הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
לשון נזיר משונה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר ד ע"א
מתני'. הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה,
כמי שעקר דלתות עזה,
כמי שנקרו פלשתים את עיניו -
הרי זה נזיר שמשון.
גמ'. למה לי למיתנא כל הלין?
צריכי, דאי אמר הריני כשמשון, הוה אמינא שמשון אחרינא, קמ"ל כבן מנוח;
ואי תנא כבן מנוח, הוה אמינא איכא דמיתקרי הכי, קמ"ל כבעל דלילה, וכמי שנקרו פלשתים את עיניו.
1.
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 25, שמעיר שמשמעות הביטוי "למה לי למיתנא" כאן הוא חריג. בדרך כלל שאלה זו מוסבת על התנא של המשנה [על "רבי" עורך המשנה" מדוע הוא מנה רשימה זו כשלכאורה יש בה ייתור], אבל בסוגייתנו השאלה מוסבת על האדם שנודר, מדוע הוא צריך להזכיר כמה פריטים.
1.1
ומתאים לדברים שכבר כתבנו על עמוד זה, ש"לשון נזיר משונה".
2.
וכלעיל מובא ב"מאירי":
בית הבחירה למאירי מסכת נזיר דף ד עמוד א:
... לכך מה ששאלו בגמרא למה לי למיתנא כל הני
צריכי דאי אמר הריני כשמשון ולא גרסינן דאי תנא אלא דאי אמר,
כלומר שאלו אמר הנודר הריני כשמשון אמינא שמשון אחרינא איכא ומשום הכי אשמעינן כבן מנוח כלומר שצריך שיזכיר עמו בן מנוח,
כלומר, שאלת הגמרא היא כלפי הנודר, מדוע הוא צריך לנסח... וכדברינו לעיל בסעיף 1-1.1
ואי אמר נמי בן מנוח אמינא איכא דמיתקרי הכי ר"ל שמשון בן מנוח משום הכי אשמעינן כבעל דלילה וכמי שעקר דלתות עזה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו,
כלומר שיצרף אחד מתאריו עם שם העצם שלו ושל אביו
ואף גדולי הרבנים נראים כנוטים לפירוש זה
3.
המשך דבריו:
ואני תמה שאם כן היה לו לומר במשנתנו כשמשון בן מנוח בעל דלילה או כשמשון בן מנוח שעקר דלתות עזה או כשמשון בן מנוח שנקרו פלשתים את עיניו ומה ענין לומר כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה
אלא עיקר הדברים לדעתי דמתני' או או קתני וכל שיאמר הריני כשמשון או הריני כבן מנוח או הריני כבעל דלילה או הריני כמי שעקר דלתות עזה או הריני כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון
שסתם כל אחד מלשונות אלו עליו הוא נאמר
ופירוש הגמרא כך הוא למה לי למיתנא כל הני דהא ודאי פשיטא הוא דמאחר שהוא מתכוון לנזירות ומ
לפי דבריו, באמת השאלה היא על התנא עצמו - וממילא נופלות ההערות לעיל בסעיפים 1-1.1.
4.
גם במשפט הבא:
צריכי, דאי אמר הריני כשמשון, הוה אמינא שמשון אחרינא, קמ"ל כבן מנוח
לפי ההסבר לעיל בסעיפים 1-1, ובסעיף 2 הרי ש"הוה אמינא" מיוחס לאדם הנודר - מה הוא מתכוון, ויוצא שמשמעות הביטוי "הוה אמינא" שונה כאן מבכל הש"ס, שהרי בכל הש"ס משמעות ה"הוה אמינא" הוא: מה אנו - הלומדים או חכמי בית המדרש - היינו אומרים/מפרשים באופן פשוט וראשוני.
ראה "שוטנשטיין", הערה 27 - לשון נזיר משונה.
5.
אבל לפי המאירי - לעיל בסעיף 3 - יש להסביר כפשוטו וכבכל הש"ס, כי מדובר בשאלה מה סבר התנא כשכתב במשנה. ... ויש לגרוס בגמרא "דאי תנא..." [אם התנא היה כותב...] ולא "דאי אמר..." [מה הנודר היה אומר...].
