גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקפ"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת סוטה
דף יג ע"א

האם שבט לוי שלא נשתעבד במצרים - היה לו חלק בביזת מצרים?

דבר חידוש מובא בספר הקדום 'שפתי כהן' על התורה (בפר' קרח טז, א) בדבר בני שבט לוי שלא לקחו מביזת מצרים, וז"ל: "... אמרו חז"ל בסנהדרין פרק חלק (קי.): 'שלוש מטמוניות גנז יוסף, אחד נגלה לקרח ואחד לאנטונינוס ואחד לעתיד לבוא', ואיך נגלה לו לקרח המטמון, שמעתי, שכשאמר הקב"ה למשה (שמות יא, ב) 'דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו' וגו', ולא נאמר זה אלא לישראל שהוא להם חלף עבודתם, אבל שבט לוי שלא היו בעבודה לא הותר להם, והוא גזל בידם, כי אחת משבע מצוות בני נח הוא הגזל, ולזה שבט לוי לא הקריבו קרבנות עם הנשיאים, שלא היה להם קערת כסף מזרק כסף כף אחת עשרה זהב, והם כולם עניים מחזרין על הגרנות, ושום אחד מבני לוי לא פשט יד לא בביזת הים ולא שאלו ממצרים. וקרח היה נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואנו, והיה הולך מבית לבית וחומד ורואה איך היו כל אחד ואחד מישראל נוטלים ממונם של מצרים, נכנסה חמדת הממון בלבו, כשראה הקב"ה כך גילה לו המטמון, דחציפותא אפילו כלפי שמיא מהני וכו', אמר לו הקב"ה: אתה חומד ממון שאינו שלך, טול ממון רב, אבל אותו תראה וממנו לא תאכל...".

והנה, ידוע מאמרם ז"ל במכילתין (יג ע"א): "תנו רבנן, בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצוות...", והיינו, שנתעסק בארונו של יוסף. והעיר החיד"א ז"ל ב'פתח עינים' ממאמר זה נגד השמועה הנ"ל, כי "לכאורה יקשה, דאם כל שבט לוי בביזה לא שלחו את ידם, מהו שבח משה רבינו ע"ה שלא נתעסק בכסף וזהב, ושבחו רבנן בש"ס ומדרשים וזוהר הק' (בשלח מו.), הלא משפט אחד לכל שבט לוי דאינם נוטלים, שלא נשתעבדו, ורחמנא אמר 'ועבדום ועינו אותם... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול''. ומיישב: "ואפשר דהגם דכל שבט לוי לא נטלו חלק, שאני משה רבע"ה שהוא המוציא ונגאלו על ידו", והיינו, דשפיר היה ראוי שיהא לו חלק בביזת מצרים, משום שהיה גואלם של ישראל, ובכן רבותא גדולה היא במה שנתעסק במצוות ולא נתעסק בביזה (ועעו"ש).

גם ב'פרשת דרכים' (סוף דרוש ד) מחלק בין משה רבינו לשאר בני לוי אך קצת באופן אחר. דבריו מוסבים לבאר הכתוב בפרשת בא (יא, ג): "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם", וז"ל: "ויש לדקדק בתאר זה שתאר את ישראל בלשון 'עם', שהרי אמרו ז"ל (במ"ר כ, כג) בפרשת בלק 'ויחל העם', כל מקום שנאמר 'העם' לשון גנאי הוא, וכל מקום שנאמר 'ישראל' לשון שבח הוא כו', יע"ש, וא"כ הכא בשעת רצון היה לו לקרותם בלשון של שבח ולומר 'וה' נתן את חן ישראל'... תו קשה, במאי דקאמר 'גם האיש משה' דאין לו קשר עם הקודם וכו'. ולי נראה דהכי פירוש הכתוב, דהנה כבר כתבנו דמה שזכו ישראל בביזת מצרים היה חלף עבודתם ממה שנשתעבדו בהם, וכמאמר גביהא בן פסיסא (סנהדרין צא.), ואם כן שבטו של לוי שלא היה בכלל השעבוד לא היה בכלל ה'חן'. עוד נקדים מאי דאמרינן ספ"ק דשבועות (יג:) 'וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים כו' עם הקהל' (ויקרא טז, לג) אלו ישראל, 'יכפר' אלו הלוים, ע"כ, ואמרינן התם דאצטריך קרא יתירא לרבות את הלוים, משום דלוים לא אקרו 'עם'... עוד נקדים מאי דאמרינן בפ"ק דסוטה 'בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולם נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר 'ויקח משה את עצמות יוסף'', והנה כל השבח הזה של משה רבינו אתיא שפיר אם היה בכלל ה'חן' שהיה יכול לשאול מאת המצריים, אבל אם לא היה בכלל החן אין כאן שבח במה שלא נתעסק בביזת מצרים, דאפשר שאם היו שואל כלי כסף וכלי זהב לא היו נותנים לו. ולזה בא הכתוב ואמר: 'וה' נתן את חן העם בעיני מצרים', ודקדק הכתוב לומר 'עם' למעט שבט לוי שלא היו בכלל החן. וכי תימא א"כ אין שבח למשה במה שלא נתעסק בביזה, מאחר שלא היה בכלל החן, לזה אמר: 'גם האיש משה גדול מאד' וגו', ואם היה רוצה לשאול מהם כלי כסף וכלי זהב היו נותנים לו ביתר שאת, אלא שהמצוות היו חביבות עליו ביותר, ולא רצה להתעסק בביזת מצרים, אלא בהולכת עצמות יוסף כי חפץ חסד הוא, ועליו אמר שלמה בחכמתו 'חכם לב יקח מצות'".

ובספר 'לקח טוב' להגר"י פינטו זצ"ל (פר' בא) כתב שדבר זה תלוי במה שמצינו בספרי דרוש (ראה 'פרשת דרכים' דרוש ה, ועוד), שבביזת מצרים מצינו בחז"ל שני טעמים, האחד בגלל קושי השעבוד, וכפי שמצינו בגמ' (סנהדרין שם) שכאשר בני ישראל נתבעו לפני אלכסנדור מוקדון: "תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו", השיב להם גביהא בן פסיסא תשובה ניצחת ואמר להם: "מהיכן אתם מביאין ראייה, אמרו לו מן התורה, אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (שמות יב, מ) 'ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה', תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה". מאידך מצינו גם שביזת מצרים נובעת מדין חובת הענקה, כדאיתא בספרי (פר' ראה): "'הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך וגו' וזכרת כי עבד היית במצרים' (דברים טו, טו), כשם שאני הענקתי לך במצרים... אף אתה הענק תעניק לו".

והנה, "אם ביזת מצרים היתה מדין הענקה, אם כן גם שבט לוי יש להם בה חלק, דאעפ"י שלא היו בקושי השעבוד, מ"מ משועבדים ואסורים היו תחת יד פרעה במצרים, וזה דומה לאחד שהיו לו ב' עבדים, לאחד היה מכביד עליו העול, ולאחד לא שעבדו כלל אלא היה יושב בביתו תחת ידו, דהדין הוא שצריך ליתן הענקה לשניהם כנודע, אבל אם נאמר דביזת מצרים היתה מטעם קושי השעבוד, אם כן שבט לוי שלא היו בקושי השעבוד אין להם חלק בה".