הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הילכתא" - "הלכה למשה מסיני"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר כה ע"א-ע"ב
היו לו מעות סתומים - יפלו לנדבה
והלא דמי חטאת מעורבין בהן!
א"ר יוחנן: הלכה היא בנזיר;
ר"ל אמר: +ויקרא כב+ לכל נדריהם ולכל נדבותם - התורה אמרה: מותר נדר יהא לנדבה.
בשלמא לר' יוחנן, דאמר הלכה היא בנזיר, אמטו להכי סתומין אין, מפורשין לא;
אלא לר"ל, לכל נדריהם ולכל נדבותם, מאי איריא סתומין? אפי' מפורשין!
אמר רבא: מפורשין לא מצית אמרת, כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל: +דברים יב+ רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך - בולדי קדשים ובתמורתם הכתוב מדבר,
מה תקנתן? +דברים יב+ תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה';
יכול יעלם לבית הבחירה, וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו?
ת"ל: +דברים יב+ ועשית עולותיך הבשר והדם,
לומר לך: כדרך שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה,
כדרך שאתה נוהג בשלמים נהוג בולדיהם;
יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן?
ת"ל: רק, דברי ר' ישמעאל;
ר"א אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: אשם הוא, בהוייתו יהא. קתני:
יכול יעלם לבית הבחירה, וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו?
ת"ל: ועשית עולותיך.
אמאי? הא ולד חטאת הוא דגמירין בה מיתה!
אי לאו קרא, ה"א ולד חטאת בכל מקום,
הערות על ביטויים מרכזיים:
היו לו מעות סתומים - יפלו לנדבה
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כה עמוד א
והלא דמי חטאת מעורבין בהן!
א"ר יוחנן: הלכה היא בנזיר;
ר"ל אמר: +ויקרא כב+ לכל נדריהם ולכל נדבותם - התורה אמרה: מותר נדר יהא לנדבה.
1.
"הלכה" כמו "הילכתא" כמו "הלכה למשה מסיני"
בשלמא לר' יוחנן, דאמר הלכה היא בנזיר, אמטו להכי סתומין אין, מפורשין לא;
אלא לר"ל, לכל נדריהם ולכל נדבותם, מאי איריא סתומין? אפי' מפורשין!
2.
אמר רבא: מפורשין לא מצית אמרת, כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל:
"כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל"
הביטוי "כבר פסקה" - 5 מופעים בש"ס ותמיד בקשר ל"תנא דבי רבי ישמעאל" ותמיד נאמר על ידי האמורא רבא.
מדוע הגמרא משתמשת בביטוי הזה, הרי בין כך היא מיד מצטטת "דתנא דבי רבי ישמעאל..."?
אולי אפשר לומר, שלביטוי הזה יש משמעות של קביעת הלכה מאד ברורה שבאה במסורת ובקבלה, והפסוק שיובא בהמשך לצורך דרשה הוא אסמכתא בלבד.
2.1
ואפשר למצוא לזה ראיה:
תוספות מסכת יבמות דף פז עמוד א:
להפרת נדרים - פי' בקונט' דלא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא הדרא נמי לענין נדרים ולפי טעם זה היה נראה דפריך אכל נשואה אפילו נכנסה לחופה ונבעלה דאי נתארמלה תיהדר למילתא קמייתא
ועל זה צ"ל הא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דמשמע דפשיטא לי' בלא שום דרשה שמוצאה מכלל אב ומכלל בעל ולא הדרא ולא איצטריך ליה קרא אלא למסר האב לשלוחי הבעל דסלקא דעתך דתיהדר משום דאכתי לא נשאת.
אלמנה וגרושה מה תלמוד לומר - תימה דאיצטריך לכדדרשינן בפרק בתרא דנדרים (דף פח:).
3.
המשך סוגייתנו - מסכת נזיר דף כה:
+דברים יב+ רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך - בולדי קדשים ובתמורתם הכתוב מדבר,
מה תקנתן? +דברים יב+ תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה';
יכול יעלם לבית הבחירה, וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו?
