הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"סתם ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה"; "אלו דברי...אבל..." - סתירה בין כללי פסיקה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים פז ע"א-ע"ב

מתני'. אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת, קיים לתאנים - כולו קיים, הפר לתאנים - אינו מופר עד שיפר אף לענבים.
אמרה קונם תאנה שאני טועמת וענבה שאני טועמת - הרי אלו שני נדרים.
גמ'. מני מתניתין?
רבי ישמעאל;
דתניא: +במדבר ל+ אישה יקימנו ואישה יפרנו - אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת, קיים לתאנים - כולו קיים,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פז עמוד ב
הפר לתאנים - אינו מופר עד שיפר אף לענבים, דברי רבי ישמעאל;
רבי עקיבא אומר, הרי הוא אומר: אישה יקימנו ואישה יפרנו, מה יקימנו ממנו, אף יפרנו ממנו.
ורבי ישמעאל?
מי כתיב יפר ממנו?
ורבי עקיבא? מקיש הפרה להקמה, מה הקמה ממנו, אף הפרה ממנו.
אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי ישמעאל ור' עקיבא, אבל חכמים אומרים:
מקיש הקמה להפרה, מה הפרה - מה שהפר הפר, אף הקמה - מה שקיים קיים.

מבנה הסוגיה:

באופן כללי בלבד ובלי להתייחס לתוכן הסוגיה:

1.
המשנה שהיא "סתם משנה":

מתני'. אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת, קיים לתאנים - כולו קיים, הפר לתאנים - אינו מופר עד שיפר אף לענבים.
אמרה קונם תאנה שאני טועמת וענבה שאני טועמת - הרי אלו שני נדרים.

2.
הגמרא שואלת איזה תנא במחלוקת התנאים בברייתא מתאימה למשנתנו:

גמ'. מני מתניתין?
רבי ישמעאל;
דתניא: +במדבר ל+ אישה יקימנו ואישה יפרנו - אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת, קיים לתאנים - כולו קיים,

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פז עמוד ב

הפר לתאנים - אינו מופר עד שיפר אף לענבים, דברי רבי ישמעאל;
רבי עקיבא אומר, הרי הוא אומר: אישה יקימנו ואישה יפרנו, מה יקימנו ממנו, אף יפרנו ממנו.
ורבי ישמעאל?
מי כתיב יפר ממנו?

ורבי עקיבא? מקיש הפרה להקמה, מה הקמה ממנו, אף הפרה ממנו.

הגמרא קובעת שמשנתנו היא כדעת רבי ישמעאל בברייתא במחלוקתו עם רבי עקיבא.

3.

אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי ישמעאל ור' עקיבא, אבל חכמים אומרים:
מקיש הקמה להפרה, מה הפרה - מה שהפר הפר, אף הקמה - מה שקיים קיים.

רבי יוחנן קובע שיש שיטה נוספת והיא של "חכמים" שחולקים על רבי עקיבא וגם על רבי ישמעאל בברייתא לעיל.

4.
יוצא אפוא שמשנתנו היא כרבי ישמעאל והיא חולקת על רבי עקיבא בברייתא ועל חכמים שמביא רבי יוחנן.

5.
רמב"ם הלכות נדרים פרק יג הלכה י:

אסרה עצמה בתאנים וענבים בין בנדר בין בשבועה, בין שאסרה עצמה בכל המין, בין שאמרה תאנים וענבים אלו וקיים לתאנים והפר לענבים, או שקיים לענבים והפר לתאנים * מה שקיים קיים ומה שהפר מופר, וכן כל כיוצא בזה, ואין אומרין בהפרה נדר שהופר מקצתו הופר כולו כדרך שאומרין בהתרה.

6.
כסף משנה הלכות נדרים פרק יג הלכה י:

[י] אסרה עצמה בתאנים וענבים וכו'. משנה פרק בתרא (נדרים דף פ"ז) אמרה קונם תאנים וענבים שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים ובגמ' זו דברי ר' ישמעאל ור"ע
אבל חכמים אומרים מקיש הקמה להפרה מה הפרה מה שהפר הפר אף הקמה מה שקיים קיים

ופסק כחכמים

הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כחכמים שמביא רבי יוחנן.

7.
והוא מקשה:

ואף על גב דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני'

הרי משנתנו היא "סתם משנה" [נאמרה באופן סתמי ללא שם חכם מסויים], ובברייתא יש מחלוקת תנאים [ורבי ישמעאל בברייתא הוא כסתם משנתנו]. וגם אם נכלול את חכמים שמביא רבי יוחנן בברייתא עצמה הרי יש מחלוקת משולשת. והרי הכלל הוא "סתם במשנה ומחלוקת בברייתא - הלכה כסתם משנה", ולכן צריך לפסוק כסתם משנתנו ולא כחכמים שרבי יוחנן ציטטם.

