סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 956

"רבה בר בר חנה ארכס ליה גיטא בי מדרשא"

גיטין כז ע"ב


לרבה בב"ח אבד גט בביהמ"ד. אמר רבה למוצאי האבדה שיש לו סימן וגם יש לו טביעת עין להכיר אותו, והשיבו לו את הגט. אמר על זה רבה שאינו יודע אם החזירו לו את הגט בגלל הסימן שיש לו והם סברו שסימן בגט הרי זה מדאורייתא ראיה, ולכן ניתן לגרש בו את האשה, או יתכן שהם סברו שסימנים לאו דאורייתא, והסיבה שהשיבו לו את הגט היה זה משום שהעיד על עצמו שהוא מכיר את הגט בטביעות עין, וטביעות עין היא ראיה יותר חזקה מסימנים.

רש"י בד"ה "אירכס ליה גיטא" מוסיף שתי מילים "שליח היה". רש"י מעמיד אותנו על אמיתות הספור, בגמ' נא' שרבה בב"ח איבד גט, הדבר יכול להתפרש בשני אופנים; או שהוא עצמו היה המגרש ואבד לו הגט, ויתכן שרבה לא היה המגרש בעצמו, אלא היה שליח לגרש אשה של אדם אחר, ובתוך כדי השליחות אבד לו הגט, הוצרך רש"י לומר לנו שהספור היה באופן השני, רבה היה שליח. ומענין לציין שסוג' זו מצויה במס' ב"מ י"ח: וגם שם בדף י"ט, בד"ה "אירכס ליה גיטא" כותב רש"י "שהיה שליח להביא ואירכס ליה ואשכחוהו".

יש מקום עיון בדברי רש"י, מנין לו שרבה בב"ח לא היה המגרש עצמו האם לא יתכן שלרבה בב"ח יאבד הגט שלו, והסוג' כאן בגיטין דנה במקרה שהגט אבד למגרש עצמו, ומנין לו לרש"י להסב את כוונת הגמ' לאופן שרבה בב"ח היה שליח. אבל מלבד זאת, יש להתבונן בדבר נוסף, גם אם לרש"י היתה ידיעה שרבה בב"ח מעולם לא גרש את אשתו והמדובר היה באופן שהיה שליח, עדיין יש מקום עיון מדוע נזקק רש"י להסביר לנו את הנקודה הזו, האם יחסר בפשט הסוג' אם לא נדע את הנתון הזה שרבה בב"ח היה רק שליח, כלום תשתנה משמעות הסוג' אם רבה בב"ח יהיה בעל הגט עצמו, ואנו הרי יודעים שרש"י מקצר עד מאד בפרושו וכל מטרת רש"י היא לפרש את הסוג'?

המהר"ם שיף כאן בגיטין עומד על התמיהה הראשונה וכך כותב: "ורש"י בד"ה "אירכס ליה" כתב שליח היה ולא גט דידיה, ולא ניחא ליה לפרש שגרש את אשתו שהרי הגמ' אומרת "בא וראה עד כמה קשה גרושין שאפ' מזבח מוריד עליו דמעות". יש לכאורה לתמוה על דברי המהר"ם בתרתי, אמנם קשה גרושין, אבל האם הדבר ברור שרבה בב"ח לא גרש את אשתו משום הגמרא שקשה גרושין, כלום לא מצאנו תנאים שגרשו את נשותיהם משום שהיה צורך בכך, האם על סמך השערה זו יכול רש"י לומר בוודאות "שליח היה". אולם לא די בזאת, עדיין תמיהתנו השניה בעודה עומדת, ואם גם נניח שהמהר"ם שיף צודק שלא מסתבר שרבה בב"ח גרש את אשתו עדיין אין אנו מבינים מדוע נזקק רש"י לומר זאת, כולנו יכולים לשער כך גם לולא דברי רש"י, והרי דברי רש"י לא באו אלא להעמיד את הסוג' על בוריה, האם זה שהיה השליח ולא האדם עצמו יש בזה שינוי בבאור הסוג'.