ת"ל: +דברים יב+ ועשית עולותיך הבשר והדם,
לומר לך: כדרך שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה,
כדרך שאתה נוהג בשלמים נהוג בולדיהם;
יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן?
ת"ל: רק, דברי ר' ישמעאל;
ר"א אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: אשם הוא, בהוייתו יהא.
4.
קתני:
תוספות מסכת נזיר דף כה עמוד א
"קתני" - קתני יכול יעלם - כמו אמר מר.
בפשטות יש כאן "לשון נזיר משונה". אמנם לא בדקתי אם יש מקומות נוספים בש"ס, ש"קתני" בא במשמעות זו של "אמר מר" או "גופא" - ציטוט מברייתא לצורך הרחבת הדיון.
5.
יכול יעלם לבית הבחירה, וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו?
ת"ל: ועשית עולותיך.
אמאי? הא ולד חטאת הוא דגמירין בה מיתה!
הביטוי "גמירין" [כולל כאן - "דגמירין"] במשמעות של "הלכה" - 10 מופעים בש"ס, וכולם במסכת נזיר - "לשון נזיר משונה".
בסוגייתנו - 2. פעם אחת: "גמרא גמירין לה"
תיקון: יש גם "גמרא גמירנא"
במסכת נזיר דף ל - 5 מןפעים. 3 מופעים צמוד לביטוי "הילכתא" - "הילכתא גמירין"; "גמירין הילכתא".
6.
אי לאו קרא, ה"א ולד חטאת בכל מקום,
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כה עמוד ב
וולדי קדשים בבית הבחירה, קמ"ל דלא.
ה"הילכתא" מלמד דין אחד והפסוק בא ללמד דין "נוסף"
7.
קתני:
"קתני": ראה לעיל
יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן? ת"ל: רק.
8.
למה לי קרא? הילכתא גמירי לה: ולד חטאת למיתה אזיל!
מכאן משמע שהתוקף של "הילכתא" זהה לתוקף של לימוד מפסוק.
הכי נמי, וקרא לאשם הוא דאתא.
9.
אשם נמי הילכתא גמירי לה: כל שאילו בחטאת מתה באשם רועה!
אלא, אי מהילכתא, הוה אמינא הילכתא,
ואי אקריביה לא ליחייב עליה ולא כלום,
קמ"ל קרא, דאי מקריב ליה קאים עליה בעשה.
כאן משמע שהפסוק "מרחיב" את הלימוד של ה"והילכתא".
ר"ע אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: אשם הוא, בהוייתו יהא.
למה לי קרא? גמרא גמירין לה: כל שבחטאת מתה באשם רועה!
הכי נמי, וכי אתא קרא לדרב,
דאמר רב הונא אמר רב: אשם שניתק לרעייה ושחטו לשם עולה כשר,
טעמא דניתק, הא לא ניתק לא,
דאמר קרא: הוא, בהוייתו יהא.
10.
אמר מר: הלכה היא בנזיר. ותו ליכא? והתניא: ושאר חייבי קינין שבתורה
"אמר מר" ולא נאמר הביטוי המקביל "קתני" כמו לעיל.
11.
דיון מורחב בראשונים ובאחרונים לגבי הגדרת הביטויים: "הילכתא" - חשוב
"הילכתא" - הלכה מדור דור - ממשה רבנו, או הלכה מחכמים יותר מאוחרים ממשה רבנו.
"הילכתא" - "הלכה למשה מסיני"
"הלכה" - "הלכה היא בנזיר" - הלכה למשה מסיני
"גמירי"; "גמירין"
"גמרא גמירי"
תוספת:"גמרא גמינרנא"
11.1
האם יש הבדל בדין של "הילכתא" - ושאר הביטויים בסעיף 11 לעיל - בין אם ההלכה נאמרה מהר סיני ממש לבין אם נאמרה יותר מאוחר. בעיקר לגבי השאלה אם יש לה תוקף כשל תורה.
