הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איידי דתנא..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה כח ע"א
והא תניא:
+במדבר ה+ ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה,
בזמן שהאיש מנוקה מעון - המים בודקין את אשתו,
אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו!
ואלא לבועל,
ליתני כדקתני סיפא:
כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל!
לעולם לבועל,
ורישא איידי דתנא אותה תני אותו,
סיפא איידי דתנא בעל תנא בועל
1.
במשנה לעיל - סוטה דף כז עמוד ב:
/מתני'/. כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו, שנאמר: ובאו ובאו.
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר: נטמאה ונטמאה, דברי ר' עקיבא.
א"ר יהושע...
2.
והגמרא מסבירה:[בסוגריים]:
/מתני'/. כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו [הבועל], שנאמר: ובאו ובאו.
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר: נטמאה ונטמאה, דברי ר' עקיבא.
הסבר:
3
בסיפא כיון שמוזכר בראש המשפט "לבעל" נכתב בסוף המשפט הביטוי המקביל - "לבועל" ולא "לו" [והיינו מבינים שבהכרח הכוונה היא "לבועל"]
3.1
כך גם ברישא שנאמר "אותה" נאמר גם "אותו", למרות שכאן יש שתי אפשרויות: או - "אותו" - הבעל; או "אותו" - הבועל.
4.
יוצא שהמשנה מעדיפה ניסוח של "הקבלה" ביו שני חלקי משפט למרות שגורם לבעיית פרשנות - לעיל בסעיף 3.1.
5.
ונראה לי לחדש [כבר כתבתי על כך במקום אחר]:
/מתני'/. כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו [הבועל], שנאמר: ובאו ובאו.
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר: נטמאה ונטמאה, דברי ר' עקיבא.
משמעות הביטוי "איידי" היא ליצור סימטריה: אותה - אותו; לבעל - לבועל, והיא נועדה להדגיש שאותה סיבה ואותו גורם קיים לשני האנשים בכל אחד משני הדינים [ברישא - האשה והבועל, ובסיפא - הבעל והבועל]:
ברישא - את מי המים בודקים
בסיפא - למי הסוטה נאסרה
6.
הערה: הגמרא לומדת מהסיפא לרישא.
ראה מה שכתבתי על מסכת נזיר דף טו:
המיספור - כבסוגיה שם:
1.
אלא, בדין הוא דלא ליתני עד שבעים, ומשום דקתני סיפא אחר שבעים - סותר שבעים, קתני רישא שבעים.
בדרך כלל בש"ס מפרשים משנה באופן שהסיפא נאמרה בעקבות מה שנאמר ברישא והניסוח הוא "איידי דתנא רישא ... תנא..." - 18 פעמים.
1.1
אבל להיפך, ללמוד מהסיפא לרישא בניסוח "איידי דתנא סיפא..." - 0 מופעים בש"ס.
1.2
הביטוי "משום דקתני רישא..." - 0 מופעים בש"ס ובניגוד לאמור בסעיף 1 - הביטוי "איידי דתנא רישא..."
1.3
הביטוי "משום דקתני סיפא..." מובא 4 מופעים בש"ס, 3 - במסכת נזיר, 1 - במסכת כריתות על אותו עניין של נזיר. ובניגוד לאמור לעיל בסעיף 1.1 לגבי הביטוי "איידי דתנא סיפא...".
1.4
באופן כללי הביטוי "ומשום..." איידי דתנא... תנא נמי..." או "תנא..." כ-10 מופעים בש"ס.
1.5
ועדיין יש להשוות לנאמר במסכת חולין דף קיג:
תנא סיפא לגלויי רישא, דלא תימא: רישא טהור מליח וטמא תפל, אבל שניהם מלוחין - אסור, תנא סיפא טהור מליח וטמא תפל, מכלל דרישא שניהן מלוחין, ואפ"ה שרי...
1.6
ראה גם מה שכתבנו על מסכת נזיר דף יג.
2.
ת"ש מסיפא...
למעשה, במקום "תא שמע מסיפא" היה אפשר לחזור שוב ולומר "תנן".
הביטוי "תא שמע מסיפא" - 13 מופעים בש"ס.
אבל להיפך: "תא שמע מרישא" - 0 פעמים, כי כשמקשים מרישא של משנה פותחים ב"תנן" ולא ב"תא שמע" [?].
"ת"ש מסיפא" כדי לפשוט בעיה - 7
קושיה מברייתא ואחר כך "ת"ש מסיפא" - 2
המשך ל'קושיית "תנן" - 3
7.
חזרה לסוגייתנו - גם במיספור 7 - מסכת סוטה דף כח:
ורישא איידי דתנא אותה תני אותו,
סיפא איידי דתנא בעל תנא בועל.
דנים ברישא [כי שם היתה ה"בעיה"] ומשווים את הנאמר בסוף המשפט [דומה לביטוי "סיפא"] "אותו" לנאמר בראש המשפט [דומה לביטוי "רישא"] "אותה", כלומר לומדים מרישא לסיפא - ומתאים לסעיף 1 לעיל מה שכתבתי על מסכת נזיר דף טו.
וגם לגבי הסיפא:
משווים את הנאמר בראש המשפט [דומה לביטוי "רישא"] "בעל" לנאמר בסוף המשפט [דומה לביטוי "סיפא"] "בועל", כלומר לומדים מרישא לסיפא - ומתאים לסעיף 1 לעיל מה שכתבתי על מסכת נזיר דף טו.
