סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

ויבאו עד גורן האטד, וכי גורן יש לו לאטד – אשחר ארצישראלי

 

"אמר רבי יוחנן: בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד, דכתיב: ויבאו עד גורן האטד, וכי גורן יש לו לאטד? אמר רבי אבהו: מלמד, שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד, שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. תנא: כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב" (סוטה, יג ע"א).


שם עברי: אשחר ארצישראלי           שם באנגלית: Palestine Buckthorn           שם מדעי: Rhamnus lycioides

שם נרדף במקורות: אטד


הנושא המרכזי: לזיהוי האטד
 

רמזים לזהותו של האטד נוכל לקבל מפסוקים מעטים במקרא שבהם הוא מוזכר. משמו של המקום "גורן האטד" שבו נערך המספד ליעקב (בראשית, נ י') אנו לומדים, על פי רבי אבהו, שהאטד הוא שיח קוצני שניתן לתחום בעזרתו גרנות. רש"י מפרש כיצד הסיק רבי אבהו שאין מדובר בגורן של אטדים אלא בגורן המוקף אטדים: "וכי - דרך לאסוף אטדין ולעשות מהן גורן". שמקיפין לו אטד - גדר של קוצים"(1). העובדה שניתן לבנות גדר מהאטד אינה מצביעה בהכרח על כך שמדובר בשיחים גדולים שהרי גם ערימות סירה קוצנית משמשות למטרה דומה (ראו במאמר "בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג"). בירושלמי (ונציה, נדרים, פ"ו דף מ' טור א /ה"ח) נקרא שטח מכוסה באטדים בשם "מדבר האטד" והוא מסמל לדעת ח. י. קאהוט (ערך "אטד") את מקדש השומרנים בהר גריזים. 

על אופיו הקוצני של האטד נוכל ללמוד מפירושו של אונקלוס לפסוק "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית, ג י"ח). מתרגם אונקלוס: "וכובין ואטדין תצמח לך ותיכול ית עסבא דחקלא"(2). בתוספתא מתואר האטד כצמח קוצני שהיה עלול להפריע לבני ישראל במסעם במדבר: "ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם הורג נחשים ועקרבים ושורף סירים וקוצים ואטד משפיל להם את הגבוה ומגביה להם את השפל ועושה להן את הדרך מיושר וכו'" (סוטה, ליברמן, פ"ד הלכה ב'). במדרש תנחומא (בובר, וירא, כ"ט) נאמר: "... כיון שראו כך, ויאמרו כל העצים אל האטד, זה אבימלך, כשם שהאטד הזה מלא קוצים, כך אבימלך מלא מעשים רעים וכו'". בגמרא בעירובין (לד ע"ב) נאמר: "דתניא: הקנין והאטדין וההגין מין אילן הן, ואינן כלאים בכרם". מפרש רש"י: "עוזרדין אטדין והיגין - מיני קוצים הן". הגרסה ברש"י "עוזרדין" במקום "הקנין". מפירוש רש"י משתמע לא רק שאטד הוא קוץ אלא שייתכן ומדובר בצמח מסויים ולא בשם כללי שהרי הוא נמנה בין מיני קוצים נוספים.

