הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מנלן" - יש חידוש בדין
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה לג ע"א-ע"ב
תפלה. רחמי היא, כל היכי דבעי מצלי.
ותפלה בכל לשון?
והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית...
ברכת המזון. דכתיב: +דברים ח+ ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, בכל לשון שאתה מברך.
שבועת העדות. דכתיב: +ויקרא ה+ נפש כי תחטא ושמעה קול אלה, בכל לשון שהיא שומעת.
מבנה הסוגיה [חלקי]:
1.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לב עמוד ב: [שם מתחילה סוגייתנו]
גמ'. פרשת סוטה מנלן?
דכתיב: +במדבר ה+ ואמר הכהן לאשה, בכל לשון שהוא אומר.
ראה ב"מתיבתא", הערות ב; ג שלומדים מייתור לשון ולא מפשט הלשון, וגם מהברייתא שמובאת בגמרא משמע שהאשה צריכה להבין את מה שאומרים לה כדי "שלא להוציא לעז על המים המרים".
ולכן הביטוי "בכל לשון שהוא אומר" לא מלמד על פשטות העניין.
2.
וידוי מעשר. מנלן?
דכתיב: +דברים כו+ ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקודש מן הבית,
ויליף אמירה מסוטה, בכל לשון שהוא אומר.
...
"מנלן" - "בכל לשון שהוא אומר" רק בגלל הגזירה שוה.
3.
קרית שמע. מנלן?
דכתיב: +דברים ו+ שמע ישראל, בכל לשון שאתה שומע.
"מנלן" - בגלל מחלוקת בעניין הדרשה מהפסוק. ולא באמת שזהו פשט הלשון.
הביטוי "בכל לשון שאתה שומע" מקביל לביטוי לעיל של "בכל לשון שהוא אומר".
4.
תפלה. רחמי היא, כל היכי דבעי מצלי.
כאן אין "מנלן" וגם לא מובא פסוק - אולי כי התפילה היא מצוה דרבנן! ואפילו על זה יש דיון וסברא בגמרא שלא יתפלל בכל לשון.
ותפלה בכל לשון?
והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית,...
5.
ברכת המזון. דכתיב: +דברים ח+ ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, בכל לשון שאתה מברך.
יש גירסא של "מנלן", ראה "שוטשנטיין", הערה 19.
רש"י מסכת סוטה דף לג עמוד א:
"ה"ג - ברכת המזון דכתיב וברכת ולא גרסינן מנלן דלא בעיא קרא דמהיכא תיתי דבעינן לשון קודש."
רש"י קובע שלא גורסים "מנלן" כי אין סיבה לומר שברהמ"ז תיאמר דווקא בלשון הקודש.
לפי רש"י יוצא שהביטוי כאן של "בכל לשון שאתה מברך" משמעו שזהו פשט הפסוק, ולא כמו שהסברנו לעיל - בסעיפים 1-3 - לגבי הביטוי המקביל - "בכל לשון שהוא אומר".
6.
תוספות מסכת סוטה דף לג עמוד א:
ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת - רש"י שיבש הגירסא דלא גרס מנלן ופי' משום דלא בעי קרא דמהיכא תיתי דליבעי לשון הקודש
ומיהו נראה עיקר כגירסת הספרים דגרסי בהו מנלן
דסד"א נילף ברכה מברכות הר גריזים דכתיב בהו אלה יעמדו לברך (דברים כז) מה להלן בלשון קודש אף כאן
דהא בהאי ג"ש ילפינן בפירקין (לקמן סוטה דף לח.) ברכת כהנים דבלשון הקודש להכי כתיב וברכת את ה' כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה ומסתמא בלשון שאתה מכיר שתתן שבח להקב"ה בלבב שלם להנאתך
והכי נמי איתא בירושלמי [דפרקין דאמר התם] וברכת כדי שיהא יודע למי מברך [ומשמע בפרק כיצד מברכין] (ברכות דף מ:) אפילו אמרה בלשון חול שלא כתיקונה יצא דומיא דבנימין רעיא כרך ריפתא בתר דכרך אמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא
ואמר רב דיצא ידי ברכה ראשונה ומואמרת לפני ה' אלהיך דכתיב גבי וידוי [מעשר לא יליף דלא] דמי להאי דהכא כתיב את ה' אבל התם לפני ה' דלהכי כתיב לפני ה' דמשמע דבעזרה היה מתודה ולהכי איצטריך גזירה שוה דאמירה אמירה.
תוס' אומר שיש ליישב את הגירסא של "מנלן", כי יש סיבה שברכת המזון תיאמר דווקא בלשון הקודש. גם בגלל דרשה שניתן לדרוש, וגם בגלל סברא "כדי שיהא יודע למי מברך".
6.1
יש לציין, שמשמע גם מרש"י וגם מתוס' שלפני רש"י היתה גירסא של "מנלן", ורש"י מכח סברא מחק מילה זו.
7.
שבועת העדות. דכתיב: +ויקרא ה+ נפש כי תחטא ושמעה קול אלה, בכל לשון שהיא שומעת.
יש גירסא של "מנלן" - רש"י ותוס', ראה ב"שוטנשטיין", הערה 20.
8.
שבועת הפקדון. אתיא תחטא תחטא משבועת העדות.
כאן לומדים "בכל לשון" בגזירה שווה משבועת העדות - לעיל בסעיף 7.
וקשה, מפני שהיה צריך לפתוח ב"מנלן", ראה ב"שוטנשטיין", הערה 22 שנשאר ב"צריך עיון".
9.
ונראה ליישב, שה"מנלן" בסעיף 7 מוסב גם על "שבועת הפקדון" - בסעיף 8 - שנלמד ממנו בגזירה שווה.
10.
ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא ביכורים וחליצה כו' עד
הרשימה של הנאמרים דווקא בלשון הקודש.
11.
מקרא ביכורים כיצד?
+דברים כו+ וענית ואמרת לפני ה' אלהיך,
ולהלן הוא אומר: +דברים כז+ וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל,
מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש,
אף כאן בלה"ק.
מדוע כאן לא נאמר "מנלן"? [ולא מובא כלל בפרשנים].
12.
ולוים גופייהו מנלן?
אתיא קול קול ממשה,
כתיב הכא: קול רם,
וכתיב התם: +שמות יט+ משה ידבר והאלהים יעננו בקול,
מה להלן בלשון הקודש,
אף כאן בלשון הקודש.
כאן נאמר "מנלן" כי נלמד ב"גזירה שווה".
12.1
נראה ליישב את שאלתנו לעיל בסעיף 11 ולומר, ש"מקרא ביכורים" - לעיל בסעיף 11 - ודין הלויים כאן נלמדו יחד זה מזה.
13.
חליצה כיצד וכו'.
ורבנן, האי ככה מאי עבדי ליה?
מיבעי להו: לדבר שהוא מעשה מעכב.
ור' יהודה? מכה ככה.
ורבנן? כה ככה לא משמע להו.
כאן לא נאמר "מנלן" כי דרשת הפסוק לגבי אמירה בחליצה שצריכה להיות בלשון הקודש נאמרה במפורש במשנתנו.
14.
ברכות וקללות כיצד?
כיון שעברו ישראל את הירדן כו'.
גם כאן לא נאמר "מנלן" כי דרשת הפסוקים לגבי אמירת הברכות והקללות שהיו בלשון הקודש נאמרה במפורש במשנתנו.
