הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבא נגד רב יוסף
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים פד ע"א-ע"ב
יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה.
ולא קתני ובמעשר עני, והתניא בברייתא: ובמעשר עני!
אמר רב יוסף, ל"ק:
הא רבי אליעזר,
הא רבנן;
דתנן, ר"א אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פד עמוד ב
וחכ"א: קורא שם ואין צריך להפריש;
מאי לאו למ"ד ספקו טובל, קסבר: אית ליה טובת הנאה, וכיון דאית ליה טובת הנאה לא מהניא;
ולמאן דאמר [אינו] קורא שם, קסבר: ספקו אינו טובל, וכל שספקו אינו טובל לית ליה טובת הנאה, ושרי ליה לאיתהנויי!
אמר ליה אביי:
דכ"ע - ספקו טובל,
ור' אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי,
רבי אליעזר סבר: לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני,
כיון דאילו מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא - לית ליה פסידא;
ורבנן סברי: נכסיה לא מפקר איניש, דמירתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא, הלכך נחשדו.
רבא אומר:
כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית, דכתיבא ביה נתינה, +דברים כו+ ונתת ללוי לגר וגו', מש"ה אסור ליה לאיתהנויי;
כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות, כיון דכתיב ביה +דברים יד+ והנחת בשעריך, שרי ליה לאיתהנויי.
מבנה הסוגיה:
1.
יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה.
ולא קתני ובמעשר עני, והתניא בברייתא: ובמעשר עני!
הביטוי "והתניא בברייתא" במשמעות של סתירה בין ברייתא למשנה מובא בש"ס 2-3 פעמים בלבד.
והרי יש ביטוי פשוט יותר: "ורמינהו"!
1.1
בסוגייתנו ברור שהברייתא היא המשך ישיר למשנתנו, שהרי אין משמעות לדברי הברייתא "ובמעשר עני" בפני עצמם.
1.2
בילקוט ביאורים עמוד קיט שקושיית הגמרא [הסתירה בין המשנה לברייתא] היא רק לפי רב נחמן בדף הקודם.
לפי זה ברור מדוע רב אשי שיבץ בדף הקודם את "רב נחמן" אחרי רבא - כדי להסמיכו לסוגייתנו!
2.
רב יוסף מיישב:
תלוי במחלוקת תנאים [כאילו אמרה הגמרא "כתנאי"]:
אמר רב יוסף, ל"ק:
הא רבי אליעזר,
הא רבנן;
דתנן, ר"א אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פד עמוד ב
וחכ"א: קורא שם ואין צריך להפריש;
מאי לאו למ"ד ספקו טובל, קסבר: אית ליה טובת הנאה, וכיון דאית ליה טובת הנאה לא מהניא;
ולמאן דאמר [אינו] קורא שם, קסבר: ספקו אינו טובל, וכל שספקו אינו טובל לית ליה טובת הנאה, ושרי ליה לאיתהנויי!
3.
אביי דוחה את ההכרח בביאורו של רב יוסף ומבאר את מחלוקת התנאים באופן אחר:
אמר ליה אביי:
דכ"ע - ספקו טובל,
כדעת חכמים בהסברו של רב יוסף לעיל.
ור' אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי,
"חכמים" במשנה מכונים כאן "רבנן" ["חכמים"="רבנן"].
רבי אליעזר סבר: לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני,
כיון דאילו מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא - לית ליה פסידא;
ורבנן סברי: נכסיה לא מפקר איניש, דמירתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא, הלכך נחשדו.
3.1
אביי עצמו לא מיישב את ה"סתירה" בסוגייתנו בין המשנה לברייתא. הוא רק דחה את ביאורו של רב יוסף.
4.
רבא אומר:
כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית, דכתיבא ביה נתינה, +דברים כו+ ונתת ללוי לגר וגו', מש"ה אסור ליה לאיתהנויי;
כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות, כיון דכתיב ביה +דברים יד+ והנחת בשעריך, שרי ליה לאיתהנויי.
רבא מבאר באופן אחר ואומר שכלל אין סתירה בין משנתנו לברייתא, וכל אחד מהם מדבר בנתינת מעשר עני באופן שונה.
5.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ז הלכה י:
מי שאסר הניית הבריות עליו הרי זה מותר ליהנות בלקט שכחה ופאה ומעשר עני המתחלק בגרנות אבל לא בתוך הבית.
הוא מבאר כביאור של רבא וכולל גם את המשנה - "כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית", וגם את הברייתא - "כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות".
6.
רדב"ז הלכות נדרים פרק ז הלכה י:
[י] מי שאסר הניית הבריות עליו וכו'. פ' בתרא דנדרים קונם שאיני נהנה לבריות אינו יכול להפר לה ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה ואילו מעשר עני לא קתני במתני' ואילו בברייתא קתני ומעשר עני ומתרצינן הא ר' אליעזר הא רבנן
ורבא מתרץ כאן במעשר המתחלק בתוך הבית כאן במעשר בגורן וטעמא דמעשר המתחלק בתוך הבית כתיב ביה נתינה ואית ביה טובת הנאה אבל מעשר המתחלק בגרנות כתיב ביה והנחת בשעריך ושרי לאיתהנויי ביה
ותנא דמתני' דהשמיט מעשר עני איירי במעשר המתחלק בתוך הבית ותנא דברייתא איירי במעשר המתחלק בגורן:
6.1
אבל מדוע הוא לא מסביר שהלכה כרבא - כי הוא "בתראי" - נגד רב יוסף, אולי בגלל שהדחיה של אביי התקבלה אפילו על רב יוסף.
7.
וראה מה שכתבנו על מסכת פסחים דף פב:
הערה: המיספור לצורך סוגייתנו במסכת נדרים דף פד:
בגמרא:
תנו רבנן: באו לשורפו בחצרותיהן ומעצי המערכה - אין שומעין להן. לפני הבירה ומעצי עצמן - אין שומעין להן. בשלמא מעצי המערכה בחצרותיהן אין שומעין להן - דילמא פיישן מינייהו ואתו בהו לידי תקלה. אלא לפני הבירה מעצי עצמן מאי טעמא לא? -
רב יוסף אמר: שלא לבייש את מי שאין לו.
רבא אמר: מפני החשד.
מאי בינייהו? - איכא בינייהו: דאייתי קני וחריותא, דלא חזי למערכה.
תנן התם: ראש המעמד היה מעמיד את הטמאין על שער המזרח. מאי טעמא? -
אמר רב יוסף: כדי לביישן.
רבא אמר: מפני החשד.
מאי בינייהו? איכא בינייהו: מפנקי, אי נמי: דקא גדיל שישורא.
8.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ג:
... נטמא שלם או רובו שורפים אותו לפני הבירה בפני הכל כדי לביישן עד שיזהרו בו, ושורפין אותו מעצי המערכה כדי שלא יחשדו אותן ויאמרו מעצי המערכה גנבו,
לפיכך אם ישרפוהו בקש ובקנים ורצו לשרוף משל עצמן שורפין...
9.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ג:
נטמא שלם או רובו וכו'. משנה פרק כיצד צולין (דף פ"א:). ומה שכתב כדי שלא יחשדו אותם וכו' לפיכך אם ישרפוהו בקש או בקנים וכו'. שם (דף פ"ב) פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דאמר מפני החשד. ופירש"י שלאחר שריפתם מחזירים מותר העצים לתוך ביתן והרואה חושדן בגונבי עצי המערכה ונהנים מהם.
ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כהסבר של רבא בסוגייתנו [נגד הסברו של רב יוסף]. המהר"י קורקוס אומר: "ופסק כרבא דהוא בתרא".
ה"כסף משנה" לא מציין את העניין שרבא הוא "בתרא" ביחס לרב יוסף.
10.
ובכל מקרה יש לשאול, הרי רב יוסף היה אחד מרבותיו המובהקים של רבא ומדוע ההלכה היא כתלמיד נגד רבו!
ואולי כי רשאי תלמיד לחלוק אף על רבו כשחולק עליו שלא בפניו או אחרי מותו.
11.
מה"כסף משנה" משמע שהרמב"ם פוסק כרבא מכח סברא, ואילו לפי המהר"י קורקוס הרמב"ם פוסק כרבא על פי הכלל ש"הלכה כבתראי" וכלל זה תקף אף בתלמיד נגד רבו [כפי שהסברנו לעיל] וגם כשמדובר ברבא נגד אמורא שקדם לו [ולא כשיטה שהכלל "הלכה כבתראי" תקף רק מתקופת אביי ורבא ואילך].
12.
הגמרא מביאה הלכה נוספת שבה נחלקו רב יוסף ורבא באותם עקרונות והם מפני החשד או מפני הבושה. וכאן יש דבר מעניין: בדין הראשון רב יוסף אמר "שלא לבייש" ובדין השני, להיפך, "כדי לביישן"! וגם בהלכה זו הרמב"ם פוסק כרבא.
ונראה לחדש, שאולי בגלל זה הרמב"ם פסק כרבא, מפני שבשני המקרים רבא נקט אותה עמדה שיש מקום לחשד, ואילו רב יוסף אמר שתי דעות "הפוכות".
13.
תוספת: ראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד ג, שברבנו חננאל משמע שפוסק כרב יוסף [ולצערי לא ברור לי שכך כוונת רבנו חננאל], ולפי דיוננו לעיל יתכן שפסק זה נובע מכך, שהלכה צריכה להיות כרב נגד תלמידו - כרב יוסף נגד רבא. וראה שם עוד שהרמב"ם עצמו בפירוש למשנה פוסק כרב יוסף לעומת מה שפוסק ב"יד החזקה" כרבא. ומקובל לומר שהרמב"ם בהלכותיו ב"יד החזקה" חזר בו לפעמים מפירושו למשנה, אולם שם, מסביר באופן שונה את סוגייתנו, שרבא לא חולק על רב יוסף אלא מוסיף עליו, ולפי זה כל השאלות שהעלינו לעיל באות על פתרונן.
עד כאן [סעיפים 7-13] ממסכת פסחים דף פב.