בבראשית רבה (וילנא, ויחי ק ו') אנו מוצאים תשובה אחרת לשאלת זהותו של "גורן האטד": "ויבאו עד גורן וגו', א"ר שמואל בר נחמן חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו אטד, וכי יש גורן לאטד? אלא אלו הכנענים. מלמד שהיו ראוים לדוש כאטד. באיזה זכות ניצולו? בזכות חסד שעשו עם יעקב אבינו וכו'". מתוך כך שראוי לדרוך על האטד ("ראויים לדוש") ניתן להסיק שהוא שיח חסר ערך. מאפיין זה מופיע באופן מפורש יותר במשל יותם המפורסם: "וַיּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ: וַיֹאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן" (שופטים, ט י"ד – ט"ו). האטד מסמל את הניגוד לעצי הפרי (הזית, התאנה והגפן) שסירבו לקבל עליהם את המלוכה והעדיפו להמשיך להניב פירותיהם. נוכל להסיק מכאן שהאטד הוא עץ סרק או עץ המניב פירות חסרי ערך ממשי. המסקנות העולות מחלקו הראשון של פסוק ט"ו תלויות בפרשנותו. יש הרואים באמירה "באו חסו בצלי" אמירה צינית שממנה ניתן ללמוד שלאטד אין צל ואילו לאחרים(3) הפסוק מתפרש כפשוטו. האש היוצאת מהאטד רומזת על האפשרות שעץ זה דליק. אפשרות זו עולה גם מאחד מפירושי הרד"ק לפסוק בתהלים (נח י'): "בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד כְּמוֹ חַי כְּמוֹ חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ". מפירוש זה גם משתמע שענפי האטד דקים והאש אוחזת בהם בקלות אך גם דועכת במהירות:

"בטרם יבינו סירותיכם. עניינו דודים, כמו (שמות כז, ג): ועשית סירותיו. ואמר דרך משל למהירות אבדם מן העולם, אמר: בטרם ירגישו הסירות מאש האטד אשר תחתיהם, שהוא אש שאין לו קיימא. כמו חי כמו חרון ישערנו, כמו שהבשר אשר בסירות עודנו חי כי לא הרגישו הסירות מחמימות האטד ולא נתבשל הבשר, כן יבוא חרון האל להם פתאום בעודם בשלוותם וישׂער כל אחד מהם וכו'".

האטד נחשב לעניין כלאים כאילן: "הקנים והחגין והוורד והאטדין מין אילן, ואינן כלאים בכרם. זה הכלל כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק, וכל שאין מוציא עליו מעיקרו הרי זה אילן" (תוספתא, כלאים, ליברמן, פ"ג הלכה ט"ו). מהלכה זו ניתן להסיק שהאטד הוא צמח רב שנתי שאינו מתחדש מהשורש, הנקרא עיקרו, אלא מחלק או חלקים על קרקעיים. על אופן התחדשות האטד ניתן ללמוד מהמשנה בשביעית: "לולבי זרדים והחרובין יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. לולבי האלה והבטנה והאטדין יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, אין להם ביעור ולא לדמיהן ביעור, אבל לעלין יש ביעור מפני שנושרין מאביהן" (פ"ז מ"ה). ממשנה זו משתמע באופן ברור שהאטד הוא עץ נשיר שעליו מתחדשים מהענפים. מסיבה זו יש לעלים ביעור אך לא ללולבים שהם קצוות הענפים הרכים שנאכלו לאחר "המתקה" (כבישה) במלח או בחומץ (על הלולבים ראו עוד במאמר "רבי אלעזר אומר: אפילו עלין ולולבין במשמע"). במשך הזמן הלולבים מתקשים והופכים להיות ענפים שאינם נושרים ולכן אין להם ביעור. למרות מעמדו של האטד כאילן הרי שהברכה על הלולבים היתה "בורא מיני דשאים" (ירושלמי, וילנא, ברכות, פ"ו הלכה א'): "ואילו הן מיני דשאים הקונרס והחלימה והדמוע והאטד". על סתירה זו עמד הירושלמי (וילנא, כלאים, פ"ה הלכה ז'):

"הקנים והאגין והוורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם. השיפה והאיטן והגמי ושאר כל הגדלים באפר מין דשאים ואינן כלאים בכרם. והתני רבי הושעיה אילו הן מיני דשאים הקינרס והחלמה והדמוע והאטד. תמן לברכה וכאן לכלאים. אמר ר' יוסי: הדא אמרה אתרוג אף על פי שאתה אומר עליו בורא פרי העץ, את אמר על התמורות שלו בורא מיני דשאים(4).
 

מסורות והצעות הזיהוי

האטד זוהה על ידי תרגום השבעים בבראשית כ - atad ואילו בשופטים ramnos (5), שם שהיוונים כללו בו שיחים ממשפחת האשחריים  (Rhamnaceae) וכן את הסוג אטד (Lycium). שיחים/עצים אלו אמנם שייכים למשפחות שונות אך דומים בצורתם ובפרותיהם. בתרגום עקילס אנו מוצאים ρδμνος) ramnos) ובוולגטה ramnus. על פי דיוסקורידס נקרא העץ Rhamnus בשם "atadin". באכדית נקראים קוצים בשם ittitu המזכיר את האטד. בתרגום יונתן נכתב "אטדא" המתורגם במילון הסורי ערבי ל – עוסג' אלקתאד. בפשיטתא (שופטים) נכתב "הטטא" וגם שם זה מתורגם לערבית כ"עוסג'" (عوسخ) וכך פירשו גם רס"ג ואבן ג'נאח. על פי כל התרגומים (בשפות האירופאיות והערבית) השם "אטד" הוא שם קיבוצי הכולל שיחים קוצניים שונים. החוקרים מזהים כ"אטד" בעיקר את האשחר ארצישראלי (תמונה 1)  (Rhamnus palaestine) והאטד אירופי ( (6)  (תמונה 2) (Lycium europaeum). שיחים אלו קוצניים ויבשים וחשופים במהלך הקיץ לשריפות רבות. כתוצאה משריפת החלקים העל קרקעיים מתפתחים משורשיהם לולבים רבים (חוטרים) הנאכלים כבושים במלח או בחומץ. במשך הזמן הלולבים מתקשים ומתקבל שיח קוצני בעל גזעים דקים רבים(7).

האשחר נפוץ מאד בחורשות ובבתות גם באזורים יובשניים אך לא בערבות ומדבריות. הענפים מסתיימים בחוד קשה. הפרי הוא בית גלעין קטן ומעט מתוק. הרמב"ם (שביעית, פ"ז מ"ה) זיהה את האטד כמין קוץ בעל פירות שחורים קטנים הראויים לאכילה: "ואטדים, רבוי אטד, והוא מין קוצים שמניב גרגרים שחורים קשים דומה לאפונין(8) והם נאכלין". ייתכן וכוונתו לאשחר הארצישראלי או למינים קרובים. האטד האירופי הוא שיח קוצני ממשפחת הסולניים. הוא גדל בר בשדות כמעט בכל אזורי הארץ. יש מקומות שמגדלים אותו כצמח משוכה(9). הפרי הוא ענבה קטנה ומתוקה (תמונות 3-4 מציגות פריחה ופירות במינים קרובים).
 

               
תמונה 1.  אשחר ארצישראלי   תמונה 2.  אטד אירופי

  

               
תמונה 3.  אטד ערבי -  פריחה   תמונה 4.  אטד החוף - פירות      צילמה: שרה גולד

  
זיהויים נוספים 

לקבוצת ה"אטד" ניתן להוסיף גם את הקדה השעירה (תמונה 5) אשר השריפות מעודדות את התפשטותה בגריגה ואת דחיקתם של צמחים אחרים. לדעת כמה חוקרים, כמו למשל נגה הראובני, יש לזהות את האטד עם השיזף המצוי (תמונה 6). הצעה זו מניחה שמדובר בעץ קוצני גדול בעל פירות נחותים בהשוואה לעצי הפרי האחרים שהוזכרו במשל יותם ושניתן לחסות בצילם. זיהוי זה בעייתי משום שאין לו מסורת זיהוי קדומה ובנוסף לכך השיזף אינו גדל בהרי שכם הגבוהים והקרירים שם התרחש הסיפור.
 

