הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
עקירת דין תורה - כיצד?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים צ ע"א-ע"ב
מתני'. בראשונה היו אומרים, שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה:
האומרת טמאה אני לך,
שמים ביני לבינך,
ונטולה אני מן היהודים.
חזרו לומר, שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה,
האומרת טמאה אני לך - תביא ראיה לדבריה,
השמים ביני לבינך - יעשו דרך בקשה,
ונטולה אני מן היהודים - יפר לחלקו ותהא משמשתו, ותהא נטולה מן היהודים.
אני כותב רק את עיקרי הדברים:
חידושי הרשב"א מסכת נדרים דף צ עמוד ב:
1.
קושיה:
ואינו מחוור בעיני עדיין דהיכי אפשר דמן הספק נתיר לאו דזונה ותרומה דאורייתא אדרבה בכל מקום ספיקא דאורייתא לחומרא,
כלומר, אם מצד עיקר הדין אם "האומרת טמאה אני לך" חייב לגרשה, כיצד "חזרו לומר, שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה". הרי מדאורייתא היא אסורה על בעלה, וכיצד חכמים אומרים לה שהיא מותרת לבעלה!
2.
הסבר א:
ומסתברא לי דתנאי ב"ד הי' כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות ומפקיעות עצמן מידי בעליהן
ומשום מיגדר מלתא תקון הכי דב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה כל היכא דאיכא משום מיגדר מלתא,
כדאיתא ביבמות בריש פ' האשה רבה דשקלו וטרו בה בהאי מלתא אי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה אם לאו
ואמרי' ת"ש אליו תשמעון אפי' אומר לך לך עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו אלמא מתנין בכל מקום,
ודחינן מיגדר מלתא שאני,
בלשונו: "ומשום מיגדר מלתא תקון הכי דב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה כל היכא דאיכא משום מיגדר מלתא".
ודבריו אפילו כשעוקרים ב"קום ועשה".
3.
הסבר ב:
ואתי למיפשטא תו מהא דאמר ראב"י שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה,
ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת והביאוהו לב"ד וסקלוהו מפני שהשעה צריכה לכך, ודחינן נמי משום מיגדר מלתא,
אלמא כל היכא דאיכא למיגדר בהא ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה,
ולא שחכמים עוקרין דבר מן התורה מדעתן
אלא אחת ממצות התורה היא לשמוע אל דברי השופט אשר יהי' בימים ההם וכל שהן רואין להתיר לצורך מותר מן התורה,
והכא נמי משום מיגדר מלתא שלא תהא כל אחת אומרת טמאה אני לך ומפקעת עצמה מיד בעלה עמדו וגדרו והתנו שאפי' היה כדבריה שתהא מותרת בין לבעל בין לתרומה,
למעשה זה הרחבה של הסבר א: לא רק שמותר לחכמים לעשות כך, אלא יש להם גיבוי לכך מהתורה, ובתנאי שיהיה "למגדר מילתא" ו"מפני שהשעה צריכה". משמע שהתוקף הוא רק לאותה שעה ולא באופן מוחלט.
4.
וכ"ש לגירסת מקצת ספרים שהם גורסים שם אלא מיגדר מלתא שאני, כלומר שהאומר ב"ד מתנין בכל מקום לעקור דבר מן התורה הוא שאמר הך ולומר שאפילו תרומה דאורייתא משום דלמא פשע אפקוה רבנן לחולין דכל מה שהן עושין למיגדר מלתא הוא וכולהו ילפינן מדכתיב אליו תשמעון דלפי אותה גירסא כ"ש דניחא הכא,
5.
וא"ת אי מתני' דהכא תליא בההיא פלוגתא דהתם אמאי לא אתיוה התם בהדי כל הנך דקא מותיב מינייהו למ"ד אין ב"ד מתנין,
6.
למעשה הסבר ג:
וי"ל דאיכא לדחוייה דשאני הכא דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושיה מיניה והויא פנויה בשעה שנאנסה, והוא דקאמרה שאנסוה אחד מן הכשרים לה וכדדחי' ההיא דבטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו דא"כ מה כח ב"ד יפה
ואמרינן התם והא הכא דמדאורייתא אינו בטל ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא
ודחינן אין מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש,
על פי הכלל "דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושיה מיניה". וזה תקף גם לגבי "קום ועשה",
שהרי "הופכים" אשה נשואה לאשה רווקה!
והא דאמרי' נמי הכא דשרינן לה בתרומה הוה מוקי לה בתרומה דרבנן כדדחי ההיא דמאימתי יורש אדם אשתו קטנה וכו' ויורשה ומטמא לה ואוכלת בגינו בתרומה ודחי בתרומה דרבנן, וכל שדחה לו בדכוותה תו לא בעי לאותובי מינה, וכדאמרינן נמי התם אמר ליה בעאי לאותובך ערל והזאה ואזמל וסדין בציצית וכבשי עצרת וכיון דשנית שב ואל תעשה הוא ולאו מיעקר הוא כלהו נמי שב ואל תעשה נינהו, כנ"ל.
7.
הר"ן מסכת נדרים דף צ עמוד ב:
הקושיה כלעיל בסעיף 1:
ואיכא למידק אמתני' - כיון דמדינא דאמרה טמאה אני לך מיתסרא אבעלה כמשנה ראשונה משום שלא תהא נותנת עיניה באחר היאך התירוה וכי איסור שבה להיכן הלך
8.
יש מי שתירץ דאע"ג דמדינא אסירא שרו לה רבנן ומבטלי מילתא דאורייתא משום מגדר מילתא בקום עשה דגדר גדול גדרו בה שלא תתן עיניה באחר להפקיע עצמה מיד בעלה
והרשות בידם לעשות כן כדאמרי' ביבמות (מסכת יבמות דף צ:) מגדר מילתא שאני
כלעיל בסעיפים 2-3
הערה: מעניין שהדיון מתנהל גם במסכת יבמות דף צ וגם במסכת נדרים דף צ [אותו דף].
9.
והקשו על זה שאין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה אלא בשב ואל תעשה
אי נמי בקום עשה ולהוראת שעה בלבד כאליהו בהר הכרמל אבל לדורות לא
הוא מקשה:
אם עוקרים דין תורה ב"קום ועשה" - כבסוגייתנו - הרי שאפשר רק "להוראת שעה", כלומר באופן חד פעמי כאליהו בהר הכרמל, ואילו בסוגייתנו מדובר בהוראה קבועה ותמידית.
ורק אם עוקרים דין תורה ב"שב ואל תעשה" אפשר גם על ידי עקירה קבועה ותמידית [כמו ביטול מצות שופר בראש השנה שחל בשבת].
10.
ולדידי לא קשיא לי דכי היכי דאמרי' בכמה דוכתי (מסכת גיטין דף לג וש"נ) דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש
ואפקעינהו רבנן לקדושי מיניה
ה"נ הכא כל שאמרה לבעלה טמאה אני אפקעינהו רבנן לקדושי מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה פנויה היתה ומש"ה שריא לבעלה ואוכלת נמי בתרומה כדאמרי' בגמ'
כלעיל בסעיף 6.
ראה בשוטנשטיין, הערה 11 בהרחבה על אפשרויות לבטל דין דאורייתא.
