הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"לשון נזיר משונה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נזיר יב ע"א-ע"ב

מאי טעמא? דבההיא שעתא דקא"ל הוה נסיבן לגברי, כי משוי שליח - במילתא דקיימא קמיה, במילתא דלא קיימא קמיה - לא משוי שליח.
...
אלא הכי קאמר: אי משכחנא דהוי נזיר אגלחיה,
הכא נמי הכי קאמר ליה: אי משכחת דמיגרשה קדיש לי!
אמרי: לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא, במילתא דלא מצי עביד ליה השתא - לא משוי.
ולא? ת"ש:
האומר לאפוטרופוס שלו כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר לה, והפר לה, יכול יהו מופרין? ת"ל: +במדבר ל+ אישה יקימנו ואישה יפירנו, דברי ר' יאשיה;
ור' יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו;

בסוגייתנו כמה לשונות ייחודיים בש"ס:

1.
הביטוי "אמר ליה, קאמינא אנא... ואמרת לי את..." - מופע יחידאי בש"ס. אולי "לשון נזיר משונה".
אבל "אמר ליה, קאמינא אנא..." - כ 9 מופעים בש"ס.

2.

מאי טעמא? ...
כי משוי שליח - במילתא דקיימא קמיה, במילתא דלא קיימא קמיה - לא משוי שליח.
...
אמרי: לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא, במילתא דלא מצי עביד ליה השתא - לא משוי.

שני הביטויים לעיל מאד דומים. בראשון - "מילתא דקיימא קמיה" - דבר העומד לפניו, ובשני - "מילתא דמצי עביד השתא" [דבר שניתן לבצעו עכשיו].

הביטוי הראשון מדבר על כך שאין כוונת האדם למנות שליח אלא רק על דבר שמזומן לפניו לעשותו באותו רגע. ואין הדבר מתייחס רק לדין שליחות אלא לכל דבר שדורש כוונה מהאדם.

ואילו הביטוי השני מתייחס לדין "נקודתי" ומיוחד בגדרי מינוי שליח, שאין למשלח כח למנות שליח אלא רק לדבר שהמשלח עצמו יכול לבצעו בעת מינוי השליחות, אפילו אם המשלח יאמר שהוא כן מכוון לזה.

אולי השימוש של הגמרא בביטויים דומים קשור ל"לשון נזיר משונה".

3.

ולא? ת"ש:

הביטוי "ולא תא שמע" - מופע יחידאי בש"ס - אולי "לשון נזיר משונה".

4.

וכי פליגי - בלישנא דמתני' פליגי,

הביטוי "פליגי בלישנא" - מופע יחידאי בש"ס. אולי "לשון נזיר משונה".