               
תמונה 5.  קידה שעירה   תמונה 6.  שיזף מצוי        

 


(1) המהרש"א ב"חידושי אגדות" צועד צעד נוסף ומוכיח שהאטדים מסמלים כתרים: "וכי גורן יש לו לאטד כו'. יש לדקדק דאימא כפשטיה ונקרא כך על שם אטד המקיפו דהא לפי הנמשל נמי הכי קאמר שהקיפוהו כתרים כו' כגורן שמקיפין לו אטד? ויש לומר דודאי אין דרך לקרות שם הגורן על דבר שפל המקיפו, וסתם גורן נמי מוקף באטד, ולא בא קרא אלא לאשמועינן הנמשל שהקיפוהו כתרים כמו שמקיפין הגורן באטד וק"ל".
(2) רש"י בשופטים (שם) מפרש שאטד הוא "איגלינטיי"ר (eglentier). ד"ר מ. קטן מתרגם לעץ ורד הבר. בדפוסים, בהתאמה לאחד מכתבי היד, נכתב "ספינ"ה בלע"ז" והכוונה ל"אישפינ"א" espine כלומר קוץ. הרד"ק פירש: "הוא מין ממיני הקוצים, קרדו"ן בלע"ז". הכוונה לצמח קוצני מהסוג קרדה (Carduus) או מיני קוצים אחרים.
(3) למשל נגה הראובני מזהה את ה"אטד" כשיזף המצוי שהוא עץ גדול המצל על סביבתו. בפרק 'מי הוא מלך העצים' בספרו 'שיח ועץ במורשת ישראל' מפרש הראובני את משל יותם באופן נועז ושונה מהפירושים המקובלים על המפרשים המסורתיים.
(4) הסבר: הירושלמי מוצא סתירה בין שני מקורות שבאחד מהם האטד נחשב למין אילן ואילו לענין ברכה מברכים עליו מיני דשאים כלומר שהוא נחשב לירק. מתרץ הירושלמי שאכן יש הבדל בין שתי הלכות אלו בדומה לאתרוג שמברכים על פריו בורא פרי העץ ואילו על הלולבים (תמורות) בורא מיני דשאים.
(5) ייתכן ומקור ההבדל הוא בכך שבבראשית האטד הוא חלק משם מקום.
(6) על פי זיהוי זה יש לזהות את האטד הנזכר בעבר הירדן כמין הנקרא בימינו אטד ערבי (Lycium Shawii). שאלה שאין לי עליה מענה כיצד ייתכן שיותם שעמד על הר גריזים התייחס לאטד האירופי הנחשב למין נדיר ביותר באזור זה (על פי "צמחיית ארץ ישראל ברשת").
(7) ז. עמר מביא את הסברו של ש. כהן להגיון בסדר הפנייה של העצים במשל יותם. לדעתו הסדר קשור לעובי גזעי העצים המסמל את עוצמת השלטון ולנופם המייצג את החסות שהם מעניקים לעם. לזית יש בדרך כלל גזע רחב אחד ואילו לתאנה מספר גזעים דקים יותר. לגפן אין גזע ישר אלא שריגים. האטד הוא עץ סרק בעל ענפים דקים רבים ומסמל את שלטונו השברירי של אבימלך. עץ זה נדלק בקלות והאש היוצאת ממנו מציתה את העצים שמסביבו.
(8) על פי ז. עמר (הצומח והחי במשנת הרמב"ם) יש לגרוס כאן חמצה (חמץ) ולא אפונין.
(9) ביננפלד (מתוך ז. עמר) מוצא זיקה בין האטד המקראי ובין האטד האירופי הנפוץ באזורים הים תיכוניים של הארץ. לדבריו מדובר בצמח פליט תרבות ששימש גדר חיה למטעים. ובמשל כאשר עצי הפרי סירבו לקבל את המלוכה הם פנו לצמח השפל המקיף אותם.
 

 

רשימת מקורות:

ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 212-214).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 44.
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 134-135). 

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה":  "אשחר ארצישראלי", "אטד אירופי", "קדה שעירה", "שיזף מצוי"

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר