סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

קינוי על ידי בית דין / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

סוטה כד ע"א


המשנה בסוטה (כד ע"א) כתבה שאם היה בעלה חרש שוטה או במדינת הים, ובית הדין רואים שהאישה נסתרת עם איש מסוים, מקנים לאשה, ולא לעניין להשקות אותה, אלא לפסול אותה מהכתובה.

הגמרא (סוטה כז ע"א) לומדת מהפסוק "'איש איש' - לרבות אשת שוטה", שבית הדין מקנים לה.

שולחן ערוך (אבן העזר קעח, יג) פסק שאם בית דין קינאו לאשה באופן זה, ונסתרה, קורעים כתובתה, וכשיבוא בעלה ייתן לה גט.

הגמרא (סוטה כה ע"א) דנה בשאלה האם אישה שהתנהגה בפריצות ומוגדרת כ'עוברת על דת' מותר לקיימה או אסור לקיימה? הגמרא הוכיחה מהמשנה שבית דין מקנים לאשה, ואם תאמר שהבעל יכול לקיים 'עוברת על דת', איך בית דין עושים משהו שלא ניחא לבעל? רש"י שם (ד"ה עבדינן) כתב שהשאלה היא מצד שבית הדין הם שלוחים של האדם לקנות לאשה, ואם הדבר הוא חוב לבעל, והוא לא רוצה בו, הם לא יכולים להיעשות שלוחים לחובתו.

נודע ביהודה (תניינא אבן העזר קנט) דן באופן שבית הדין הזהירו אישה שלא תתרועע עם אדם פלוני, וכן את בעלה, ולא שמעו להם. ודנו השואלים אולי זה נחשב כקינוי של בית הדין, וכפי ששנינו במשנה ולכן יש חשש שאם התייחדה עם אותו אדם היא נאסרה עליו. נודע ביהודה כתב שאין האישה נאסרת כי כל כוח בית דין הוא רק כשהבעל אינו כאן, והם עושים את שליחותו, ומקנים לאשה. אבל אם הבעל כאן ואינו מוחה, איך יקנאו בית הדין?

עוד כתב נודע ביהודה שלדעתו אם יבוא הבעל וייצא מבית האסורים, או מהמצב בו הוא היה, ויאמר שלא רצה בקינוי של בית הדין מעיקרא, מבטל הקינוי למפרע. ומה שכתבו רמב"ם ושולחן ערוך שהאישה אסורה לעולם, כוונתם רק אם הבעל לא מחה על הקינוי.

דין נוסף שלדעת נודע ביהודה הוא מחויב הוא שבית הדין אינם יכולים לשלוח שליח לקנא לאישה, אלא הם צריכים בעצמם להתרות ולקנא לה. כי זהו חידוש מפסוק שבית דין יכולים לקנא, אבל כיון שגם הבעל אינו יכול לקנא על ידי שלוחו, גם כאן זה שליח לחוב לאחרים. וגם אם האדם עצמו יכול לקנא על ידי שליח, בית דין שהם שליחים אינם יכולים לעשות שליח משום שאין שליח עושה שליח בדבר שעושים אותו רק בדיבור (משום שזה 'מילי').

אמנם מתשובות חתם סופר (ד, צו) עולים שני דברים: א. שגם כשהבעל נמצא כאן בית הדין יכולים לקנא. ב. שבית הדין יכולים לקנא על ידי שליח ואינם צריכים לקרוא לאשה בעצמם. יתכן שדבר זה יוסבר לפי דברי החזון איש (אבן העזר מט, י) שהפסוק לא בא לחדש שבית דין הם שליחים של הבעל, ודבר זה הוא פשוט משום שזו זכות לו שיקנו עבורו, אלא הפסוק רק בא לחדש ששייך קינוי בלי נוכחות הבעל, ולא צריך שהבעל יקנא לאשתו באופן ישיר, אבל אין כל ספק שקינוי מועיל לאישה שנחשדת, משום שזו זכות לבעל.

לפי דברי החזון איש יובנו גם דברי הרב ז'ולטי בפד"ר (ג, עמוד 269 יחד עם הרב ניסים והרב אלישיב) שכיון שבית הדין אינם ממלאים תפקיד עצמאי, אלא הם רק שליחים של הבעל לקנא, לכן גם רב העיר שאינו בית דין יכול לקנא לאשה, וזאת מכיוון שברגע שהאישה עושה דברי פריצות, זה דבר טוב שעושים עבור הבעל, ולכן כל אדם יכול לקנא לה.

סיכום:
המשנה מחדשת שבמקרים מסוימים, גם בית הדין יכולים לקנא לאשה, ואם האישה תיסתר עם אותו אדם היא תפסיד את כתובתה, והגמרא לומדת זאת מפסוק. נחלקו האחרונים האם ניתן לבצע זאת על ידי שליח, לדעת הנודע ביהודה רק בית הדין עצמם יכולים להתרות באשה וזה ייחשב לקינוי, אולם לדעת החתם סופר והרב ז'ולטי כל אדם יוכל להתרות באישה, וכנראה שהבינו כדברי החזון איש שהתראה זו פועלת מדין זכין.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר