סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 950
"ת"ר דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה"
סוטה ל ע"ב
במס' נדרים ל: מתבאר במש' שאדם שאסר הנאה על עצמו מכל מי שרואה את החמה, אסור בכל האנשים שבעולם וגם בדגים. תוס' מסבירים שלמרות שהדגים מכוסים אבל נקראים רואי חמה שהרי הם רואים את החמה גם דרך המים. הט"ז בסי' רי"ז סע' ל' סבור שמי שאמר שהוא נודר מרואי חמה אסור לו גם להנות מכאלו שהיו עוברים בשעת הנדר, כך הוא מוכיח מגמ' בנדרים, וכך כותב שם הט"ז וי"ל שגם עוברים הם כדגים. וכשם שאמרו התוס' שדגים נקראים רואי חמה אף שאין החמה רואה אותם כך גם העוברים אין החמה רואה אותם שהם מכוסים במעי אמן, אבל העוברים רואי חמה נקראים שהם רואים את החמה כפי שמוכח בסוג' וראיה לזה מדאיתא בגמ' פ"ג בנדה דהעובר מביט מסוף העולם ועד סופו, אלא שאין החמה רואה את העובר, דהיינו שאינו מגולה נגד החמה.
יש לכאורה להעיר על דברי הט"ז שמה שנא' שם שהעובר מביט מסוף העולם לסופו שאין הכוונה לראיה ממשית אלא לראיה ניסית, וראיה נסית מסתבר שלא מוגדרת כראיה רגילה עליה יחשוב הנודר בשעה שהוא אוסר על עצמו הנאה מרואי חמה. בגמרתנו במס' סוטה יש לכאורה ראיה מוכחת דלא כהט"ז. נאמר בברייתא בשם ריה"ג כיצד אמרו שירה: עולל מוטל על ברכי אמו יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו זה קלי ואנוהו שנא' מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, היה רבי מאיר אומר מנין שאפ' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה שנא' במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל וכהסברו של רש"י ממקור - אף אותם שבמקור. שואלת הגמ' והא לא חזו, והרי אותם עוברים לא מסוגלים לראות כשהם במעי אימן וכיצד יכלו העוברים לומה זה קלי ואנוהו, אמר רבי תנחום כרס נעשה להם בנס כאספקלריא המאירה וראו. ז"א שנעשה נס על הים שהעוברים יכלו לראות דרך מעי אמן את הקב"ה ולומר זה קלי ואנוהו, ולמרות שהמהר"י פיק מציין שבילקוט לא מצויה גרסה זו מ"מ בכל הגרסאות כן מופיעה, מעתה אם נניח כהט"ז שמה שנא' במס' נדה שעובר במעי אמו רואה מסוף העולם ועד סופו היינו ראיה חושית עד כדי כך שהט"ז מחדש ששהנודר מרואי חמה אסור בעוברים מה השאלה "והא לא חזו" ומדוע צריך להגיע לנס המסוים שכרס נעשה להן כאספקלריא המאירה, אין זאת אלא שראית העובר אינה ראיה חושית, וכדי לומר זה קלי ואנוהו חייבים היו העוברים לראות בחוש ולכן נאלץ הקב"ה לעשות כרס כמין אספקלריא ורק אז יכלו העוברים לומר זה קלי אנוהו. אי לכך דברי הט"ז לכאורה צע"ג.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