11.2
האם לגבי "הלכה למשה מסיני" חלים עליה כל כללי "דאורייתא", כמו "ספיקא דאורייתא לחומרא".
11.3
האם מצות עשה שנלמדה מ"הלכה למשה מסיני" דוחה "לא תעשה" על פי הכלל "עשה דוחה לא תעשה".
11.4
לפעמים ה"הלכה למשה מסיני" בא ללמד כיצד ללמוד פסוק מפורש.
11.5
לפעמים ה"הלכה למשה מסיני" רק "כאילו", כלומר, יש לאותה הלכה מסויימת חשיבות רבה אבל היא לא ממש "הלכה למשה מסיני"
11.6
האם יש מחלוקות לגבי מה שנאמר ב"הלכה למשה מסיני". אולי יש מחלוקות רק לגבי פרטים מסויימים בהלכה מסויימת.
11.7
ביטוי קשור: "אסמכתא"
12.
מפאת חשיבות העניין אני מעתיק את אחת התשובות ומסמן בה - מובא ב"מתיבתא", וראה שם עוד "אחרונים":
שו"ת באר יצחק חלק יורה דעה סימן א:
12.1
ענף ו. אך בעיקר הכלל של הנו"ב הנ"ל שכתב דבהלמ"מ ספיקו להקל
והש"ך (יו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ט) כתב דבכל ספק של הלמ"מ ספיקו להחמיר וע' בב"י שם,
לפע"ד יש להוכיח דלא כהנו"ב והוא דבמג"א (סי' ל"ב ס"ק ס"ו) הביא בשם האגור דאין לקנות גידים מנכרים דשקלי נמי מבהמה טמאה וספק דאורייתא ספיקו להחמיר וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"ל, אלמא דאף דהא דתפילין נתפרים בגידים טהורים הוי הלמ"מ עכ"ז מחמיר בספיקו, אלמא דספק הלמ"מ ספיקו להחמיר,
אך יש לדחות זה
דהא חזינן בזבחים ריש פרק כל הזבחים שנתערבו בהם חטאות המתות דימותו כולם והא חטאות המתות הוי הלמ"מ ואפ"ה בנתערבו חטאות המתות ימותו כולם,
משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי והוי כמו קבוע באיסור דרבנן,
ולא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא משום דגם באיסור דרבנן שנתערב אם הוא דבר חשוב ג"כ לא בטיל כמבואר (יו"ד סי' ק"י) בכללי הס"ס של הש"ך שם,
משום דבאיקבע איסורא גם בדרבנן ספיקו להחמיר,
ולכן כיון דהאגור כתב שם הטעם משום דהוי קבוע, ל
כן אף בדרבנן ממש בזה ספיקו להחמיר, אכן מלשון האגור שכתב דהוי ספק דאורייתא משמע דס"ל דספק הלמ"מ דין ספיקו כמו בכל ספק דאורייתא.
ענין ה"חטאות המתות" קשור קשר ישיר לסוגייתנו - מסכת נזיר דף כה.
12.2
ונ"ל להוכיח דספק הלמ"מ הוא להחמיר, מהא דקיי"ל חמש חטאות המתות הוי הלמ"מ,
ואפ"ה במה דאיבעי להו בש"ס בתמורה (מסכת תמורה דף כב) באבודה ממנו ומן הרועה ואחד מכירה אף בסוף העולם, אי תמות או תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה,
וכן איבעי להו (שם) בנמצאת אחר שנשחט החטאת הב' מקודם שנזרק דמה דג"כ הוא בעיא דלא איפשטא, והרמב"ם (ה' פסולי המוקדשין פ"ד ה' י"ב וה' י"ג) פסק בהנך ספיקות דימותו כולם,
אלמא אף במה דהוי עיקרו הלמ"מ אפ"ה ספיקו להחמיר,
ואין לומר דלכן פסק הרמב"ם דימותו, משום דהתם הוי הספק אי תמות או תרעה עד שיפול בו מום והוי בגדר איתחזק איסורא דהא קודם שנפל בו המום הי' אסור בודאי,
דהא ידוע מש"כ הפוסקים דבספיקא דדינא לא שייך לאוקמא אחזקה
כדמוכח ברמב"ם (פ"ג מה' שחיטה ה"י) גבי הנך איבעיות בשחיטה שכתב דהוי ספק נבילה, ולא אמרינן דזה הוי ספק בשחיטה ובהמה בחיי' בחזקת איסור כו', וכהנה רבות,
א"כ הנך ספיקות דתמורה הנ"ל הא הוו ספיקא דדינא ואפ"ה פסק הרמב"ם לחומרא,
ומוכח דספק הלמ"מ ג"כ ספיקו לחומרא,
והא דתמורה (מסכת תמורה דף טז) לר"ל דאמר ארבעה ניתנו להם והעמידו על חמש, י"ל משום דהא רוב מה' חטאות קים להו דימותו, הילכך אזלינן בתר רובא, וכן לר' נתן דאמר (שם) א' ניתנה להם והעמידוה על חמש י"ל דשאני התם שגזרו חז"ל בפירוש שימותו כולן והיכא שגזרו בפי' שאני ואין למדין מזה להיכא דלא מצינו בפי' דאסרו ספיקו,
עד כאן דן בעניין הנ"ל של "חטאות המתות" / "חמש חטאות"
12.3
ועוד י"ל דזה דומה למש"כ הר"נ בערבי פסחים גבי והלכתא כולהו בעי הסיבה, וכן גבי ספק מוקפות חומה מימות יהושע דלא שייך בזה ספק דרבנן לקולא, כיון דמיעקר כולי מילתא דרבנן, וה"ה בזה דאם ניזיל לקולא תעקר כולי מילתא דהחטאות המתות.
והוא מביא הוכחה מסוגייתנו - מסכת נזיר דף כה - שספק ב"הלכה למה מזיני לחומרא.
וכן יש להוכיח מהא דתמורה (מסכת תמורה דף יח) ומסכת נזיר דף כה (דף כ"ה)
דמקשה הגמ' על ר' עקיבא דדרש מן אשם הוא דהוא קרב ואין תמורתו קריבה, למה לי קרא הא הלכתא גמירי לה דכל שבחטאת מתה באשם רועה, אבל בלא מום אינה קריבה,
ואי נימא דספק הלמ"מ להקל א"כ מאי מקשה הש"ס ל"ל קרא הא נפ"מ בספיקו כנ"ל.
אכן יש לדחות ההוכחה הזאת, לשיטת הרמב"ם דס"ל דגם ספק בדאורייתא ממש הוי מה"ת להקל אלא דמדרבנן הוי כל ספק תורה לחומרא, א"כ שפיר מקשה הגמ' ל"ל קרא הא הלכתא גמירי כו' דהא מה"ת לא נאסר שום ספק כלל,
אך גם זה יש לדחות לפמש"כ התוס' בסנהדרין דף ד ע"א) ובסוכה דף ו ע"ב) דר"ע ס"ל דגם בחתיכה אחת חייב אשם תלוי, וזה ידוע דמאן דס"ל כן ס"ל דספק הוא מה"ת להחמיר, א"כ תקשה מאי מקשה הגמ' לר"ע (בנזיר ובתמורה שם) ל"ל קרא והא הלכתא כו', הא נפ"מ בספק,
דלר"ע ספק הוא להחמיר מה"ת,
ובע"כ מוכח דגם ספק הלמ"מ להחמיר,
וכן יש להוכיח במו"ק (דף ד') [מסכת מועד קטן דף ד] ובסוכה (דף ל"ד) [מסכת סוכה דף לד] ע"ש,
ודוחק לומר דספק בחטאות המתות, הוי כעין ספק פירוש במה שמבואר בתורה דקדשים שנפלו בהם מום דיפדו, דהא הא דמתה אין שום רמז בתורה.
