הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והלכתא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה כז ע"א
אמר שמואל: ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה, שזו באה מטיפה כשרה, וזו באה מטיפה פסולה;
ור' יוחנן אמר: ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה,
שזו עומדת בחזקת כשרות, וזו אינה עומדת בחזקת כשרות.
מיתיבי: נושא אדם דומה!
אמר רבא: ותסברא נושא לכתחלה?
אלא אם נשא, תני נמי בת דומה.
והלכתא: ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה,
דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו:
אשה מזנה - בניה כשרין, רוב בעילות אחר הבעל.
בעי רב עמרם: היתה פרוצה ביותר, מהו?
אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה, לא תיבעי לך, דלא ידעי בה ולא מנטר לה,
כי תיבעי לך - אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה, מאי?
כיון דידע בה נטורי מנטר לה,
או דלמא כיון דפרוצה ביותר לא?
תיקו.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של שמואל:
אמר שמואל: ישא אדם
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כז עמוד א
דומה ואל ישא בת דומה,
1.1
נימוקו של שמואל:
שזו באה מטיפה כשרה, וזו באה מטיפה פסולה;
2.
רבי יוחנן חולק על שמואל:
ור' יוחנן אמר: ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה,
2.1
נימוקו של רבי יוחנן:
שזו עומדת בחזקת כשרות, וזו אינה עומדת בחזקת כשרות.
3.
עד כאן ההלכה צריכה להיות כרבי יוחנן לפי הכלל ששמואל ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן.
4.
מיתיבי: נושא אדם דומה!
קשה על רבי יוחנן, אבל אולי קשה גם על שמואל מפני שאולי הברייתא מתכוונת שיישא דומה וגם יכול לשאת בת דומה.
5.
רבא מיישב:
אמר רבא: ותסברא נושא לכתחלה?
לא הגיוני שהברייתא ממליצה לשאת דומה, וכנראה כך גם לגבי בת דומה.
5.1
אלא אם נשא,
אלא בוודאי הכוונה היא שאם הוא כבר נשא דומה - בדיעבד - מותר לקיימה, כלומר, רבא מתקן את לשון הברייתא מ"נושא" ל"נשא... מותר לקיימה".
ואולי כוונת הברייתא לגרוס "לא נושא אדם דומה אבל אם נשאה מותר לקיימה" - וזה ממש "חיסורי מחסרא"[?].
5.2
תני נמי בת דומה.
וכן יש לתקן את גירסת הברייתא ובמקום "דומה" יש לגרוס "בת דומא" - וכרבי יוחנן.
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 8 הרחבה בעניין זה.
6.
והלכתא: ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה,
הגמרא פוסקת כרבי יוחנן - וקצת כתרוצו של רבא, אבל גם משמע ש"והלכתא" פוסקת שאף לכתחילה ישא בת דומה, ואולי אין זה כרבא.
6.1
דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו:
אשה מזנה - בניה כשרין, רוב בעילות אחר הבעל.
המקור ל"והלכתא" מברייתא שהביא אמורא.
6.2
וקצת קשה: אם יש מקור מברייתא למסקנה מדוע הגמרא מנסחת "והלכתא".
6.3
אולי מהברייתא מוכח שאף לכתחילה מותר לשאת בת דומה. ואולי רבי יוחנן התכוון רק בדיעבד, ולכן ה"והלכתא" לא ניסחה "הלכה כרבי יוחנן", אלא ניסחה ניסוח של לכתחילה "ישא אדם..."
7
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה כ:
אשת איש שיצא עליה קול שהיתה זונה תחת בעלה והכל מרננין אחריה אין חוששין לבניה שמא ממזרים הם שרוב בעילות אצל הבעל, ומותר לישא בתה לכתחלה, אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה, ואם היתה פרוצה יותר מדאי אף לבניה חוששין.
משמע מהרמב"ם שפסק כ"והלכתא", וכמוכח מהברייתא.
8.
ראה אצל הרב זיני,"רבנן סבוראי", עמודים 198-199, שמביא דעה של "פרופ' שפיגל, שה"והלכתא" היה פסק קדום בגמרא, כי בהמשך הסוגיה מובאת בעיה של רב עמרם [בן דורו של רב ששת ולפני רבא שמובא בסוגייתנו - לעיל בסעיף 5] שמבוססת על ההנחה שישא "בת דומא".
8.1
ולא נראה לי כלל, שהרי יתכן שרב עמרם התבסס על הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד שמואל. והתבסס גם על הברייתא לעיל בסעיף 6.1.
ושם, טוען הרב זיני שהפסק של ה"והלכתא" כנראה הוא מאוחר, כי הרבה מהסוגיות לעיל בדף כו ובדף כז עברו עריכה של הסבוראים מכך שבאותן סוגיות מובאים ביטויים אופייניים של הסבוראים: "פשיטא"; "למעוטי"; "ותסברא"; תיבעי"; ועוד.
