הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לשון הקודש" - מתי?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה מב ע"א
גמ'. מאי קאמר?
הכי קאמר, שנאמר: ודבר, ולהלן אומר: +שמות יט+ משה ידבר והאלהים יעננו בקול, מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.
1.
סוגייתנו לומדת שדברי הכהן משוח המלחמה ליוצאים למלחמה נאמרו בלשון הקודש מכח גזירה שוה בין הפסוק "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם" והפסוק, שמות פרק יט פסוק יט: "ויהי קול השפר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול". כמו שם בלשון הקודש אף בסוגייתנו - בלשון הקודש.
2.
תוספות מסכת סוטה דף מב עמוד א:
הוא מביא את דברי הירושלמי:
הכי קאמר שנאמר ודבר -
ירושלמי למה בגין דכתי' ודבר
הרי ק"ש דכתי' בה ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון
הרי גם בקריאת שמע מוזכר השורש של "דבר" - "ודברת", ושם נקבע שאומרים בכל לשון!
2.1
אלא בגין דכתיב בה אמירה
ואולי צריך בסוגייתנו לומר בלשון הקודש בגלל השורש "אמר" - "ואמר אליהם שמע ישראל וגו' על אויביכם.."
2.2
גם זה לא מחייב:
הרי פרשת ודוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון
לשון "אמירה" לא מחייב שמדובר דווקא בלשון הקודש - כך מוכח מפרשת וידו מעשר.
3.
לכן הירושלמי מציין מקור אחר לכך שכהן משוח המלחמה - סוגייתנו - דיבר על העם בלשון הקודש:
אמר רבי חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי
מה נגישה שנא' להלן בלשון קודש אף כאן בלשון קודש
סייג [?] לדרשה:
עד כדון כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן כרבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן
שיטת רבי עקיבא בפרשנות התורה היא "לשונות ריבויין" - כל כפילות מלים בתורה באה לצורך דרשה, לעומת שיטת רבי ישמעאל בפרשנות התורה, שדברה תורה בלשון בני אדם, ואין הכרח ללמוד דרשה מיוחדת מכפילות מלים בתורה.
לא כל כך ברור מה השייכות לסוגיה!
אולי הוא סובר שהדרשות בסוגייתנו הן בגלל "ייתור בפסוקים?
4.
מביא הירושלמי דרשה אחרת [דומה]:
ברם מאי אמר ר' חייא בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן נגישה: ונגש משה אל הערפל מה לשם לשון הקודש אף כאן לשון הקודש
מסתברא דלא ופקדו שרי צבאות בראש העם ואחרי כן ונגש הכהן ודבר אל העם בתר דמתקן להון הוא משמע לון.
5.
ראה "מתיבתא", הערה מ, שמביא יישוב לקושיית הירושלמי לעיל - בסעיף 2 - שלגבי קריאת שמע לומדים שנאמרת בכל לשון מהביטוי "שמע".
6.
רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה ג:
עת שעורכין המערכות והם קרבים להלחם, משוח מלחמה עומד במקום גבוה וכל המערכות לפניו,
ואומר להם בלשון הקדש שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם...
הרמב"ם פוסק כסוגייתנו, שדברי הכהן משוח המלחמה נאמרו בלשון הקודש, והוא לא מציין את המקור לכך.
7.
אור שמח הלכות מלכים פרק ז הלכה ג:
הוא מביא את הפסוק בסוגייתנו כמקור לדברי הרמב"ם:
[ג] ואומר להן בלשון הקודש:
בבלי (סוטה מ"ג ע"א - טעות, צריך להיות סוטה דף מב) יליף שנאמר ודבר ולהלן אומר משה ידבר כו', מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש,
7.1
הוא מביא את דברי הירושלמי [כפי שהבאנו לעיל בסעיפים 2-4]:
ובירושלמי (שם פ"ח ה"א) למה בגין דכתיב ודבר, הרי ק"ש דכתיב ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון,
אלא בגין דכתיב בה אמירה,
הרי פרשת וידוי מעשר נאמרת בכל לשון, וכתיב בה אמירה,
7.2
הוא מסביר את הסיבה שסוגייתנו לא פרשה כירושלמי - וממילא מובא כתרוץ לקושיית הירושלמי - לעיל בסעיף 2:
ותלמודין לא מיחשיב זה לקושיא, דילפינן מה שצריך לדבר אל העם ממשה, דכתיב משה ידבר, ששם פירוש אל העם,
אבל תמן בק"ש הרי אומרים להשם יתברך, ולפניו כל לשון שוה,
סוגייתנו סוברת שיש ללמוד אם מדובר בלשון הקודש רק מפסוקים שמדברים על דברים שאמר משה אל העם ולא מדברים שאומרים העם כלפי ה'.
