הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כ..." - בניסוח חיובי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים פה ע"א-ע"ב
מתני'. קונם שאיני עושה על פי אבא, ועל פי אביך, ועל פי אחי, ועל פי אחיך - אינו יכול להפר,
שאיני עושה על פיך - אינו צריך להפר; רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו;
ר' יוחנן בן נורי אומר: יפר, שמא יגרשנה ותהי אסורה עליו.
גמ'. אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן נורי.
למימרא דקסבר שמואל: אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם,
ורמינהי: המקדיש מעשה ידי אשתו -
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פה עמוד ב
הרי זו עושה ואוכלת,
והמותר - רבי מאיר אומר: הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר: חולין;
ואמר שמואל: הלכה כר' יוחנן הסנדלר,
אלמא, אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם!
וכי תימא, כי קאמר הלכה כר' יוחנן בן נורי - על העדפה הוא דקאמר,
לימא: הלכה כרבי יוחנן בן נורי בהעדפה!
אי נמי: הלכה כת"ק!
א"נ: (אין) הלכה כרבי עקיבא!
אלא אמר רב יוסף: שאני קונמות, הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו, אוסר נמי דבר שלא בא לעולם עליו.
מבנה הסוגיה:
1.
דין ראשון במשנה:
מתני'. קונם שאיני עושה על פי אבא, ועל פי אביך, ועל פי אחי, ועל פי אחיך - אינו יכול להפר,
2.
מקרה שני במשנה:
שאיני עושה על פיך -
2.1
דעת תנא קמא:
אינו צריך להפר;
2.2
דעת רבי עקיבא:
רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו;
2.3
דעת רבי יוחנן בן נורי:
ר' יוחנן בן נורי אומר: יפר, שמא יגרשנה ותהי אסורה עליו.
אמנם רבי יוחנן בן נורי סובר כרבי עקיבא - "יפר" - אבל לא מטעמו אלא מנימוק אחר.
3.
פסיקת שמואל:
גמ'. אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן נורי.
על פי כללי הפסיקה יתכן שהלכה היתה צריכה להיות כ"תנא קמא" נגד רבי עקיבא וגם נגד רבי יוחנן בן נורי, לכן שמואל היה צריך לפסוק באופן נקודתי שהלכה כאן כרבי יוחנן בן נורי.
4.
למימרא דקסבר שמואל: אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם,
הגמרא מניחה ששמואל מסכים לדעתו של רבי יוחנן בן נורי מתוך כך שהוא פוסק הלכה כמותו. והיא קובעת כאן את הבסיס לדינו של רבי יוחנן בן נורי.
5.
ומתוך הנ"ל היא מקשה על שמואל עצמו:
ורמינהי: המקדיש מעשה ידי אשתו -
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פה עמוד ב
הרי זו עושה ואוכלת,
והמותר - רבי מאיר אומר: הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר: חולין;
ואמר שמואל: הלכה כר' יוחנן הסנדלר,
בסוגיה השניה שמואל פסק כרבי יוחנן הסנדלר.
5.1
בסוגיה השניה הגמרא קובעת את ההנחה של דינו של רבי יוחנן הסנדלר וממילא של שמואל עצמו שפסק כמותו:
אלמא, אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם!
וממילא סתירה לנאמר לעיל בסעיף 4.
6.
נסיון תרוץ:
וכי תימא, כי קאמר הלכה כר' יוחנן בן נורי - על העדפה הוא דקאמר,
6.1
דחיית התרוץ:
לימא: הלכה כרבי יוחנן בן נורי בהעדפה!
6.2
דחייה שניה של התרוץ:
אי נמי: הלכה כת"ק!
6.3
דחייה שלישית של התרוץ:
א"נ: (אין) הלכה כרבי עקיבא!
משמע ממהלך הסוגיה שיש עדיפות לפוסק הלכה בגמרא לנסח את הפסק באופן חיובי - כמי הוא פוסק, ואם הוא פוסק רק בחלק מדבריו הרי שעליו לציין במפורש על מה הוא חולק.
7.
תרוץ אחר:
אלא אמר רב יוסף: שאני קונמות, הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו, אוסר נמי דבר שלא בא לעולם עליו.
