הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
סיום מסכת נזיר
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר סו ע"א-ע"ב
הקשר בין הסוגיות האחרונות במסכת נזיר:
1.
הנושא הראשון:
מתני'. נזיר היה שמואל, כדברי ר' נהוראי,
שנא': +שמואל א' א+ ומורה לא יעלה על ראשו,
נאמר בשמשון +שופטים יג+ ומורה ונאמר בשמואל ומורה,
מה מורה האמורה בשמעון נזיר, אף מורה האמורה בשמואל נזיר.
א"ר יוסי: והלא אין מורה אלא של בשר ודם!
א"ל רבי נהוראי, והלא כבר נאמר: +שמואל א' טז+ ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, שכבר היה עליו מורא של בשר ודם.
רבי נהוראי מדבר על שמואל שפחד ["מורא של בשר ודם"] משאול ומצד שני היה נזיר שהתקיים בו "ומורה לא יעלה על ראשו", ומתאים גם ל"מורא שמים" - לפי השיטה שנזיר הוא מצוה - ולא חוטא.
2.
הנושא השני:
גמ'. א"ל רב לחייא בריה:
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף סו עמוד ב
חטוף ובריך.
וכן א"ל רב הונא לרבה בריה: חטוף ובריך.
כמה פעמים מובאים שני הזוגות האלה יחד "רב לחייא בריה" עם "רב הונא לרבה בריה" - 6 פעמים עם כפילות. בדרך כלל קשור למאכל.
למימרא, דמברך עדיף,
והתניא, רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך,
וא"ל רבי נהוראי: השמים! כך הוא, תדע, שהרי גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין!
רבי נהוראי בברייתא מצדיק את דברי רבי יוסי ומביא הוכחה לדבריו.
2.1
רבי נהוראי הוזכר גם למעלה בנושא הראשון אבל לכאורה אין קשר ענייני.
2.2
ויש להעיר, שהנימוק של רבי נהוראי - לעיל בסעיף 2 - הוא קצת "מוזר" מפני שהוא מביא הוכחה לדיני ברכות מהתנהגות צבא במלחמה - שהנצחון מיוחס למפקד ולא לחיילים!
2.3
ואולי כן יש קשר לנושא הראשון הקודם שבו אמר רבי נהוראי ששמואל חשש משאול, וכוונתו היתה שאף אם אחד מאנשי-חיילי שאול היה הורג את שמואל בכל אופן המעשה היה מיוחס למפקד - שהוא שאול.
3.
תנאי היא; דתניא:
אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע,
אלא שממהרין למברך תחילה.
4.
הנושא השלישי בדף של סיום מסכת נזיר:
אמר רבי אלעזר א"ר חנינא:
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם,
שנאמר: +ישעיהו נד+ וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. הדרן עלך הכותים אין להם נזירות, וסליקא לה מסכת נזיר.
אולי בא לומר שגם חטיפת הברכה - הנושא השני - היא "שלום", בכך, שאמנם מי שמברך הוא יותר מתברך אבל גם העונה אמן מצטרף אליו, וכל אחד ממלא את "תפקידו". וכמו שהברכה היא על שם מסיימה כך גם המלחמה היא על שם מסיימה - המפקד ש"קוטף" את פרי הנצחון. [ובכשלון?]
וגם: חטיפת מצוה היא עצמה מצוה רק אם היא נובעת משלום בין אנשים פרטיים - מברך ושומע.
5.
ואולי לסיום מסכת נזיר: כל דיני נזיר באים כדי שאם אדם כבר נוזר אז שיהיה מיראת ה' - כבנושא הראשון - "ומורה לא יעלה על ראשו" - ולא מיראת אדם.
5.1
וגם הפרת נדרים ונזירות היא משום "שלום בית" בין איש לאשתו וגם הם מקיימים את "מרבים שלום בעולם".
5.2
והמשמעות של "שלום בעולם" - בנושא השלישי - היא שמדובר על השכנת שלום גם עם הקב"ה - נזירות לשם שמים - וגם עם המשפחה המצומצמת - הפרת נדרים ונזירות על ידי הבעל שגורמת להשכנת שלום בין איש לאשתו, ועל ידי השכנת השלום בין איש לאשתו תימנע מאליה התופעה של סוטה - במסכת הבאה.