12.4
והוא ממשיך לדון בסוגיה במסכת נזיר דף ל:
וביותר יש להוכיח דספק הלמ"מ ספיקו להחמיר מהא דנזיר דף ל') [מסכת נזיר דף ל] דס"ל לרבי דאב מדיר בנו בנזיר עד שיביא ב' שערות
ומסיק הש"ס שם דאי אייתי במיצעי דלר' ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוה,
ופי' רש"י התם דאי אייתי במיצעי ב' שערות היינו אחר שהדירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני ב' שערות הוי קודם שהדירו אביו או לא הוי בו עד השתא דימנה נזירות אביו מספיקא וגם נזירות שלו, [ובמק"א הארכתי להוכיח מסוגיא הנ"ל כשיטת הרמב"ן המובאת באה"ע בב"י (סי' מ"ג) דפליג על הרא"ש דס"ל אם שהו לבודקו זמן רב ונמצאו לו ב' שערות אחר זמן דהוי בחזקת גדול משעה שהגיע לי"ג שנה, והובאה שיטת הרא"ש בחו"מ (סי' ל"ה), ושיטת הרמב"ן הוא דלא מחזקינן לי' בגדול למפרע, ולשיטת הרא"ש דמחזקינן א"כ אמאי אי אייתי במיצעי ב' שערות ולא ידעינן אי אייתי למפרע חייב למנות נזירות אביו, הא יש חזקה המבררת לנו שהי' גדול למפרע מחמת חזקה דרבא, ובע"כ מוכח דלא מחזקינן לי' בגדול למפרע, ואף דיש חזקה דרבא עכ"ז מוכח דאמרינן דהא יש חזקת קטנות הסותרתו ומוכח כשיטת הרמב"ן הנ"ל והארכתי בזה],
ואי נימא דספק הלמ"מ הוא להקל א"כ תקשה אמאי חייב למנות נזירות אביו מספק הא אף אם האב מדירו אינו אלא הלמ"מ, ושם בנזיר מתחלה לשתי האוקימתות מסיק הש"ס אליבא דרבי דהא דאם מדירו בנזיר עד שיביא ב' שערות דס"ל הלמ"מ, משום דלאוקימתא בתרא (שם) שאמרו דכ"ע ס"ל כדי לחנכו במצוות ודאי לא שייך להחמיר בספיקו, דהא ספק דבריהם להקל, ובע"כ מוכח דהא דקאמרי בש"ס דלרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דילי' ויתיב דאבוה היינו לשתי אוקימתות דלעיל, דאמרו (שם) דרבי ס"ל דזה הוי הלמ"מ, א"כ אי נימא דספק הלמ"מ הוא להקל א"כ תקשה למה החמירו למנות נזירות אביו מספק הא הוי ספק הלכה, אע"כ מוכח דספק הלכה להחמיר,
וראי' זו עדיפא מקמייתא,
משום דבקמייתא יש לדחות קצת, דהא דחטאות המתות הוי כעין פירוש להא דמבואר בתורה דקדשים שנפל בהם מום דיפדו כנ"ל,
משא"כ להא דאב מדיר את בנו בנזיר דבזה לית לן שום רמז בתורה, רק כתיב איש כי יפליא גו' אבל מהא דמצי האב להדירו לא נזכר שום רמז, ועיקרו לא הוי אלא הלמ"מ,
א"כ אי אזלינן בספיקא להקל קשה אמאי מחמירינן התם למנות נזירות אביו, לא יהא חייב למנות אלא עבור נזירותו מספק שמא אייתי שערות ובזה חייב מה"ת, אבל למנות גם נזירות אביו הא זה לא הוי רק ספק הלמ"מ ולהקל,
אע"כ מוכח דאף ספק הלמ"מ הוי להחמיר, ואין לומר דהתם יש חזקת קטנות, דהא יש חזקה דרבא המנגדתה כידוע.
...
עד כאן עיקר הוכחתו שספק ב"הלכה למשה מסיני" לחומרא - מסוגייתנו - מסכת נזיר דף כה ומההמשך - במסכת נזיר דף ל!
13.
וכן יש לסכם מה"אנציקלופדיה תלמודית"
