הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סוד ה' ליראיו"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה י ע"א
ת"ר: חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה,
וכולן לקו בהן:
שמשון בכחו,
שאול בצוארו,
אבשלום בשערו,
צדקיה בעיניו,
אסא ברגליו.
שמשון בכחו, דכתיב: +שופטים טז+ ויסר כחו מעליו;
שאול בצוארו, דכתיב: +שמואל א' לא+ ויקח שאול את החרב ויפל עליה;
אבשלום בשערו, כדבעינן למימר קמן;
צדקיה בעיניו, דכתיב: +מלכים ב' כה+ ואת עיני צדקיהו עור;
אסא ברגליו, דכתיב: +מלכים א' טו+ רק לעת זקנתו חלה את רגליו,
ואמר רב יהודה אמר רב: שאחזתו פדגרא.
א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי פדגרא?
א"ל: כמחט בבשר החי.
מנא ידע?
איכא דאמרי: מיחש הוה חש ביה;
ואיכא דאמרי: מרביה שמע ליה;
וא"ד: +תהלים כה+ סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.
דרש רבא: מפני מה נענש אסא?
מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים,
שנאמר: +מלכים א' טו+ והמלך אסא השמיע את כל יהודה.
אין נקי - מאי אין נקי?
אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
מבנה הסוגיה:
1.
ת"ר: חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה,
מדובר על 5 אישים שהיה להם "כח" מיוחד.
2.
ומכיוון שהם חטאו הם נענשו בחלק גופם שהיה מיוחד.
וכולן לקו בהן:
3.
והגמרא מפרטת:
שמשון בכחו,
שאול בצוארו,
אבשלום בשערו,
צדקיה בעיניו,
אסא ברגליו.
לגבי אסא לא ברור מה הכח המיוחד שהיה לו ברגליו.
...
4.
מכאן מובא גם בסנהדרין דף מט [סוגיה מקבילה].
הפסוק שמעיד על מחלתו של אסא ברגליו:
אסא ברגליו, דכתיב: +מלכים א' טו+ רק לעת זקנתו חלה את רגליו,
5.
הגמרא מסבירה מה היתה מחלתו:
ואמר רב יהודה אמר רב: שאחזתו פדגרא.
א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי פדגרא?
א"ל: כמחט בבשר החי.
6.
שואלת הגמרא:
מנא ידע?
מנין לרב נחמן לדעת שמחלת ה"פדגרא" היא "כמחט בבשר החי".
7.
עונה הגמרא:
איכא דאמרי: מיחש הוה חש ביה;
הסבר א': רב נחמן עצמו היה חולה במחלה זו [אבל אין הכוונה שרב נחמן עצמו חטא בחטא של אסא].
7.1
הסבר ב':
ואיכא דאמרי: מרביה שמע ליה;
רב נחמן קיבל את הפירוש של "כמחט בבשר החי" מרבו.
ומנין רבו ידע? האם רבו היה חולה במחלה זו?
מה ההבדל העקרוני בין הסבר א' להסבר ב'?
7.2
נראה לומר שהסבר ב' לא מקבל את הסבר א' כי לא הגיוני שרב נחמן חלה במחלה קשה שבאה לאסא על חטאו.
7.3
הסבר ג:
וא"ד [=ואיכא דאמרי]: +תהלים כה+ סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.
רב נחמן ידע להגדיר את המחלה על פי "נבואה". לא שייך לומר כאן את הכלל "לא בשמים היא" כי לא מדובר בסוגייתנו בענייני הלכה.
8.
שלושת התירוצים הנ"ל מופיעים במקום נוסף בש"ס - לעיל - מסכת סוטה דף ד.
ומאד תמוה: הרי על הרבה הסברים בש"ס ניתן לשאול - כלעיל בסעיף 6 - מנין החכם יודע את מה שהוא אומר, וכמעט תמיד ניתן גם ליישב לפי 3 התירוצים לעיל בסעיף 7 והלאה.
ויותר מכך, מה ההסבר שבשביל דבר שנראה "פעוט" צריך להשתמש בסודות !
8.1
המיוחד בסוגייתנו שלא מדובר על ענייני הלכה אלא על עניין עובדתי-היסטורי.
9.
חטאו של אסא:
דרש רבא: מפני מה נענש אסא?
מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים,
שנאמר: +מלכים א' טו+ והמלך אסא השמיע את כל יהודה.
אין נקי -
מאי אין נקי?
אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
הגמרא מסבירה שחטאו של אסא היה שהוא "גייס" את תלמידי החכמים [ואת החתנים והכלות] לשרות המלך.
10.
ונראה לקשור בין כל הנ"ל:
אגדת בראשית (בובר) פרק טז:
ד"א ואתנה בריתי (בראשית יז ב). זש"ה סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כה יד),
איזה הוא סודו של הקדוש ברוך הוא, זו מילה,
שלא גילה הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ מיסטירין (פי' סוד) זו של מילה מאדם עד עשרים דור,
עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר סוד ה' ליראיו זה אברהם, שנאמר בו, כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב),
10.1
המשך:
אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תתן מילה את נוטל סוד, סוד ה' ליראיו, סו"ד בגימטריא שבעים.
שבעים נפש אני מעמיד ממך בזכות מילה שאתה נותן בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (דברים י כב),
10.2
המשך:
ומעמיד מהן שבעים סנהדרין, שנאמר אספה לי שבעים איש וגו' (במדבר יא טז),
10.3
המשך:
ומעמיד לבניך את משה שהוא הוגה את התורה בשבעים לשון, שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב וגו' (דברים א ה)...
11.
על פי המדרש ניתן לסכם - לצורך סוגייתנו - שהביטוי "סוד ה' ליראיו" - הגימטריה של "סוד" = 70.
מדובר על 70 אנשי הסנהדרין [לעיל בסעיף 10.2]
וכן מדובר על התורה שניתנה ב 70 לשון [לעיל בסעיף 10.3]
12.
לפי זה נוכל להסביר שהביאור השלישי - לעיל בסעיף 7.3 - בהסבר מחלתו של אסא בא לרמוז על הפרטים בסעיף 11. אסא חטא בכך שביטל את לימוד התורה על ידי תלמידי החכמים.
13.
וההסבר השני - לעיל בסעיף 7.1 - "מרביה שמע ליה" - רומז על כך שקיבל במסורת מדור דור עד הסנהדרין שבסמכותם היה להכריע כל ספק וכל שאלה הן בעניינים עובדתיים והן בעניינים הלכתיים.
14.
כלומר, הביטוי "סוד ה' ליראיו" שרומז על המספר 70 כמובא לעיל - בסעיף 11 - למעשה מסכם את שני ההסברים האחרונים - בסעיפים 7.1 - 7.2.
15.
העונש של אסא היה כ"מחט בבשר החי".
16.
לפי ההסברים לעיל ניתן אולי לומר [לענ"ד] ש"מחט" רומזת ל"חטא" [גם בגלל האותיות הזהות ח-ט, וגם בגלל שכל חטא מתחיל בדבר קטן כמחט], וה"בשר החי" רומז ל"תלמידי חכמים"="תורה". החטא של אסא היה בכך שפגע בתלמידי חכמים שהם "הבשר החי" של עם ישראל, ועונשו היה "מדה כנגד מדה" - נפגע ברגלו באופן של כאילו נפגע ב"בשר החי".
העניין של "מדה כנגד מדה" מובא הרבה בדף היומי.
17.
סוגיה דומה היתה במסכת סוטה דף ד:
הנושא הוא שיעור "טומאה" של סוטה [ - הזמן שנצרך למעשה הטומאה]
...פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר.
בעי רב אשי: דמהדר או דלא מהדק?
בחדתא או בעתיקא?
בחמימא או בקרירא?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ד עמוד ב
בדחטי או בדשערי?
ברכיכא או באקושא?
תיקו.
א"ר יצחק בר (רב) יוסף א"ר יוחנן: כל אחד ואחד בעצמו שיער.
רבי יוחנן מסביר שהחכמים שנתנו שיעורים שונים קבעו זאת על סמך "נסיונם" האישי!
18.
מקשה הגמרא:
והאיכא בן עזאי דלא נסיב!
הרי בן עזאי שלא היה נשוי ולא היה לו נסיון ב"טומאה"?
19.
מיישבת הגמרא:
איבעית אימא: נסיב ופירש הוה;
ואיבעית אימא: מרביה שמיע ליה;
ואיבעית אימא: +תהלים כה+ סוד ה' ליראיו.
3 הסברים שונים כבסוגייתנו במסכת סוטה דף י.
20.
ועל כך נוכל להוסיף:
במדרש לעיל - בסעיף 10:
איזה הוא סודו של הקדוש ברוך הוא, זו מילה,
הקב"ה מסר ליראיו את ה"סוד" - את כל מה שקשור לאותו איבר!
21.
נביא רק מקור אחד לקביעת הלכות על סמך "חלום":
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה יד:
כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים, ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא.
+/השגת הראב"ד/ בקדושה ראשונה שקדשה שלמה. א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר
לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת.+