7.3
כל ברכה כלפי ה' מותר לאומרה בכל לשון:
וכן אמרו (שם) בדף ל"ג (ע"א) ברכת המזון בכל לשון, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך,
ופירוש להשם צריך שיכוון לבו ובכל לשון,
ועיין בתוס' שם (ד"ה ברכת)
כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה,
ולכן אמרו (שם בדף ל"ח ע"א) נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם כו',
7.4
והוא דן בעניין זה - קשור למסכת סוטה דף לג:
והקשו בתוספות (שם ד"ה ונאמר) אימא נאמר להלן ואכלת ושבעת וברכת כו',
וזה אינו, דכהנים מברכים להעם ואומרים להן, ילפינן מלוים שאמרו להעם,
לא כן ברכת המזון שהוא להשם יתברך, ואצלו כל לשון שוה.
7.5
וכן מוכיח מסוגייתנו בדף לב:
וכזה לדעתי ביאור דברי הגמרא שם סוטה דף ל"ב (ע"ב) דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא, ואין דנין אמירה גרידתא מעניה ואמירה,
שהכוונה דבציבור, שמדבר אל הציבור, טפי מסתברא לומר בלשון הקודש המיוחד להציבור והמאחד האומה בזה,
רעיון: לשון הקודש מאחדת [או אולי כוונתו ל"מייחדת"?] את האומה!
ולכן לא פריך על לוים נילף קול משבועת הפקדון, דילפינן ממשה שהיה מדבר אל כל ישראל כמו הלוים, לא כן בשבועת הפקדון, וכ"ז ברור:
7.6
הוא דן בדברי הירושלמי שהבאנו לעיל:
והנה בירושלמי (שם פ"ח ה"א) אמר ר' חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי, מה להלן בלשון הקודש כו',
עד כאן כרע"ק [דאמר לשונות רבוין הן] כרי"ש [דאמר לשונות כפולין הן] כו', ואין לו מובן.
והברור דט"ס נפל בירושלמי, משום דבפרק אלו נאמרין (פ"ז) ה"ה ובכמה דוכתי אין מספר נקיט האי לישנא לכן שבשו הסופרים כאן,
ראה לעיל בסעיף 3.
7.7
והוא מסביר את כוונת הירושלמי:
והעיקר דכוונתו אל הא דאמר בירושלמי פרק נושאין על האנוסה (יבמות פי"א) ה"א אתיא הנה מהנה זימה מזימה, עד כאן כרע"ק, כר' ישמעאל, ופירש בק"ע דסובר ר"י אין למדין למד מן הלמד, דהוי דבר הלמד בגז"ש ואינו חוזר ומלמד בגז"ש לר' ישמעאל, וכמו שאמרו בפ"ק דקדושין ה"ב, עבריה למדה מבת חורין ועברי למד מעבריה נמצא למד מלמד, עד כדון כר' עקיבא דאית ליה למד מן הלמד, כר' ישמעאל דל"ל למד מן הלמד, והנה מלבד דר' ישמעאל סבר להירושלמי דאף בחולין אין למדין למד מן הלמד, כן סבר דגז"ש מגז"ש הוי למד מן הלמד וכמו דאמר בהנה הנה כו', ולא כדאמר בזבחים (נ' ע"א) דאף בקדשים דנין גז"ש מגז"ש, וזה שאמר דלוים ילפינן קול קול ממשה ידבר כו', ומשוח מלחמה נגישה נגישה מלוים, א"כ הוי למד מן הלמד, וזה לרע"ק, אבל לר' ישמעאל דסבר אין דנין למד מלמד מנ"ל, ומשני נאמר כאן נגישה ונאמר להלן ונגש משה אל הערפל, דהוי למד חדא, וזה ברור כי ט"ס נפל בירושלמי, והועתק כן בתוספות (סוטה מ"ב ע"א ד"ה הכי) ודוק:
המחלוקת בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא [שלפי הירושלמי שייכת גם לסוגייתנו] היא בעניין אם אין "למדין למד מן הלמד", דהוי דבר הלמד בגז"ש [=בגזרה שוה] ואינו חוזר ומלמד בגז"ש [=בגזרה שוה]!