ניתן אולי להסביר את דברי רש"י באופן אחר, בגמ' מתבאר שכל החשש של גט שאבד הרי זה משום שאנו חוששים לשני יוסף בן שמעון. יתכן שישנו אדם נוסף ששמו כשם המגרש ואף הוא כתב גט, ומעתה אם נשיב את הגט לבעל הגט שטוען שהגט אבד ממנו, והראיה שהשם שבגט מתאים לשם שלו, יש מקום לחשוש שמא ישנו אדם נוסף עם שם זהה והוא כתב את הגט לשם אשתו הוא, ואם יושב הגט לזה שמבקש אותו תתגרש אשתו בגט שלא נכתב לשמה, וכאשר הגט לא נכתב לשמה הוא גט פסול, האשה בעצם לא תהיה מגורשת, ובטעות נתייחס אליה כאל מגורשת והיא תנשא לעלמא, זהו החשש ממנו אנו חוששים.

והנה המש' במס' ב"ב בדף קע"ב. כותבת כך: שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון, ושם אחר יוסף בן שמעון אין יכולים להוציא שט"ח לא זה על זה ולא אחר עליהם. כיצד יעשו – ישלשו, ואם היו משולשים יכתבו סימן, ואם היו מסומנים יכתבו כהן. עיר שיש בה שני יוסף בן שמעון, לא יכול אף אדם לכתוב עליהם שט"ח, כאשר הוא יבוא לתבוע את שטר החוב מיוסף בן שמעון אחד, יוכל לומר לו לא אני לוויתי אלא חברי ששמו כשמי, כאשר יבוא אל השני יוכל גם השני לומר כך, אין עצה אלא לכתוב משולשים, דהיינו להוסיף גם את שם הסבא, יוסף בן שמעון בן נפתלי, ולשני קוראים יוסף בן שמעון בן יעקב וכיו"ב, ואם היו משולשים במקרה רחוק וגם שמות הסבים שווים צריכים לכתוב סימן אחר, או יוסף בן שמעון גוץ, יוסף בן שמעון לבן וכד'. ומכאן שכאשר השם שמופיע בשטר יופיע בצורה כזו שיש מקום רחוק לחשוש שמא יש עוד אדם ששמו כשמו, שוב אין לנו את החשש של שני יוסף בן שמעון.

מעתה יש מקום לומר שרש"י התכוון במה שאמר שרבה בב"ח היה שליח הגט ליישב קוש' חמורה על הסוג', אילו היינו לומדים אחרת שהוא היה המגרש עצמו ולא שליח, במקרה שרבה בב"ח היה המגרש סביר להניח שבגט היה כתוב שם המגרש רבה בר בר חנה. והנה בתוס' במס' סנהדרין בדף ה'. בד"ה "רבה בר בר חנה" כותבים שרבה בר בר חנה היינו נכדו של חנה – בן בנו, ובסדר הדורות מובאת השערה שחנה זו היתה אשה ולא זכר, ונקרא רבה בב"ח על שמה משום שהיא גידלה אותו. עכ"פ רבה בב"ח הרי זה שם בו נכתבו משולשים, נכתבה הסבתא או הסבא של רבה, והרי דבר כזה אינו מצוי שיהיה עוד גט בשם זה, גט כזה בו נכתב שם המגרש כרבה בב"ח גם אם הוא אבד ולא היה בו סימן מובהק, ניתן היה להחזירו לרבה בב"ח, שהרי במקרה כזה אין עלינו לחשוש לשני יוסף בן שמעון, הרי זה כהוחזקו שאין שני יוסף בן שמעון בעיר, ואז מתבאר בסוג' שאין מה לחשוש. וזה מה שהיה קשה לרש"י בבאור הסוג' רבב"ח אירכס ליה גיטא, אם הגט הוא שלו, לא צריך בכלל להגיע לסימנים ולתביעות עין, שהרי מצד השם המשולש יש הוכחה שהוא שלו, לכן נזהר רש"י לציין שרבה שליח הגט היה, בגט זה היה כתוב שם רגיל, ולא משולש, שם שיש לחשוש שמא יש אדם אחר בשם הזה, ואילו רבה בב"ח היה רק השליח ולא המגרש ובזה מתיישבות כל התמיהות.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר