: שתי נשים בחצר אחת, זו אסורה וזו מותרת!
אמר ליה אביי: זו זמן גיטה מוכיח עליה, וזו זמן גיטה מוכיח עליה.
תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דשמואל.
תניא כוותיה דרב: השולח גט לאשתו ונשתהה שליח בדרך ג' חדשים, כשהגיע גט לידה - צריכה להמתין ג' חדשים... [יש המשך]
מבנה הסוגיה:
1.
איתמר: מאימתי מונין לגט?
אשה שהתגרשה מנועה 3 חודשים מלהינשא לאדם אחר כדי למנוע ספק במידה וייולד ילד אחרי 7 חודשים מנישואיה לשני.
2.
מחלוקת בין רב לשמואל:
רב אמר: משעת נתינה,
3.
ושמואל אמר: משעת כתיבה.
כמובן שיש משמעות למחלוקת רק כאשר הכתיבה קדמה לנתינה יותר מיום אחד.
4.
קושיה מסברא על שמואל:
מתקיף לה רב נתן בר הושעיא לשמואל,
יאמרו: שתי נשים בחצר אחת, זו אסורה וזו מותרת!
5.
יישוב לקושיה:
אמר ליה אביי: זו זמן גיטה מוכיח עליה, וזו זמן גיטה מוכיח עליה.
לפעמים תרוץ על "מתקיף" נחשב כדחייה "דחוקא" שמלמד שאין הלכה כאותו אמורא שעליו הוקשה ה"מתקיף" - כשמואל בסוגייתנו!
6.
תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דשמואל.
הגמרא קובעת שיש ברייתא שמתאימה לשיטת רב וברייתא אחרת שמתאימה לשיטת שמואל.
6.1
ויש לבדוק, מדוע צריך את ההקדמה הכפולה הזאת כאשר בהמשך הגמרא עצמה חוזרת ומפרטת כל ברייתא בנפרד! - ראה בהמשך.
6.2
כנראה שהגמרא מדגישה שמדובר במחלוקת בין ברייתות וכל אמורא "רק" פסק כברייתא מסויימת ואמר זאת - משום מה - בלשונו האישי.
7.
תניא כוותיה דרב: השולח גט לאשתו ונשתהה שליח בדרך ג' חדשים, כשהגיע גט לידה - צריכה להמתין ג' חדשים,
ולגט ישן אין חוששין, שהרי לא נתייחד עמה.
מוכח מהברייתא במפורש כ"רב".
8.
תניא כוותיה דשמואל: המשליש גט לאשתו, ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר ג' חדשים,
משנתנו לה - מותרת לינשא מיד,
ולגט ישן אין חוששין, שהרי לא נתייחד עמה.
מברייתא זאת מוכח במפורש כשמואל.
9.
רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה,
שלושה אמוראים פסקו למעשה "משעת כתיבה" - כשמואל.
10.
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת נתינה.
שני אמוראים פסקו למעשה "משעת נתינה" - כ"רב".
10.1
בפשטות, האמוראים בסעיף 9 היו מאוחרים לאמוראים בסעיף 10, ומדוע הוקדמו להם?
11.
והלכתא: משעת כתיבה.
הגמרא קובעת "והלכתא..." כדינו של שמואל.
11.1
אולי "עורך הגמרא" רוצה להדגיש שאין הלכה כבסעיף 10 - כ"רב", ולכן הצמיד את סעיף 11 לסעיף 10. ובזה יש תשובה לשאלתנו לעיל בסעיף 10.1
מי אמר את ה"והלכתא"?
11.2
מדוע לא מנוסח "והלכתא כשמואל"!
11.3
הביטוי "והלכתא כ... [שם חכם]" - לפעמים מובא לפני שם החכם הביטוי "והלכתא כוותיה ד..." - כ-80 מופעים בש"ס.
11.4
הביטוי הכללי "והלכתא..." מובא בש"ס יותר מ-200 פעמים, ואם נפחית את ה-80 פעמים מהאמור בסעיף לעיל הרי שיש "והלכתא" בלי שמוזכר אחריו שם חכם - אלא מזכירים את ההלכה עצמה - כ-140 מופעים.
הערה: יתכן שהמספרים לעיל כוללים כפולות באותה סוגיה.
12.
רמב"ם הלכות גירושין פרק יא הלכה יט:
ומיום כתיבת ו הגט מונין למגורשת, ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע לידה אלא אחר כמה שנים, מיום הכתיבה מונין, שהרי אינו מתיחד עמה משכתבו לה.
הרמב"ם פוסק כדעת שמואל בסוגייתנו - "משעת כתיבה".
13.
כסף משנה הלכות גירושין פרק יא הלכה יט:
[יט] ומיום כתיבת הגט מונים למגורשת. כתב ה"ה פסק הלכה בפרק כל הגט וטעות סופר שאינו אלא בפ' ב' דגיטין
מעיר על שגיאת "דפוס" - ציון המקור בגמרא - אצל ה"מגיד משנה".
13.1
ומ"ש שהוא פסק הלכה כך היא גירסת ספרים אבל בנוסחי דידן אין כתיב בגמרא פסק הלכה
14.
והכי איתא בגמרא (גיטין דף יח/ י"ח)
אתמר מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה וכו' ת"כ דרב ות"כ דשמואל
ואמרינן בתר הכי רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת נתינה
וכתב הרא"ש רב אלפס לא הביא אלא ת"כ דשמואל וכתב וכן הלכתא
הרי"ף לא מביא את "תניא כוותיה דרב" - כמובא בגרסת סוגייתנו - לעיל בסעיף 7.
