הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
סוטה כא ע"א
תלמוד בבלי סוטה כא, א:
"היכי דמי רשע ערום? אמר רבי יוחנן: זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו. ר' אבהו אומר: זה הנותן דינר לעני להשלים לו מאתים זוז, דתנן: מי שיש לו מאתים זוז - לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, היה לו מאתים חסר דינר - אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול".
כולנו מבינים שמי שמונע מעני לקבל צדקה הוא רשע.
התלמוד הירושלמי (סוטה ג, ד) 'מנצל' את המעשה הרע הזה כדי לתקוף את הצדיקות העקומה. צדיקות עקומה פירושו של דבר שאדם כביכול צדיק עושה דברים מושחתים והדוגמה היא להשלים דינר לעני כדי שלא יקבל צדקה.
"חד תלמיד מדרבי היה לו מאתים זוז חסר דינר והוה רבי יליף זכי עימיה חדא לתלת שנין מעשר מסכינין. חד זמן עבדין בו תלמידוי עין ביש ומלון ליה. אתא בעי מיזכי עימיה היך מה דהוה יליף. אמר ליה רבי אית לי שיעורא אמר זה מכת פירושים נגעו בו. רמז לתלמידיו ואעלוני' לקפילין וחסריני' חד קרט. וזכה עימיה היך דהוה יליף".
התלמוד הירושלמי מספר על תלמידיו של רבי שחיסרו מתלמיד עני אחד דינר כדי שלא יקבל צדקה. רבי כמובן תיקן את העניין, כך שהתלמיד העני יקבל את הצדקה המגיעה לו. על כל פנים רבי מגדיר את התלמידים המקנאים – כת פרושים. כוונת הדברים אתם כביכול מתנהגים בצדקות, אבל דעו לכם שאתם בעצם רשעים. רבי מבקר קשות את תלמידיו ומלמד אותנו בצורה נחרצת שפגיעה במישור של בין אדם לחברו היא מעשה של רשעות.
