גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקע"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת נזיר
דף כג ע"א

אימתי חובה להתוודות גם על חטא במחשבה?

תנו רבנן, "אישה הפרם וה' יסלח לה" (במדבר ל, יג), באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה, וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר, על אחת כמה וכמה. כיוצא בדבר אתה אומר, "ולא ידע ואשם ונשא עונו" (ויקרא ה, יז), ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה, ועלה בידו בשר חזיר, כגון חתיכה ספק של שומן ספק של חלב, אמר קרא 'ונשא עונו', מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה (כג ע"א).

כתב הרחיד"א ב'פתח עינים' וז"ל: "אפשר לומר דרבי עקיבא חידושא קמ"ל, משום דאמרינן סוף פ"ק דקידושין (לט:) 'מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה', והיינו דא"ר עקיבא: 'מי שנתכוון לעלות בידן בשר חזיר, ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה', כלומר, דזה לא יש בו אלא מחשבה רעה, ואפילו הכי טעון כפרה, משום דחשב ועשה מעשה בכוונה רעה, אף דלפי האמת לא עשה מעשה רע, אפילו הכי נידון, כיון שעשה מעשה בכוונת איסור, מחשבה רעה זו שיש עמה מעשה בכוונה רעה צריך כפרה, 'מי שנתכוון להעלות בשר חזיר על אחת כמה וכמה' - שנדון על המחשבה והמעשה, והיינו כדאמרינן התם (מ.): 'מחשבה שעושה פרי מצרפה למעשה'. כיוצא בדבר אתה אומר וכו' ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה, ועלה בידו בשר חזיר, כגון חתיכה ספק של שומן ספק של חלב (-דאיכא ספק חטא במעשה, והמחשבה טובה לגמרי, אפילו הכי:) אמר קרא 'ונשא עונו', מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה".

דברי החיד"א מיישבים תמיהה שתמהו רבים, הלא אין כאן כי אם מחשבה לבד, כי לאמיתו של דבר לא היה חטא בפועל כלל, כי בעלה כבר הפר נדרה, ולמה אם כן צריכה אשה זו כפרה וסליחה, הלא בני ישראל אינם נענשים על מחשבה, והתירוץ לכך הוא, כי מה שאמרו "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה", אין זה אלא כשלא היתה כי אם מחשבה לבד, אבל אם המחשבה הביאה את האדם לידי מעשה, ונמנע ממנו חטאו מסיבות אחרות, וכמו באשה זו שהפר לה בעלה, צריכים כפרה גם על המחשבה.

ואמנם שורש הדברים כבר כתב רבינו ה'מאירי', וז"ל ב'חיבור התשובה' (משיב נפש מאמר א פ"ז): "יש בחלק המחשבה צד אחר שהוא צריך מחילה... והוא, במי שחשב לעשות עבירה ועשה מעשה במחשבת עבירה, אלא שנזדמן שהיה המעשה מותר, כענין מי שגמר בדעתו לאכול חלב והוציא מחשבתו למעשה, אלא שנזדמן שהיתה אותה חתיכה של שומן, אבל שהוא אכלה במחשבת חֵלב, צריך הוא סליחה ומחילה על מחשבתו, ויתבאר זה ממה שאמרו במסכת קדושין (פא.) על אמרם ז"ל 'אישה הפרם וה' יסלח לה', שבא העיון על זה מה הוצרכה זו לסליחה אחר שאישה הפרם... ואמרו: 'במה הכתוב מדבר, באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא אינה יודעת שהפר לה והיתה שותה יין ומטמאה למתים', וכשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה ואומר: 'ומה המתכון להעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה, המתכון להעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה', הנה שעם היות המעשה דבר לא יחויב עליו, צריך סליחה על רוע הכוונה אחר שעשה מעשה בכונה ההיא", וכ"כ המאירי בסוגייתנו.

תירוץ נוסף על קושיא זו י"ל על פי דברי המאירי במס' קידושין (לט:): "לעולם יזהר אדם שלא להרהר בעבירה, שאע"פ שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, כלומר, שאין נענש בה כאלו עשה מעשה, מ"מ נענש הוא עליה אחר שהוא מכוין בהרהורו לכונת עשיית העבירה, ושלא נמנע מעשייתה מצד כבישת יצרו, אלא שלא נזדמן לידו להוציא הרהורו לפועל", הרי לנו, שגם המחשבה - חטא היא וצריכה כפרה, אלא שאין עונשה גדול כל כך כחטא במעשה, ומה שאמרו "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה", הכוונה היא, שאין נענשים עליה כמו חטא במעשה, אולם, נענשים עליה כחטא במחשבה בלבד, ולכן שפיר אשה זו צריכה כפרה, כי במחשבה היה כאן חטא.

וגדולה מזו יש להביא את דבריו ב'חיבור התשובה' (שם): "וכבר אמרו כן קצת מפרשים במחשבת שאר עבירות, אם גמר במחשבתו לעבור עבירה, הן עבירה שבינו לבין המקום, כמי שגמר בדעתו לאכול מאכלות אסורות וכו', או עבירה שבינו לבין חברו, כמי שגמר בדעתו לגזול לחברו, ואח"כ נתחרט וכבש יצרו מעשות אותה העבירה, שצריך לדעתם להתודות ולבקש סליחה על מה שכבר גמר בדעתו... ואע"פ שכבישת יצרו הוא התשובה ממנו... עכ"ז מתודה עליו שהוא צריך להתודות לה' על מה שהשלים במחשבתו, וכ"ש במי שגמר החטא במחשבתו, ולא נמנע מעשותו רק מחסרון הזמנה או יכולת שצריך לתשובה, ואם לא ישוב שיהיה עונש השני גדול מן הראשון...". והביא ראיה לכך מהא דמצינו שהחושן מכפר על הרהור הלב, וכן אמרו ז"ל (ויק"ר ז, ג) "עולה מכפרת על הרהור הלב", הרי שגם מחשבה צריכה כפרה.

ולסיומא דמילתא נביא דברי ה'ערבי נחל' (סו"פ ויחי): "במה שמצינו שלפעמים אדם נענש על מחשבה רעה, והטעם מסתברא, כי מאחר שהש"י יודע מחשבות א"כ כך נחשב המחשבה לחטא כמו המעשה, משא"כ בין אדם לחבירו, ודאי אפילו יחשוב לחבירו רעה, כל שגומל לו טובות ודאי אינו נענש, כי מה מזיק מחשבתו אחר שעי"ז אין מגיע לחבירו נזק ולא עצבון, אחר שאינו יודע מחשבתו, רק מעשיו מכיר, והלא מעשיו טובים לו". ולפ"ז יתכן שבעבירות שבין אדם לחבירו אין צורך כלל לכפרה על מחשבה בלבד, גם כאשר המניעה לא היתה מצד האדם, כי סוף סוף לא היה שום חטא כלפי חבירו במחשבתו בלבד.