הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לשון נדרים משונה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים פה ע"א
אמר רב הושעיא, לא קשיא:
הא רבי, והא ר' יוסי ב"ר יהודה;
דתניא: הגונב טבלו של חבירו ואכלו - משלם לו דמי טבלו, דברי רבי,
רבי יוסי בר"י אומר: אינו משלם אלא דמי חולין שבו;
מאי לאו בהא קמיפלגי,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פה עמוד א
דרבי סבר: טובת הנאה ממון,
ורבי יוסי בר רבי יהודה סבר: טובת הנאה אינה ממון!
לא, דכולי עלמא - טובת הנאה אינה ממון,
אלא הכא במתנות שלא הורמו קא מיפלגי.
ואי טובת הנאה אינה ממון, מה לי הורמו מה לי לא הורמו!
אלא היינו טעמא דרבי: קנסוה רבנן לגנב כי היכי דלא ליגנוב,
ורבי יוסי בר ר' יהודה סבר: קנסוה רבנן לבעל הבית כי היכי דלא לישהי לטיבליה.
1.
הגמרא מסבירה את המחלוקת בברייתא בין "רבי" לרבי יוסי בר רבי יהודה, בכך ש"רבי" קונס את הגנב - שלמרות שגנב "רק" "טובת הנאה" בכל זאת חייב לשלם. ורבי יוסי בר רבי יהודה קונס את בעל הבית שהתעכב ולא הפריש מייד תרומות ומעשרות.
2.
מעירים הפרשנים שמספיק היה לומר רק את אחד הנימוקים לעיל, כלומר, או ש"רבי" מחמיר על הגנב ורבי יוסי בר רבי יהודה משאיר את הדין על עיקרו, או להיפך, שרבי יוסי בר רבי יהודה מחמיר על בעל הבית ו"רבי" משאיר את הדין על עיקרו.
2.1
אלא שיש כאן שני הסברים/תרוצים שונים.
3.
פירוש הרא"ש מסכת נדרים דף פה עמוד א:
ורבי יוסי בר' יהודה סבר קנסו רבנן לבעל הבית. תימה מה אנו צריכין לקנס זה כיון דטובת הנאה אינה ממון מן הדין מיפטר גנב
הוא שואל כפי שהסברנו לעיל בסעיף 2 .
4.
והוא עונה כהסברנו לעיל בסעיף 2.1:
ונראה דשינויא [אחרינא] הוא
וכאילו הגמרא עצמה אומרת "איבעית אימא" - תירוץ אחר:
דכולי עלמא טובת הנאה ממון
ולפי זה יתכן שכך דווקא היא מסקנת הסוגיה ש"טובת הנאה ממון".
4.1
וטעמא דרבי יוסי בר' יהודה דפטר לגנב משום דקנסינן לבעל הבית והכי איתא בקידושין בהדיא
והוא מסתמך על הסוגיה המקבילה במסכת קידושין דף נח עמוד ב:
והכא בדשמואל קמיפלגי,
דאמר שמואל: חיטה אחת פוטרת את הכרי,
דמר אית ליה דשמואל, ומר לית ליה דשמואל.
ואיבעית אימא: דכולי עלמא לית להו דשמואל, והכא היינו טעמא דרבי, דקנסוהו רבנן לגנב.
ואיבעית אימא: דכולי עלמא אית להו דשמואל, והכא היינו טעמא דרבי יוסי בר' יהודה, דקנסוהו רבנן לבעל הבית, דלא איבעי ליה לשהויה לטיבליה.
4.2
מהסוגייה שם במסכת קידושין משמע בפירוש שבאמת טעמו של רבי - קנס לגנב - וטעמו של רבי יוסי ברבי יהודה - קנס לבעל הבית - הם שני תירוצים שונים.
4.3
אבל יש הבדל גדול בין שתי הסוגיות: במסכת קידושין השאלה היא אם "חיטה אחת פוטרת את הכרי", ואילו בסוגייתנו - מסכת נדרים דף פה - השאלה היא אם "טובת הנאה ממון"!
5.
ופירוש הרא"ש מסיים:
ולשנא דנדרים משונה הוא:
כנראה שהוא מתכוון לכך שהגמרא בסוגייתנו לא מנסחת באופן מפורש שמדובר בשני תירוצים שונים וכאילו חסר הביטוי "איבעית אימא דכולי עלמא טובת הנאה ממון" לפני "ורבי יוסי בר ר' יהודה סבר..."
6.
מוכח מדבריו שהמושג הידוע "לשון נדרים משונה" מתייחס לא רק לביטויים ולמושגים, אלא אף למבנה המשפט ולמבנה הסוגייה, ואולי אף למבנה שונה מהמבנה בסוגיה מקבילה.
