סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כ"סתם משנה" נגד רבים?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סוטה יט ע"א
 

היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה;
רבי שמעון אומר: מקריב את מנחתה ואח"כ היה משקה, שנאמר: +במדבר ה+ ואחר ישקה את האשה את המים,
אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה - כשרה.
...
ובהשקאה גופה פליגי רבי שמעון ורבנן,
דרבנן סברי: משקה ואח"כ מקריב את מנחתה,
ורבי שמעון סבר: מקריב את מנחתה ואחר כך משקה, שנאמר: +במדבר ה+ ואחר ישקה.
ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה - כשרה.

1.

הגמרא מסבירה את המחלוקת במשנה בין "תנא קמא"="רבנן" ורבי שמעון.

לפי תנא קמא משקה אותה ואחר כך מקריב את מנחתה
ולפי רבי שמעון להיפך, קודם מקריב את מנחתה ואחר כך משקה אותה.

2.

רמב"ם הלכות סוטה פרק ג הלכה טו:

ואחר כך משקה אותה ואחר שתשתה לוקח כלי השרת שבו המנחה ונותנו על ידיה וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה במזרח כשאר כל התנופות מוליך ומביא ומעלה ומוריד, ואחר שמניף מגיש המנחה לקרן דרומית מערבית של מזבח כשאר מנחות של יחיד וקומץ ומקטיר הקומץ והשאר נאכל לכהנים.

הרמב"ם פוסק כתנא קמא.

2.1

כסף משנה הלכות סוטה פרק ג הלכה טו:

ובהשקאה גופה פליגי ר"ש ורבנן דרבנן סברי משקה ואח"כ מקריב את מנחתה ור"ש סבר מקריב את מנחתה ואח"כ משקה וידוע דהלכה כת"ק.

הוא מדגיש שהרמב"ם פוסק לפי הכלל הידוע שהלכה תנא קמא נגד תנא אחר - בסוגייתנו - רבי שמעון.

3.

בני שמואל הלכות סוטה פרק ג הלכה טו:

[טו] ואחר שתשתה לוקח כלי שרת וכו'. משנה בריש פרק היה נוטל מחלוקת רבנן ור' שמעון ופסק כרבנן

כנ"ל בסעיף 2.1

3.1

אך קשה הא סתים לן תנא בתר הכי כר"ש דתנן התם דף כ' ע"א אינה מספקת לשתות עד שפניה וכו' ודייק בגמרא מתניתין מני ר"ש היא

הגמרא קובעת בדף הבא שהמשנה הבאה - מסכת סוטה דף כ - שהיא "סתם משנה" - היא כדעת רבי שמעון בסוגייתנו.

3.2

וא"כ הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם דבחד מסכתא כו"ע מודו דיש סדר

לפי הכלל של "מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם" יש לפסוק כרבי שמעון - שדעתו כ"סתם משנה" במשנה הבאה - ולא כתנא קמא בסוגייתנו.

3.3

ונראה לי דזהו טעמו של רש"י ז"ל בחומש שפסק כר"ש דמקריב מנחתה ואחר כך משקה

רש"י על החומש מפרש כפי ההלכה לעיל בסעיף 3.2

3.4

ועוד על רש"י:

ואין צריכין למ"ש הרא"ם ז"ל שם משום דדברי ר"ש קרובים יותר לפשוטו דקרא דאם מהאי טעמא הרי לר"ש נמי קרא קמא דוהשקה את האשה לאו כפשוטו וכדאמרינן בגמרא ורבנן בדיעבד לא פתח קרא
מיהו נראה דמהאי טעמא פירשו רש"י ז"ל בענין אחר שכתב וז"ל אלא שהכתוב מבשרך כשישקנה יבאו בה למרים וכו' יעו"ש ודברים אלו לקוחים הם מספרי יעו"ש.

3.5

ולדעת רבינו י"ל כי היכי דכתב מרן הכ"מ בספר כללי הגמ' משם תלמידי הרשב"א שכתבו בשם הירושלמי דלא אמרינן סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם אלא היכא שהמחלוקת הוא יחיד אצל יחיד
אבל הוא רבים אצל יחיד הילכתא כסתם
הכא נמי נימא הכי דלא אמרינן מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ואין הלכה כמחלוקת אלא אם יחיד אצל יחיד אבל הכא יחיד אצל רבים לכך אין הלכה כסתם דהיינו ר"ש אלא כמחלוקת וכרבנן וצריך להתיישב בזה בספר בעלי הכללים וק"ל.

הוא מסביר שלפי הרמב"ם הכלל של "סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם", וגם הכלל ההפוך, "מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם" תקפים רק כשהמחלוקת היא בין שני תנאים יחידים. אבל - כבסוגייתנו - כשהמחלוקת היא בין "תנא קמא" לרבי שמעון הכללים הנ"ל אינם תקפים, כי "תנא קמא"=רבים, והכלל יהיה שהלכה כתנא קמא, ובלי צורך לבדוק אם יש "סתם משנה" לפני או אחרי משנתנו שיש בה מחלוקת.

3.6
לפי דבריו ניתן לומר דבר חדש ["חידוש"]: פעמים רבות בש"ס הגמרא מכנה את "תנא קמא" כ"רבנן" - כבסוגייתנו. כנראה, כדי לתת ל"תנא קמא" מעמד של "רבים", והלכה תהיה כ"רבים" אפילו אם תימצא "סתם משנה" אחרת שלא כמותם.

3.7

ונראה לי להוסיף על הנ"ל: הכללים שהובאו לעיל בסעיף 3.5 מבוססים על ההנחה ש"רבי" ערך את המשנה, וכשהוא כתב "סתם משנה" אחרי משנה שיש בה מחלוקת הרי שהא התכוון בזה לומר שכך הלכה. אלא, שאם אחרי ה"סתם משנה" מובאת מחלוקת הרי ש"רבי חזר בו "ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה". לפי זה מה ההבדל אם המחלוקת היא בין יחיד ליחיד או בין יחיד לרבים?
אלא, כלעיל בסעיף 3.6, שכנראה בזה ש"עורך הגמרא" - ולא "רבי"- מכנה את תנא קמא כ"רבנן" הוא מיידענו שכך הוא מכריע.

3.8

ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ריד, כוון אחר.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר