הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מאי רבי... ומאי רבי...?"; "לשון נזיר משונה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נזיר יח ע"א

מאן תנא הא דת"ר: אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא, אלא שטמא שנזר - שביעי שלו עולה לו מן המנין, ונזיר טהור שנטמא - אין שביעי שלו עולה לו מן המנין?
א"ר חסדא: רבי היא, דאמר רבי: אין נזירות טהרה חלה אלא עד שמיני,
דאי תימא ר' יוסי בר' יהודה היא, האמר: נזירות דטהרה משביעי הוא דחיילא.
מאי רבי, ומאי ר' יוסי ברבי יהודה?
דתניא: +במדבר ו+ וקדש את ראשו ביום ההוא - ביום הבאת קרבנותיו, דברי רבי;
ר' יוסי בר' יהודה אומר: ביום תגלחתו.

1.

מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "מאי רבי... ומאי רבי...?", הרי היא מיד מביאה את המחלוקת ביניהם "דתניא..."

2.

הביטוי "מאי רבי... ומאי רבי...?" - 10 מופעים בש"ס [אולי כולל מעט כפולות]

"רבי ורבנן" - 2
רבי ורבי יוסי ברבי יהודה - 2
רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון - 2
רבי ורבי יוסי - 1
רבנן ורבי אלעזר ברבי שמעון - 1
רבנן ורבי אליעזר בן יעקב - 1
רבי מאיר ורבנן - 1

3.
רואים שב 7 מתוך 10 המופעים - הביטוי מוזכר בקשר לתנא "רבי"!

4.
ואולי יש לומר שבין כך אין הלכה כשני בעלי המחלוקת אלא כחכמים - במקור אחר - שחולקים על שניהם כמשתמע מה"כסף משנה" בסוגייתנו:

כסף משנה הלכות נזירות פרק ו הלכה טו:

והשתא חכמים דאמרי דאף בנטמא בח' וחזר ונטמא בשמיני מביא קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו סברי דלא חיילא נזירות טהרה עליה עד שיביא חטאתו ורבי ור"י בר' יהודה סברי שאע"פ שלא הביא חטאתו חיילא עליה נזירות טהרה אלא דלרבי חיילא עליה מיום ח' ולר"י בר יהודה מיום שביעי וההיא דנזיר טהור שנטמא אין שביעי עולה לו מן המנין אתיא כרבי וההיא דנזיר שנטמא טומאות הרבה אתיא כר' יוסי בר' יהודה:
ורבינו לעיל בפ"ז כתב אבל נזיר טהור שנטמא אינו מתחיל למנות אלא מיום ח' והלאה והיינו כרבי וכאן פסק דנזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד והיינו כר' יוסי בר' יהודה ואח"כ פסק שנתאחר כמה ימים אחר טהרתו קודם הבאת חטאתו ונטמא באותם הימים אינו מביא אלא קרבן אחד והיינו כחכמים וקשה שנמצא שהוא ז"ל כמזכי שטרא לבי תלתא. ולתרץ זה נאמר דאיכא למידק אמאי אוקי רב חסדא ההיא דנזיר שנטמא טומאות הרבה כר"י בר' יהודה דמשמע דלא אתיא אלא כוותיה הא כחכמים אתיא שפיר טפי
וכן אמאי אוקי דנזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין כרבי הא כחכמים אתיא שפיר טפי.
וי"ל דאה"נ דהני תרתי מתנייתא מיתוקמי שפיר אליבא דחכמים.

5.
אמנם לא בדקתי אם אמנם כך גם בשאר 9 המקורות שבהם מופיע הביטוי הנ"ל. ואם אמנם ההסבר הנ"ל הוא ייחודי לסוגייתנו הרי שקשור לכלל של "לשון נזיר משונה".