הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"עד אחד נאמן באיסורים"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין ב ע"ב
 

ולרבה, דאמר לפי שאין בקיאין לשמה, ליבעי תרי, מידי דהוה אכל עדיות שבתורה! 
עד אחד נאמן באיסורין. 
אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין, כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, דלא איתחזק איסורא, 
אבל הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש 
הוי דבר שבערוה, 
ואין דבר שבערוה פחות משנים! 
רוב בקיאין הן. 

הערות:

1.
הגמרא אומרת שבסוגייתנו לא תקף הכלל של "עד אחד נאמן באיסורים" מפני:

"...אבל הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש
הוי דבר שבערוה.."

משמע מהגמרא שעד אחד אינו נאמן נגד "איתחזק איסורא" וגם לא בנושא שעניינו "ערווה".

2.
מחלוקת פרשנים אם יש כאן שני נימוקים נפרדים או נימוק אחד.

3.
תוספות מסכת גיטין דף ב עמוד ב:

הוי דבר שבערוה - האי דנקט דבר שבערוה אומר ר"י משום דבהאשה רבה (יבמות דף פח.) בשאר איסורי כגון טבל והקדש וקונמות מספקא לן אי מהימן אפילו איתחזק איסורא ולאו בידו או לא

לפי הדעה הנ"ל בתוס' בסוגייתנו הדגש הוא על "דבר שבערוה" כי במסכת יבמות מובאת דעה, שעד אחד נאמן באיסורים אפילו נגד "איתחזק איסורא".

4.
יש אומרים שמקור הכלל של "עד אחד נאמן באיסורים" נלמד מהדין - מהפסוק "וספרה לה" - שאשה סופרת לעצמה את ימי נידתה, והיא נאמנת בזה. אומרים תוס', אם "עד אחר נאמן באיסורים" גם נגד "איתחזק איסורא" מה מוסיף הפסוק, הרי בין כך אשה נאמנת ["עד אחד"] להעיד גם בענייני נדה לומר שהיא טהורה גם נגד חזקת טומאת נדתה.

4.1

וא"ת אי עד אחד נאמן בשאר איסורין אפילו איתחזק איסורא ולאו בידו אמאי איצטריך וספרה לה לעצמה ויש לומר דס"ד דחשיב כמו דבר שבערוה.

עונה תוס', שאפשר היה לחשוב שנידה מוגדרת כ"דבר שבערוה" וממילא עד אחד לא נאמן בזה. לכן, נלמד מהפסוק שאשה נאמנת בספירה!

4.2
ותוס' לא מבאר מה בדיוק מלמדת דרשת הפסוק. אפשר לומר, שהפסוק מלמד שנידה באמת לא נחשבת כדבר שבערוה ולכן היא נאמנת מדין "עד אחד נאמן באיסורים", ואפשר לומר, שהפסוק בא ללמד שעל אף היותה "דבר שבערוה" בכל זאת היא נאמנת מכח גזירת הכתוב.