הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
שלשלת הקבלה - רבי אליעזר ורבי יהושע
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר נו ע"ב
מתני'. אמר רבי אליעזר משום ר' יהושע: כל טומאה מן המת שנזיר מגלח עליה - חייבין עליה על ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה על ביאת מקדש;
א"ר מאיר: לא תהא זו קלה מן השרץ!
גמ'. ורבי אליעזר משום רבי יהושע גמר לה?
והא משום רבי יהושע בר ממל גמר לה!
דתניא, אמר רבי אליעזר: כשהלכתי לערדסקיא, מצאתי את ר' יהושע בן פתר ראש שהיה יושב ודן לפני ר"מ בהלכה.
כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - חייבין עליה משום ביאת מקדש,
וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה משום ביאת מקדש;
אמר לו: אל תהא זו קלה משרץ!
אמרתי לו: כלום אתה בקי ברבי יהושע בר ממל?
אמר לי: הן, כך אמר לי רבי יהושע בר ממל משום רבי יהושע:
כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - חייב עליה משום ביאת מקדש,
וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה משום ביאת מקדש;
הוי, משום רבי יהושע בר ממל גמיר לה!
אמרו, שמע מינה: כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן.
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא,
אמר נחום הלבלר: כך מקובלני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים, הלכה למשה מסיני: בזורע שבת וחרדל בשנים ושלשה מקומות, שנותן פאה מכל אחד ואחד;
ואילו יהושע וכלב לא קחשיב, ש"מ.
מבנה הסוגיה:
הערה: אני לא מתייחס לתוכן הדברים אלא לשמות החכמים בלבד.
1.
מתני'. אמר רבי אליעזר משום ר' יהושע: כל טומאה מן המת שנזיר מגלח עליה - חייבין עליה על ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה על ביאת מקדש;
א"ר מאיר: לא תהא זו קלה מן השרץ!
הביטוי "משום" אצל תנאים מלמד שחכם אחד אמר משמו של תנא אחר, בין אם היה תלמידו ושמע ממנו באופן אישי, ובין אם היה הרבה אחריו ולא שמע ממנו באופן ישיר אלא היה לפחות דור אחד ביניהם.
1.1
לא מוזכר במשניות ובברייתות הביטוי "אמר רב... אמר רב..." אלא רק - כבמשנתנו - "אמר רבי... משום רבי...".
1.2
אם במשנתנו מדובר ברבי אליעזר הגדול - רבי אליעזר בן הורקינס - הרי שהיה חברו של רבי יהושע, ולא מסתבר שאמר "משום", כי לא מקובל שבין שני חכמים בני אותו דור יאמרו "משום".
1.3
הקשר הפסיקתי בין רבי אליעזר לרבי יהושע הוא:
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלג עמוד ב:
"רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כר' יהושע
1.4
בגלל הקושי לעיל בסעיף 1.2 יש גורסים כאן "רבי אלעזר".
"רבי אלעזר" "סתם" במשנה הוא רבי אלעזר בן שמוע - שהיה תלמידו של רבי עקיבא וחברם של ר' מאיר ושל ר' יהודה ושל ר' יוסי]
רבי אלעזר זה חי 2 דורות אחרי רבי יהושע, ולכן הגיוני שאמר "משום רבי יהושע".
2.
בסיפא של המשנה מובאת דעת רבי מאיר. מתוך הנחה שמדובר ברבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא, הרי שמתאים שדבריו מובאים אחרי דברי רבי אלעזר חברו - לפי סעיף 1.4 לעיל.
גם אם מדובר במשנה ברבי אליעזר הגדול - לפי סעיף 1.2 לעיל - ברור שדברי רבי מאיר מובאים אחריו.
3.
גמ'. ורבי אליעזר משום רבי יהושע גמר לה?
והא משום רבי יהושע בר ממל גמר לה!
הגמרא מקשה שאלת "מסורת" שקשורה גם ל"סדר הדורות":
רבי אליעזר אמר באמת "משום" רבי יהושע בר ממל ולא "משום" רבי יהושע [בן חנניה].
4.
רבי יהושע בר ממל - מופע יחידאי בש"ס.
ספר יוחסין מאמר שני סדר האמוראים אות המ"ם
"וכן יש תנא ר' יהושע בר ממל תלמיד ר' יהושע בן חנניה."
5.
הגמרא מוכיחה מברייתא את קושייתה לעיל בסעיף 3.
דתניא, אמר רבי אליעזר: כשהלכתי לערדסקיא, מצאתי את ר' יהושע בן פתר ראש שהיה יושב ודן לפני ר"מ בהלכה.
רבי אליעזר - בברייתא - אומר ששמע דיון הלכתי בין רבי יהושע בן פתר ראש [זה היה שמו "רבי יהושע בן פתר ראש"] ובין רבי מאיר.
5.1
זה הגיוני רק אם מדובר ברבי אלעזר חברו של רבי מאיר, ולא "ברבי אליעזר" שהיה רבו של רבו - רבי עקיבא - של רבי מאיר.
