הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

סוטה מה ע"ב

מובא במשנה סוטה פרק ט, בתלמוד הבבלי המשנה מופיעה בגמרא סוטה מה, ב.

"זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה ואומרים (דברים כ"א) ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על דעתנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה..." ובאמת בהמשך התלמוד הבבלי (סוטה מו, ב) עוסקים בעקבות המשנה בנושא של לוויה.

ובתלמוד הירושלמי (סוטה ט, ו) נוסח המשנה שונה מעט. המזון והלוויה לא מוזכרים בנוסח המשנה של הירושלמי.

"זקני אותה העיר רוחצין ידיהם במים במקום עריפתה של עגלה ואומרים [דברים כא ז] ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו' וכי עלה על לבנו שבית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו לא ראינוהו והנחנוהו...".

עכשיו נבין טוב יותר את מה שאומר הירושלמי בהמשך הדברים:

"רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג. ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג. רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועימעמנו על דינו (הכוונה שלא הקלנו בדינו – כלומר יצרנו הרתעה טובה). ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה. ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה".

ישנה מחלוקת עקרונית בין התלמודים העיר הפונקציה שממלא בית הדין היא פונקציה של סעד – מזון ולוויה, או פונקציה של הרתעה. או במילים אחרות אם ננסה לישם את הדברים בטרור שמפעילים נגדנו המחבלים. האם בית הדין דואג רק לפתור את הבעיות (דוגמה דואג למיגון), או שהוא גם מפעיל הרתעה (תוקף את קיני המחבלים).