הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אנא לא שמיעא לי...וקיימתיה מסברא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין ז ע"א
אמר רבה בר בר חנה, הא דאמרי רבנן: שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה, עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר: צריך
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ז עמוד א
למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלו מיניה.
אמר ר' אשי: אנא לא שמיעא לי הא דרבה בר בר חנה, וקיימתיה מסברא.
1.
רב אשי - דור אחרון של אמוראים התייחס לדברי רבה בר בר חנה שהיה תלמידו של רבי יוחנן - הרבה לפני רב אשי!
2.
רמב"ם הלכות שבת פרק ה הלכה ג:
המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה, ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים לפי שהן מצויות בבתים והן העסוקות במלאכת הבית,
ואף על פי כן צריך האיש להזהירן ולבדוק אותן על כך ולומר לאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך הדליקו את הנר, ספק חשיכה ונכנס השבת ספק לא נכנס אין מדליקין.
הרמב"ם לא מזכיר את העניין שצריך לומר "בניחותא". אולי הוא סובר שדעת רב אשי היא שזה רק מנהג שלא מחייב!
3.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רס סעיף ב:
כשיהיה (ט) סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו (י) ב בלשון רכה: (יא) עשרתם? (יב) ערבתם? (יג) [ג] הפרשתם חלה? <ג> ויאמר להם: (יד) ג הדליקו את הנר. ובמקום שאין מעשרין, אין צריך לומר: עשרתם (טור).
הוא מזכיר את כל שלושת הדברים, ואת העניין של "הלשון רכה" לא אומר כלל לגבי ה"הדליקו את הנר". אולי כי כשאומר בלשון שאלה יש בזה יותר עניין של הטלת אימה - שזה הקשר בסוגייתנו.
3.1
אולי הוא סובר שרב אשי דווקא בא "לחזק" את דברי רבה בר בר חנה!
משנה ברורה סימן רס ס"ק יג:
(יג) הפרשתם חלה - וכעת אין נוהגין לישאל זה ועיין בתשובות כנסת יחזקאל סי' כ"ג שכתב טעם לזה אך בע"פ בודאי צריך לישאל ואם חל בשבת צריך לישאל בע"ש ע"ש:
ט"ז אורח חיים סימן רס ס"ק ג:
(ג) (פמ"ג) ויאמר להם הדליקו. - פי' בפתח תחת הה"א לשון צווי דאין שייך לו' לשון שאלה אם הדליקו את הנר כמו בעשרתם ערבתם שכאן הוא רואה שלא הודלק ומה שאלה יש בדבר ונראה לי דאם הוא בחדר מיוחד והולך משם לבית הכנסת ואינו יודע אם הודלק בבית דירה שפיר יאמר ל' הדליקו בחיר"ק דהוא ל' שאלה:
מגן אברהם סימן רס ס"ק ג:
ג (פמ"ג) (מחה"ש) הדליקו - וה"ה שיזהירם שיפסיקו מלעשות מלאכה ועסי' רס"ג ונ"ל דצ"ל ג"כ ערבתם ע"ח כמ"ש הטור דאע"ג דמותר לערב ב"ה היינו משום מצוה התירו שבות וא"כ לכתחל' יש להזהירם שלא יבואו לידי כך:
4.
המשפט הבא בגמרא לעיל:
אמר ר' אשי: אנא לא שמיעא לי הא דרבה בר בר חנה, וקיימתיה מסברא.
5.
ראה מה שכתבתי על מסכת מכות דף ד:
בגמרא:
"... אמר רב יוסף: לא שמיעא לי הא שמעתא.
אמר ליה אביי: את אמרת לה ניהלן, והכי אמרת ניהלן, דרב לא תני חסר קורטוב ברישא, ורבי יוחנן אסיפא פליג, ורב דאמר כדברי הכל."
רב יוסף אמר שלא שמע את ההלכה שנאמרה בשם רב יהודה, ואביי הזכיר לו שכן אמר את השמועה מרב יהודה – לפני שרב יוסף חלה ושכח הלכות [רש"י]
5.1
בש"ס מופיעה תופעה זו 6 פעמים. תמיד לגבי רב יוסף. לעיתים על הלכות שנאמרו על ידי רב יהודה, על ידי עולא, על ידי רבה בר רב הונא, על ידי רב, על ידי שמואל. רק בסוגייתנו לגבי שמואל רש"י מזכיר שרב יוסף היה תלמידו.
5.2
בכל אופן מתעוררת שאלה מדוע הגמרא צריכה לספר את העניין הזה ומדוע לא יכלה להתעלם מכך. הרי בכל הגמרות שהוזכר עניין זה אביי טוען שרב יוסף כן ידע מההלכות האלה [כנראה לפני שחלה]
5.3
וראה שיש מקומות שהביטוי הוא : "לא שמיע לי" בלי התוספת של "הא שמעתא" ואז המשמעות היא: "לא סבירא לי". - כ 20 מופעים בש"ס ביחס למגוון של אמוראים ולאו דווקא לגבי רב יוסף [ יש פעמים שהגמרא עצמה קובעת ש"לא שמיעא לי" הכוונה ל"לא סבירא לי"]. בכל אופן אולי ניתן לפרש גם בסוגייתנו, - שלא כפרוש רש"י - שאמנם רב יוסף כן אמר בשם רב יהודה אבל רב יוסף חזר בו ולא מסכים לדין הזה, גם אחרי שאביי טען כלפניו שבעבר כן אמר את ההלכה בשם רבותיו [ואולי אף פסק כמותם].
5.4
יש שמסבירים שהרמב"ם פוסק כאביי ורב יוסף ולא כרבא, בסוגייה, וזה תימה, שהרי הלכה צריכה להיות כרבא, שהלכה כרבא כנגד אביי. ואולי זו הכוונה שהגמרא טענה שאביי אמר לרב יוסף שהוא כן אמר ההלכה, וממילא יוצא שאביי ורב יוסף כנגד רבא, ואולי כשיש רבים מול רבא, אין הלכה כרבא כנגד אביי.
6.
ראה לעיל בסעיף 5.3 שלפעמים משמעות הביטוי "לא שמיע לי" משמעו "לא סבירא לי". ברור שבסוגייתנו - מסכת גיטין דף ז - להיפך, רב אשי אומר "וקיימתיה מסברא", משמע שרב אשי דווקא כן קיבל את דברי רבה בר בר חנה מכח סברא עצמאית שלו ולא מכח מסורת מתקופת רבה בר בר חנה!