והרי"ף כתב "וכן הלכתא". משמע ממנו שגם הביטוי "והלכתא..." בסוגייתנו - לעיל בסעיף 11 - לא היה בגרסת גמרתו.
15.
ודבריו תמוהים למה פסק כשמואל הא קי"ל הלכתא כרב באיסורי.
הוא מקשה, מדוע נפסק כשמואל, למרות שהכלל הוא, ש"הלכה כרב באיסורים" - נגד שמואל.
16.
ועוד דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאינון אמוראי עבדי כרב [ויש ספרים שכתוב בהם והלכתא משעת כתיבה]
וגם קשה, שהרי אמוראים פסקו כרב! - לעיל בסעיף 7.
16.1
מדוע הוא לא מביא את האמוראים שפסקו כשמואל?
אולי לא היה בגירסתו?
וגם ה"הלכתא" לא היה בגירסתו, לכן פסק כשמואל נגד הכלל של "הלכה כרב באיסורים" כשחולק על שמואל.
17.
ומשמע דהרי"ף אינו גורס אותו מאחר שלא כתבו בהלכותיו עכ"ל.
18.
ה"כסף משנה" מסכם:
ונראה שטעם הרי"ף משום דכיון דרב אשי דבתראה טובא הוא ומאריה דגמ' הוא עביד משעת כתיבה הכי נקטינן וכן פסקו סמ"ג והרשב"א והר"ן והריב"ש וספר א"ח:
מתוך הנחה שלא מובאת ה"והלכתא" בגמרא יש לפסוק כשמואל בגלל האמור לעיל בסעיף 9.
19.
והרי יש גם אמוראים שפסקו כרב [אם אמנם מובא בגירסת הגמרא] - לעיל בסעיף 10.
20.
על כך הוא מסביר כלל מאד עקרוני ויסודי ב"עריכת הגמרא" ובפסיקת ההלכה בש"ס:
"דכיון דרב אשי דבתראה טובא הוא ומאריה דגמ' הוא עביד משעת כתיבה הכי נקטינן:"
במחלוקת בין רב אשי נגד אמוראים אחרים הלכה תהיה כרב אשי משתי סיבות:
20.1
נימוק א:
רב אשי מוגדר כ"בתראי" [=אחרון], והכלל הוא ש"הלכה כבתראי" - הלכה כחכם המאוחר יותר. וכאן הוא מדגיש "בתראה טובא". אולי כוונתו לכך שרב אשי חי ממש "מאוחר ביותר" לגבי שאר האמוראים [בסוף תקופת האמוראים שמוזכרים בגמרא]. ואולי כוונתו שרב אשי היה "בתראה טובא" - חכם "בתראי" שהוא חשוב ביותר.
ומתקשר גם לסעיף הבא:
20.2
נימוק ב:
רב אשי מוגדר כ"מאריה דגמרא". בפשטות כוונתו היא לכך, שרב אשי היה "עורך הגמרא", ובתוקף תפקידו הוא היה רשאי להכריע את ההלכה כהבנתו - גם נגד כללי פסיקה אחרים!
20.3
הביטוי "מאריה דגמרא"/"מאריה דתלמודא" לא מובא כלל בש"ס עצמו. [יש "מרא דשמעתא" ויש "מרא דארץ ישראל"; "מרא דארעה דישראל"]
אמנם גם תנאים ואמוראים אחרים מוגדרים לעיתים אצל הפרשנים כ"מאריה דגמרא". אלא ששם מדובר ב"העדפה" של חכם אחד ביחס לחכם אחר!
ואמנם כך גם בסוגייתנו מדובר על "העדפת" רב אשי על פני שאר האמוראים שהובאו בסוגייה, אבל מלשונו של ה"כסף משנה" משמע שבסוגייתנו מדובר ב"העדפה" מוחלטת ולא יחסית!
20.4
ויתכן ששני החכמים שמוזכרים עם רב אשי - לעיל בסעיף 10 - רב כהנא ורב פפי - היו גם הם בצוות "עורכי הגמרא"!
20.5
ואולי הוא מתכוון לומר נימוק ג:
"עביד משעת כתיבה", כלומר רב אשי פסק הלכה למעשה, והכלל הוא ש"מעשה רב", כלומר, חכם שקיים למעשה הלכה מסויימת יש לכך עדיפות בקביעת ההלכה!
21.
ראה לעיל בסעיפים 6-8 שהובאה ברייתא אחת "לטובת" "רב", והובאה ברייתא אחרת "לטובת" שמואל. למעשה יש כאן מחלוקת בין 2 ברייתות, ולכן יתכן שבמקרה כזה אין תוקף לכלל של "הלכה כרב באיסורים", וממילא יתכן שלכן "רב אשי" פסק כשמואל על דעת עצמו, כי זכותו להכריע בין 2 ברייתות.
22.
הערה נוספת: הפרשנים לא דנים בכך שיש 3 אמוראים - בסעיף 9 - נגד 2 אמוראים -בסעיף 10. ונראה לי, שגם זה יכול להיות נימוק לפסיקה כרב אשי שנכלל בין 3 האמוראים שפסקו כשמואל [רוב של 3 נגד מיעוט של 2].
23.
על הביטוי "והלכתא" בסוגייתנו ראה גם אצל הרב זיני,"רבנן סבוראי", עמודים 125-126.
