הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

לחדד בה את התלמידים

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נזיר נט ע"ב
 

מתני'. מת אחד מהן - אמר ר' יהושע: יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר, 
ואומר: אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד, 
...
אמר לו בן זומא: ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר! 
אלא, מביא חטאת העוף ועולת בהמה, 
...
אמר רבי יהושע: נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים! 
אבל הודו לו חכמים לבן זומא. 
גמ'. ולייתי! 
אמר רב יהודה אמר שמואל: לא אמר ר' יהושע אלא לחדד בה את התלמידים. 
אמר רב נחמן: מאי ליעביד ליה רבי יהושע לדקיה דלא ליסרו? 

1.
הגמרא מסבירה שגם רבי יהושע עצמו ידע שבן זומא צודק, ומה שהוא הקשה על בן זומא במשנה עשה זאת כדי "לחדד בה את התלמידים".

2.
קצת קשה: הרי הרבה פעמים מובא בגמרא שחכם חזר בו ממה שאמר בתחילה [="הדר ביה" - כנראה יותר מ-100 מופעים בש"ס - כשמדובר בחכם שחזר בו מדבריו הקודמים], ומדוע לא אומרים שדבריו הראשונים היו כדי "לחדד בה את התלמידים".

3.

הביטוי "אלא לחדד בה את התלמידים" - 3 מופעים בש"ס. פעמיים מלבד בסוגייתנו:

3.1
מסכת עירובין דף יג עמוד א:

הא גופה קשיא: אמרת לא אמר רבי ישמעאל דבר זה - אלמא לית הלכתא כוותיה, והדר אמרת הלכה כאותו תלמיד! - אמר רב יהודה אמר שמואל: לא אמרה רבי עקיבא אלא לחדד בה התלמידים.

3.2

מסכת נדה דף מה עמוד א:

ראה התלמידים מסתכלים זה בזה אמר להם למה הדבר קשה בעיניכם [אמרו ליה]: כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני, כך פחותה מבת שלש שנים - כשרה לכהונה הלכה למשה מסיני.
ואף רבי עקיבא לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים.

3.3
בשני המקורות לעיל מדובר שהיה דיון עם תלמידים.

3.4
בשני המקורות לעיל גם מדובר שרב יהודה בשם שמואל הוא זה שאמר את הביטוי הנ"ל על רבי עקיבא.

4.
גם בסוגייתנו רב יהודה בשם שמואל הוא זה שאמר את הביטוי הנ"ל על רבי יהושע.

5.
אבל בסוגייתנו הדיון במשנה לא היה עם תלמידים כבשני המופעים האחרים בש"ס - ראה לעיל.

6.
רש"י מסכת נזיר דף נט עמוד ב:

אמר רב יהודה אמר שמואל - יודע היה ר' יהושע שאין תשובתו כלום ולא אמר כך אלא כדי לחדד בה את התלמידים שיהו נושאין קל וחומר בעצמן

ומה רבינו שיודע הוא בעצמו שאין בדבריו ולא כלום משיב דבר שאינו משנה
ק"ו לשאר כל אדם שיכול להשיב על דברי רבו ואפי' יודע בו שאין בדבריו ולא כלום ושאר חביריו יהיו מלעיגין עליו לא ימנע מלשאול כל צרכו

לא ברור מדוע יש לחנך ["דידקטיקה"-"חינוך"] את התלמידים לשאול את רבם שאלה "ואפי' יודע בו שאין בדבריו ולא כלום" ו"לא ימנע מלשאול כל צרכו"!

6.1
ויותר קשה: הרי עניין זה ש"כל אדם... לא ימנע מלשאול כל צרכו" לא נאמר על שאר מקומות בש"ס. למשל, ניתן היה לומר כך על כל דין שנאמר עליו "פשיטא".

6.2
ונראה להסביר את כל העניין: מדובר במשנתנו בשני תנאים שהיוו חלק משרשרת חכמים שמסרו את מסורת התושב"ע - שלשלת הקבלה - "מעבירי השמועה". לכן הם רצו שהתלמידים יבררו אם דברי רבם היו דברי "קבלה"-"מסורת" או שהיה דין ש"נוצר" על ידי חכמים!

6.3
הנ"ל מתאים גם לאמור לעיל בסעיף 3.2 שמודגש שם עניין של "הלכה למשה מסיני"!
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)