הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"בית דין שלאחריהם"-"הכרעה שלישית"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נזיר נג ע"א
 

אמר רבי אליעזר: זקנים הראשונים,
מקצתן היו אומרים: חצי קב עצמות וחצי לוג דם - לכל,
רובע עצמות ורביעית דם - לא לכל,
ומקצתן היו אומרים: אף רובע עצמות ורביעית דם - לכל,
ב"ד שלאחריהם אמרו: חצי קב עצמות וחצי לוג דם - לכל,
רובע עצמות ורביעית דם - לתרומה וקדשים,
אבל לא לנזיר ועושה פסח.
מכדי אין הכרעת שלישית מכרעת!
אמר רבי יעקב בר אידי: מפי שמועה אמרו, מפי חגי זכריה ומלאכי.

מבנה הסוגיה:

1.

אמר רבי אליעזר: זקנים הראשונים,
מקצתן היו אומרים: חצי קב עצמות וחצי לוג דם - לכל,

כל אחד מהם - חצי קב עצמות או חצי לוג דם - מטמאים באהל לגבי כל ענייני טומאה, והנזיר מגלח עליהם.

1.1

רובע עצמות ורביעית דם - לא לכל,

אבל כמות קטנה יותר - אינן מטמאין באהל לשום דבר ועניין

2.
מחלוקת:

ומקצתן היו אומרים: אף רובע עצמות ורביעית דם - לכל,

גם הכמות הקטנה יותר ומטמאת באהל.

3.
יש אומרים שהזקנים הראשונים היו הרבה לפני רבי אליעזר ורבי עקיבא ויש אומרים שהיו אף לפני הלל ושמאי.

3.1
מדוע לא מוזכרים שמותיהם של אותם חכמים.
וגם מה פירוש "מקצתן" - כמה היו?

3.2
לכן נראה - כפי שהסברתי דברים דומים בדף הקודם - שמדובר בחכמים שלא עמדו למניין ולא הכריעו במחלוקת ביניהם, ובכוונה הם לא רצו להכריע על פי כללי "רוב", ולכן לא נכתב מי הם היו ולא כמה הם היו בכל "צד".

4.

ב"ד שלאחריהם אמרו: חצי קב עצמות וחצי לוג דם - לכל,

"בית דין שלאחריהם" - 2 מופעים בש"ס.

נראה שמדובר כנראה בחכמים שכבר היו "קרובים" לתקופת הלל ושמאי. כאן כבר מדובר על "בית דין", הם כבר הכריעו על פי כללי רוב בבית דין - "אחרי רבים להטות".

4.1

רובע עצמות ורביעית דם - לתרומה וקדשים,
אבל לא לנזיר ועושה פסח.

רק לגבי 2 עניינים הם פוסקים כבסעיף 2.
ולגבי 2 עניינים אחרים הם פוסקים כבסעיף 1.

5.
קובעת הגמרא:

מכדי אין הכרעת שלישית מכרעת!

הדעה שבסעיף 4 איננה מוגדרת כדעת "מכריע" מפני שהחילוק בין הנושאים תרומה וקדשים מצד אחד, ונזיר ועושה פסח - מצד שני, לא מוזכרת באף דעה קודמת.

5.1
קצת קשה, הרי בכל זאת יש כאן התחשבות בשתי הדעות.

5.2
ראה "שוטנשטיין", הערה 13, שמסביר את עניין ה"מכריע".

5.3
אבל יותר קשה, הרי הכלל הוא ש"הלכה כבתראי". ויותר מכך, הרי הבי"ד שלאחריהם היו "בית דין" ומאוחרים יותר ובסמכותם להכריע כהבנתם!

6.
ראה מה שכתבנו על מסכת שבת דף מ:
רש"י מסכת שבת דף מ עמוד א:

הדר ביה ר' עקיבא - כדאמרינן בפירקין דלעיל /שבת דף כט, ב),
לשון מכריע - מכביד, מטה כף מאזנים ומכריע את שכנגדו, כגון הכא בחמין אסור,
השתא הוה ליה ר' שמעון דמתיר בחמין יחיד במקום שנים,
נמצא ר' יהודה מכביד את כף המשקולת,
שהרי ר' יהודה עם ר' מאיר שוים לאיסור,
ובצונן מותר - הוי ליה ר' מאיר בצונן יחיד במקום שנים,
נמצא ר' יהודה מכביד את כף המשקולת.
הני מילי - דאמר ר' יוחנן הלכה כדברי המכריע - במכריע במשנה, כי ההיא דמטלניות.

רש"י מסביר ש"מכריע" משמעותו יצירת "רוב", כלומר לעניין דין חמין רבי יהודה מצטרף לדעת רבי מאיר והם שנים נגד "יחיד" – רבי שמעון, וכן לגבי צונן: רבי יהודה מצטרף לדעת רבי שמעון והם שנים ["רוב"] נגד רבי מאיר.

נראה מדברי רש"י, שבהכרעת "רבים" נגד "יחיד" מה שקובע זוהי המסקנה, ללא התייחסות לנימוקים, שהרי אולי לרבי יהודה יש נימוק שלישי שבגללו דעתו נראית "ממוצעת".

7.
תוספות מסכת שבת דף מ עמוד א :

דילמא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא - אף על גב דלא קאמר במשנתינו הכא משמע דאין הלכה כמותו משום דסתם מתני' דלא כוותיה.

הלכה כדברי המכריע - הכרעה כגון קולי מטלניות שר"א ור"י הזכירו בפירוש בדבריהם מוכן ושאינו מוכן דהיינו תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת שגילו בדבריהם שיש סברא לחלק ביניהם אלא שנראה להם דסוף סוף אין לחלק ביניהם
לכך הוי ר' עקיבא שמחלק ביניהם מכריע

וכן ר' יהודה הוי מכריע
דר' שמעון ור"מ הזכירו בדבריהם חמין וצונן

לגבי הברייתא בסוגייתנו תוס' לא מזכיר את עניין הרוב של שנים נגד "יחיד", כפי שרש"י מסביר.
משמע מדברי תוס' שמשמעות "המכריע" היא, שדעת המכריע למעשה מביאה סברא ששתי הדעות לא מקבלות – שיש להבחין בין חמין לבין צונן.

7.1

והכרעה שלישית דלא הויא הכרעה הוי כי ההיא דפ"ק דפסחים דף כא.) חבית של יין של תרומה שנטמאה ב"ש אומרים תשפך הכל וב"ה אומר תיעשה זילוף
אמר ר' ישמעאל בר' יוסי אני אכריע בשדה תשפך הכל ובבית תעשה זילוף
אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת משום דלא הזכירו ב"ש וב"ה בדבריהם בית ושדה ולא גילו שיש סברא לחלק בין בית לשדה חשיב לה הכרעה שלישית

תוס' מסביר שדעה שלישית לא נחשבת "מכריע" כאשר אותה דעה מציגה סברא אחרת לגמרי שלא התייחסו אליה שתי הדעות הקודמות.

7.2

ולא כפירוש הקונטרס דפירש התם דטעמייהו דב"ש לא משום תקל' אלא מטעם אחר כמו משום ריחא אלא משום דלא הזכירו בדבריהם בית ושדה כדפי'

וה"ה דהוה מצי למימר ליה דאין הכרעת תלמיד הכרעה כדאמר הכא אלא רבותא אמרו דאפי' לא היה תלמיד אינה הכרעה

לפי מה שמובא בסוגייתנו שתלמיד לא יכול להכריע כנגד רבותיו הרי שסברא זו מתאימה לשיטת התוס', אבל לשיטת רש"י שהמכריע "רק" מצטרף לאחד מרבותיו כדי ליצור רוב של שנים נגד "יחיד" יתכן שמועיל גם אם הוא תלמיד. ואולי להיפך: תלמיד אינו רשאי להצטרף לאחר כדי ליצור רוב נגד רבו [או כנגד אחד מרבותיו] אבל כאשר הוא "מפשר" בין רבותיו – כפי שמשמע בהסבר של תוס' – יתכן שגם תלמיד רשאי לעשות זאת.

7.3

והא דתנן בברכות דף מג:) ב"ש אומרים מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס וב"ה אומרים מברך על ההדס ואח"כ על השמן א"ר גמליאל אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו וא"ר יוחנן הלכה כדברי המכריע
פר"ת התם דהויא כהכרעה שבכל הש"ס

ולא נהירא דלא הויא הכרעה אלא כדפי' והתם אינו אלא מפרש טעמא דבית שמאי

7.4

ור"ח פי' אין הכרע' שלישית מכרעת היינו הכרע' דור שלישי כמו ר' ישמעאל בר' יוסי שהיה דור שלישי לב"ש וב"ה ולאו דוקא דור שלישי אלא ה"ה שני
ובכל מקום נקט הכרעה שלישית משום ברייתא דפסחים.

שיטת ר"ח מעניינת: הכרעת המכריע שייכת רק בין חכמים בני אותו דור - כבסוגייתנו: רבי יהודה; רבי שמעון ורבי מאיר.

ראה על הנ"ל עוד ב"מתיבתא", הערה א, וב"ילקוט ביאורים", בהרחבה, עמודים עו-עט.
כמו כן יש שם דיון בכך שהמחלוקת בסוגייתנו היא בברייתא ואילו בסוגייתנו מדובר גם ב"סתם משנה".

7.5

אסכם בקצרה את הנאמר, שם, ב"ילקוט ביאורים" בלי לציין את שמות החכמים:

מיספור פנימי:

1.
הכלל של הלכה כמכריע בברייתא גובר על הכלל של "הלכה כסתם משנה".

2.
ודווקא כשדעת המכריע היא בברייתא ולא במשנה, כי במשנה נשאר הכלל הלכה כסתם משנה – [ותלוי בסתם ואחר כך מחלוקת, ולהיפך. אבל אם בברייתא יש רק מחלוקת ללא "מכריע" בוודאי שהלכה כסתם משנה.

3.
יש משנה בדף קמז עמוד א, שניתן לומר שיש בה מחלוקת בעניין משנתנו ולכן אין הלכה כסתם משנה.

4.
שיטת הריטב"א שרבה בר בר חנה סובר בדעת רבי יוחנן שאין כלל של הלכה כסתם משנה.

5.
משנתנו נאמרה לפני שגזרו גזירה על הרחיצה.

6.
הסברים שונים נקודתיים בסוגיה.

7.
יש כלל שקובע שהלכה כדברי המכריע, ויש כלל אחר שסותר - אין הכרעה שלישית מכרעת.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב:

אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע.

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קטז עמוד א:

אמרו לו: אין הכרעה שלישית מכרעת

7.1
על פי סוגייתנו. אם הדעה השלישית שונה לגמרא - אין הלכה.

7.2
הלכה כדברי המכריע רק כשמכריע לגמרי כאחת הדעות.

7.3
אין הלכה כדעה שלישית [דור שלישי?] – מדובר בתלמיד נגד רבו [ויש לברר מה הקשר לכלל שהלכה כבתראי גם בתלמיד נגד רבו – בחייו?]

7.4
תלוי בגדלותו של המכריע

8.
כללי הפסיקה בין חכמים תקפים בין במשנה בין בברייתא אלא אם כן מופיע בכלל באופן מפורש "במשנתנו"

9.
השאלה בסוגייתנו היא אם הכרעה בברייתא גוברת על הכלל של הלכה כסתם משנה

תוספות מסכת שבת דף מ עמוד א:

דילמא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא - אף על גב דלא קאמר במשנתינו הכא משמע דאין הלכה כמותו משום דסתם מתני' דלא כוותיה.

8.
ההמשך בסוגייתנו - מסכת נזיר דף נג:

תוספות מסכת נזיר דף נג עמוד א:

בית דין שלאחריהם אמרו חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל - אף לנזיר כדתנן במתני' רובע עצמות ורביעית דם לתרומה ולקדשים דהמאהיל עליהם טמא כדתנן במתניתין דמסכת אהלות (פ"ב מ"א ומ"ב) אבל לא לנזיר ועושה פסח
והכי גמירי להו וסברי להו כמתניתין דאין הנזיר מגלח עליו כלל
וסברו נמי כמתניתין דאהלות דתנן התם דמטמא באהל בעלמא לתרומה וקדשים
כי ב"ד אחרון סברי כתנא דמתניתין וכתנא דאהלות,

הוא מדגיש ש"בית דין שלאחריהם" סוברים כשתי משניות, שכל אחת מהן היא "סתם משנה" - וממילא, כך צריכה להיות ההלכה.

8.1
הוא קובע:

י"מ הכרעה שלישית, היינו תלמידים שב"ד אחרון היו תלמידים לזקנים הראשונים

הביטוי "הכרעה שלישית" או "הכרעת שלישית" מובא בש"ס 4 פעמים בלבד, ותמיד בשלילה - שאין הלכה כמותה. ולפי דברי תוס' הנ"ל מובן - כי דעת ה"הכרעה שלישית" היתה של תלמידי בעלי הדעה שהובאה לפניה. [ומדוע לא אומרים "הלכה כבתראי" - בגלל שאין אומרים "הלכה כבתראי" כשמדובר בתלמידים].

8.2
הוא ממשיך:

ופריך והא אין הכרעת שלישית מכרעת בתרא
ומדמתני' דהכא ומתני' דהתם דאהלות כב"ד אחרון סבירא
מכלל דהכי הילכתא
ומשום דהוו להו מכריע
והא אין דעת שלישית מכרעת שדעת שלישית טעם בפני עצמו הוא כי הראשונים לא גילו דעתם שיהא ראוי לחלק בין נזיר ועושה פסח לתרומה וקדשים

כנראה שהוא מתכוון לומר, שלמרות שדעת המשנה היא כ"הכרעה שלישית" בכל זאת גובר הכלל שאין הלכה כ"הכרעה שלישית" - כך קובעת כאן הגמרא.

9.
מיישבת הגמרא:

אמר רבי יעקב בר אידי: מפי שמועה אמרו, מפי חגי זכריה ומלאכי.

המשך דברי התוס' מהסעיף הקודם:

ומשני אמר רבי יעקב בר אידי מפי שמועה אמרוה מפי חגי זכריה ומלאכי
ועל כן סברי ב"ד של אחרונים לסמוך על שמועתם ולקבוע הלכה כמותם.

כלומר, היתה להם מסורת!

ולזקנים הראשונים [לשתי הקבוצות] לא היתה אותה מסורת של נביאים?

10.
ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים עד-עה, שיש מחלוקת בסוגייתנו - בין הזקנים הראשונים לאחרונים מה היתה הקבלה מהנביאים!

ונראה שבגלל שהמחלוקת היתה היסטורית-עובדתית לכן לא עמדו למניין, ולכן לא הזכירו את שמם ולא את מספרם.
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)