5.2
דברי "תנא קמא" - רבי יהושע בן פתר ראש:
כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - חייבין עליה משום ביאת מקדש,
וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה משום ביאת מקדש;
5.3
הדברים הנ"ל הם כ"תנא קמא" במשנתנו, שרבי אליעזר אמר "משום" רב יהושע.
5.4
דברי רבי מאיר בברייתא:
אמר לו: אל תהא זו קלה משרץ!
כבמשנתנו.
5.5
בברייתא מסופר שרבי אליזער אומר:
אמרתי לו: כלום אתה בקי ברבי יהושע בר ממל?
אמר לי: הן,
רבי אליעזר מספר ששאל את רבי מאיר אם הוא מכיר את התנא "רבי יהושע בר ממל" ורבי מאיר השיב בחיוב.
לא ברור לי מה מלמד הנתון הנ"ל.
5.6
רבי אליעזר ממשיך:
כך אמר לי רבי יהושע בר ממל משום רבי יהושע:
כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - חייב עליה משום ביאת מקדש,
וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה משום ביאת מקדש;
את ההלכה הנ"ל אמר לו רבי יהושע בר ממל "משום" רבי יהושע [בן חנניה].
5.7
מסקנת הגמרא מהברייתא:
הוי, משום רבי יהושע בר ממל גמיר לה!
רבי אליעזר אמר את דינו - הרישא של המשנה - "משום" רבי יהושע בר ממל, ורבי יהושע בר ממל אמר "משום" רבי יהושע, ואילו במשנתנו נאמר שרבי אליעזר אמר "משום" רבי יהושע. כלומר, בברייתא מובאת דעת רבי יהושע בר ממל שמהווה את ה"חוליה" החסרה במשנתנו.
וזו היא קושיית הגמרא שנפתחה לעיל בסעיף 3.
6.
אמרו, שמע מינה: כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן.
מסכמת הגמרא: כל מימרא הלכתית שנאמרה במסורת על ידי 3 דורות של חכמים די אם יוזכרו רק החכם הראשון והחכם האחרון, כמו בסוגייתנו - רבי אליעזר אמר "משום" רבי יהושע, ובלי להזכיר את דור הביניים "רבי יהושע בר ממל".
7.
האמת היא שכך יש לומר בכל מקום בש"ס שחכם [תנא או אמורא] אומר הלכה "משום" חכם שחי 2 דורות לפניו, ודור הביניים לא מוזכר.
8.
ממשיכה הגמרא:
רב נחמן בר יצחק - חי בדור שבין רבא לרב אשי - מביא סיוע לנ"ל:
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא,
אמר נחום הלבלר: כך מקובלני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים, הלכה למשה מסיני: בזורע שבת וחרדל בשנים ושלשה מקומות, שנותן פאה מכל אחד ואחד;
ומסיקה הגמרא מהברייתא:
ואילו יהושע וכלב לא קחשיב, ש"מ.
8.1
קצת קשה שהלכה זו - שמובאת לעיל בסעיף 8 - היא היחידה שמוזכרים בה כמעט כל שלשלת הדורות של התנאים הראשונים. גם שמו של "נחום הלבלר" הוא מופע יחידאי בש"ס - בסוגייתנו שמצטטת את המשנה במסכת פאה.
8.2
משנה מסכת גיטין פרק ג:
אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו:
לבלר הוא "מזכיר" בית הדין או מי שהיתה אומנותו בכתיבה.
8.3
נראה שבסוגייתנו מדובר על "לבלר" במובן של רושם את ההיסטוריה! ולפי זה ברור מדוע רק כאן מוזכרת כל השתלשלות המסורת מימי משה רבנו עד אחרי תקופת הזוגות. בכל התקופה הזאת המחלוקות הוכרעו על ידי עמידה למניין ו"אחרי רבים להטות".
8.4
ולכן ההוכחה מנחום הלבלר לסוגייתנו היא רק מאותה נקודה מיוחדת שנחום הלבלר השמיט את שמם יהושע ואת כלב.
9
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שמ:
כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן, דאיתא בנזיר דף נ"ו ב' היינו בתורת חיוב הוא דמציעאי לא אמרינן דההיא דקאמר קמא ובתרא אומר דבר בשם אומרו מקרי
אבל אם בא להזכיר מציעאי מזכיר וזכור לטוב,
כן כתב הרב שער יוסף על הוריות דף נ"ה ע"ג וע"ש סמוכות שלו בריאות וטובות וכן כתב הר"ב פני יהודה דף ס"ח עמוד א':
כלומר, בכל מקרה טוב יותר להזכיר את שמם של כל שלשלת החכמים שמסרו את אותו דין.
9.1
אלא שקצת קשה: לפי כל הנ"ל יוצא שכאשר הגמרא מביאה חכם שאמר בשם חכם אחר אי אפשר לוודא שהיה רבו הישיר, כי יתכן שקדם לו כמה דורות ולא הזכירו את האמצעי!