8.

שאני הכא דלישנא דאמרינן זו דברי ר' ישמעאל אבל חכמים אומרים משמע דכחכמים קי"ל.

כיון שרבי יוחנן ניסח את דבריו "זו דברי... אבל חכמים אומרים..." משמע שרבי יוחנן עצמו פוסק כחכמים ולא כשני התנאים בברייתא ולא כסתם משנתנו [למרות שידוע שרבי יוחנן עצמו הוא בעל הכלל של "הלכה כסתם משנה"]

9.
אבל הרא"ש פסק כסתם משנתנו:

רא"ש מסכת נדרים פרק יא סימן ג:

רבינו משה בר מיימון (פי"ב הל"י) פסק כחכמים ויראה לי דהלכה כסתמא דמתני' דקי"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתמא דמתניתין:

הוא פוסק כפי שהבאנו מה"כסף משנה" לעיל בסעיף 7.

10.
נראה שיש לפנינו מחלוקת פוסקים כיצד להכריע כשיש סתירה בין שני כללי פסיקה:

כלל 1: "סתם משנה ומחלוקת בברייתא" - הלכה כסתם משנה.

כלל 2: הביטוי "זו דברי... אבל רב.... סובר..." [או "חכמים" במקום "רב"] מלמד שהלכה כחכם שמוזכר אחרי הביטוי אבל..." - ובסוגייתנו - כחכמים.

בסתירה בין שני הכללים הנ"ל הרמב"ם מכריע ככלל 2 והרא"ש מכריע ככלל 1.

10.1
בפשטות משמע בש"ס ששני הכללים הנ"ל נקבעו על ידי רבי יוחנן או שהיו מוסכמים עליו.

11.
בדרך כלל הביטוי "זו דברי... אבל רב..." מלמד שאותו תנא שמובא אחרי "אבל..." לא מוזכר במשנה/ברייתא אלא מובא רק על ידי אמורא [שאולי היה תלמידו של אותו תנא?]

משמע שאותו אמורא שהביא את דברי התנא פוסק כתנא שהוא מצטט אותו, ולכן כלל זה גובר על כלל קדום יותר [אולי כבר מזמנו של "רבי" - הלכה כסתם משנה], ואולי זהו נימוקו של הרמב"ם.

12.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקיג:

סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, לא נאמר אלא כשהמחלוקת ביחיד עם יחיד אבל ביחיד עם רבים לא אמרינן כ"כ מהר"י איסקאפה בראש יוסף על א"ח דף נ"א א' ולא גילה מאין למד לומר כן

ולפק"ד יש לדקדק עליו מדברי הרא"ש דפי"א דנדרים סי' ג' וו' דשם נקט הך כללא דהלכה כסתם אף דברייתא הוו רבים אצל יחיד יע"ש

הנ"ל מהרא"ש בסוגייתנו, שהלכה כסתם משנה" נגד מחלוקת בברייתא גם אם יש "רבים" בברייתא. דבריו מתאימים לדברינו לעיל - בסעיף 7 - ש"חכמים" שמובאים על ידי רבי יוחנן נחשבים כאילו הם משובצים בתוך הברייתא.

12.1
המשך הדיון ב"יד מלאכי":

ובפ"ק דבכורות סי' ה'

וכן אני לומד עוד מדברי רשב"ם בפרק הספינה דף ע"ט ב' ד"ה מתני' יחידאה היא שכתב וז"ל
ר' נתן קאמר לה

... ביבמות דף מ"ב דסתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם וכו' ע"ש והסכים הרא"ש שם לדבריו הרי דנקט גם הוא האי כללא אף בדפליגי רבנן בברייתא ...

... וע"ע תוס' פרק אלו טריפות דף נ"ה ב' ד"ה בלשון יחיד

שוב ראיתי שדברי הראש יוסף [לעיל בתחילת סעיף זה - סעיף 12] יש להן על מה שיסמוכו בדברי מרן בכ"מ פי"ד מהלכות מעה"ק הלכה י"ג שכתב וז"ל

ואף על גב דסתם מתני' התם כר"ש לא חש לה רבינו משום דת"ק דברייתא פליג ור"מ וראב"י וכיון דרבים פליגי עליה לא חיישינן לסתם וכו' ע"ש ולקמן הלכה י"ז.
וכן מצאתי אליו עוד בפי"א מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ח' שכתב בזה הלשון וצריך...

כלומר, מחלוקת בכלל הנ"ל
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)