9.2
הערה: במשנתנו מדובר שהחכם "החסר" הוא בין המוסר עצמו לבין זה שבשמו נאמרה ההלכה, ומדובר בשלושה חכמים: הראשון שמוסר את ההלכה בשמו של החכם "החסר" שאמר בשמו של החכם שמוזכר בפירוש. אבל במקרה של מנחם הלבלר מדובר שהחכם החסר - כלב - הוא באמצע שלשלת המסירה.
10.
ראה ב"מתיבתא" הסברים שונים לכלל בסוגייתנו שאפשר להשמיט את שמו של חכם כשאומרים הלכה בשמו.
11.
בכל אופן נשארת השאלה מה המיוחד בסוגייתנו, שדבר דומה לא נאמר בסוגיה אחרת בש"ס. גם אם נאמר שמדובר בסוגייתנו ב"הלכה למשה מסיני" הרי נאמרו בש"ס הרבה הלכות של "הלכה למשה מסיני" ולא הובאו בהם שלשלת קבלה כבסוגייתנו.
12.
ועל כן נראה לי לומר דבר חדש ["חידוש"]:
בסוגייתנו מדובר ברבי אליעזר ורבי יהושע. יש בהם משהו מיוחד, כלהלן:
13.
"ספרי", שופטים [מהדורת המלבי"ם] על פרק יט פסוק יד:
מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע ודברי רבי יהושע בדברי ר' אליעזר לומר על טהור טמא ועל טמא טהור שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך.
13.1
"התורה והמצוה":
וכן סמך על זה שלא להחליף דברי רבי אליעזר לדברי רבי יהושע, שכל אחד יש לו גבול מיוחד בעולם מיוחד כמ"ש בדרוש לפרשת פרה, שרבי אליעזר ובית שמאי תורתם והלכותיהם הם קבועים בעולם העליון לא בעולם הזה,
ועל זה אמר אל תסג גבול עולם, להחליף תורת עולם בעולם אחר.
והוא מסביר כך את רצף הדרשות שם.
14.
לפי הנ"ל יוצא שדווקא בדברי רבי אליעזר ורבי יהושע הגמרא [והמשנה במסכת פאה] מדגישה את עניין השתלשלות המסורת כי מדובר בעניינים עמוקים של תורת העולם הזה מול תורת העולם העליון.
גם הנושא בסוגייתנו היה:
וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה משום ביאת מקדש;
"מת" ו"מקדש" מבטאים את "העולם הזה" ואת ה"עולם העליון".
14.1
ולפי זה ניישב אולי את שאלתנו לעיל בסעיף 1.2, כיצד רבי אליעזר אמר "משום" רבי יהושע חברו [דבר שלא מקובל בש"ס]
אלא בא ללמדנו שרבי אליעזר מלמדנו שאין כאן באמת מחלוקת ביניהם!
15.
ולגבי המשנה שהובאה בסוגייתנו ממסכת פאה, שם מודגש יותר עניין השתלשלות המסורת מזמן בית המקדש עד תקופת סוף הזוגות, יש לומר שבא להדגיש שבכל משך תקופה זו נמסרה המסורת - של הלכה למשה מסיני- בצורה מדוייקת ומדוקדקת ללא מחלוקת, וגם אם היתה מחלוקת היא הוכרעה על ידי "אחרי רבים להטות"
16.
והחידוש הוא, שהקשר בין הדברים בסעיף 15 לדברים שחידשנו לעיל בסעיף 12-14 הוא שרבי יהושע ורבי אליעזר מסמלים את תחילת תקופת המחלוקות בתקופת התנאים - כתלמידי בית שמאי ובית הלל - [ובא לידי ביטוי בכמה מחלוקות מפרסמות בש"ס]. והמחלוקות ביניהם - כפי שהסברנו לעיל בסעיף 14 - הינן "אלו ואלו תורת אלקים חיים". לא מדובר במחלוקת אלא מדובר בהלכות שמתאימות לרמות שונות של "חיים".
17.
כל ההסבר שלנו הוא לפי שיטה מסויימת שמדובר בסוגייתנו ברבי אליעזר [הגדול], וממילא רבי מאיר שמוזכר בברייתא [ואולי אך במשנתנו] היה תנא קדמון שחי לפני רבי אליעזר ורבי יהושע [ראה ב"מתיבתא"].
18.
ראה ב"מתיתבא" שמביא דעות שונות בענייני סוגייתנו, עד כמה צריך לצטט דבר בשם אומרו.
19.
תוספת הערות לעניין הביטוי "משום".
19.1
כבר כתבנו כמה פעמים שהביטוי "משום" נועד ללמדנו שהחכם המאוחר לא לגמרי מצטט את החכם הקדום, אלא ללמדנו שהוא מאמץ את שיטתו.
19.2
יתכן שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מלמדנו שהתלמיד מצטט במדוייק את דברי רבו לעומת הביטוי "משום" שרק למד מתוך דבריו, ולכן אולי אין צורך - וכפי שנלמד מסוגייתנו - להזכיר את החכם ה"אמצעי"!
