הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"סתם משנה" - רבי יוסי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים פב ע"א-ע"ב

לרבנן תבעי לך, משום דנטולה אני מן היהודים ר' יוסי קתני לה,
דאמר רב הונא: כוליה פירקין רבי יוסי היא;
ממאי?
כיון דקתני, ר' יוסי אומר: אין אלו נדרי עינוי נפש, למה ליה תו למיתנא: הרי זה יפר, דברי רבי יוסי? שמע מינה, מכאן ואילך רבי יוסי היא.
...מתני' רבי יוסי היא, דאמר רב הונא: כוליה פרקין ר' יוסי היא, ומאי אין יכול להפר? משום עינוי נפש,
אבל מפר נדרים שבינו לבינה.

 

1.
סוגייתנו מתייחסת לאמור במשנה לעיל בדף עט עמוד א ועמוד ב:

/מתני'./ ואלו נדרים שהוא מפר,
דברים שיש בהן ענוי נפש:
אם ארחץ ואם לא ארחץ,
אם אתקשט ואם לא אתקשט;

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עט עמוד ב

אמר רבי יוסי: אין אלו נדרי ענוי נפש,

ואלו הן נדרי ענוי נפש: אמרה קונם פירות העולם עלי - הרי זה יכול להפר,
פירות מדינה זו עלי - יביא לה ממדינה אחרת,
פירות חנווני זה עלי - אינו יכול להפר,
ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו - הרי זה יפר, דברי רבי יוסי.

רבי יוסי חולק על תנא קמא ואחרי דברי רבי יוסי בסיפא נאמר שוב "דברי רבי יוסי"

2.
על כך אומרת סוגייתנו:

לרבנן תבעי לך, משום דנטולה אני מן היהודים ר' יוסי קתני לה,
דאמר רב הונא: כוליה פירקין רבי יוסי היא;
ממאי?
כיון דקתני, ר' יוסי אומר: אין אלו נדרי עינוי נפש, למה ליה תו למיתנא: הרי זה יפר, דברי רבי יוסי? שמע מינה, מכאן ואילך רבי יוסי היא...

2.1
וכן בעמוד הבא:

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פב עמוד ב

ומתני' רבי יוסי היא, דאמר רב הונא: כוליה פרקין ר' יוסי היא, ומאי אין יכול להפר? משום עינוי נפש,
אבל מפר נדרים שבינו לבינה...

הגמרא קובעת שהמשנה שממנה הקשו בסוגייתנו היא משנה בדף צא עמוד ב, ומכיון שהיא מובאת אחרי משנתנו לכן היא שיטת רבי יוסי וזוהי כוונת משנתנו - לעיל בסעיף 1 - שמסתיימת ב"דברי רבי יוסי", כלומר, כל המשניות בפרקנו מכאן ואילך הן שיטת רבי יוסי שחולקת על "תנא קמא" ["חכמים"="רבנן"] במשנתנו.

2.2
הערה: בפרקנו - פרק אחד עשר - "ואלו נדרים" - יש בספר המשניות 12 משניות. סוגייתנו היא המשנה הראשונה והשניה. והמשנה שמובאת בדיון בסוגייתנו - "נטולה אני מן היהודים" היא המשנה האחרונה בפרקנו.

3.
הר"ן מסכת נדרים דף פא עמוד ב:

כוליה פירקין ר' יוסי היא - כולהו סתמי דהאי פירקא ר' יוסי קתני להו,
דכיון דקתני ר' יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש ואיהו גופיה אמר אלו הן נדרי ענוי נפש למה לי למיתנא תו הרי זה יפר דברי ר' יוסי
אלא לאשמועינן דכוליה פרקין ר' יוסי היא
ואכתי לרבנן תבעי לך דדלמא תשמיש עינוי נפש הוא ומפר בין לעצמו בין לאחרים.

משמע מדבריו שהמשניות הסתומות בפרקנו הם דברי רבי יוסי, והגמרא מדייקת כך מלשון משנתנו.

4.
לא כל המשניות בפרקנו אחרי משנה זו הן "סתם משנה":

במשנה ד יש מחלוקת בין תנא קמא ורבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי.

ובמשנה י מובא רבי יהודה כחולק על תנא קמא.

4.1
ולכן יש לומר שהר"ן [וכנראה גם הגמרא] מתכוון לומר שגם ה"תנא קמא" במשניות הבאות שמוזכרים בהם תנאים גם הוא "רבי יוסי".

5.
הר"ן מסכת נדרים דף פב עמוד ב:

והאי דאצטריך למימר הכא דאמר רב הונא כוליה פירקא רבי יוסי היא לאו משום הא מתניתין גופא דבהא הא מסיים בה דברי ר' יוסי
אלא משום דחש הש"ס דילמא הוה פריך ליה מאידך מתניתין דקתני קונם שאני נהנית לבריות אינו יכול להפר וסתמא קתני ולא מפרש בה דברי ר' יוסי
להכי הקדים ואמר ליה דכולה פרקין ר' יוסי היא
וליכא למיפרך מינה כלל דשמואל דאמר כרבנן

הוא מסביר מדוע הגמרא חוזרת על הכלל שכל המשניות בפרקנו הם דעת רבי יוסי.

5.1
והוא ממשיך להסביר מה ההבדל בין "רבי יוסי" ל"שמואל".

והאי דאיצטרכינן נמי לאורוכי ולמימר ומאי אין יכול להפר משום נדרי עינוי נפש אבל מפר משום דברי' שבינו לבינה אף על גב דלפרוקה לשמואל לא הוה מצטריך לן אלא למימר דהא מני ר' יוסי היא ושמואל דאמר כרבנן

היינו טעמא משום דאם איתא דלר' יוסי לא מצי מפר אפי' משום דברים שבינו לבינה ליכא למימר דליהוי לרבנן נדר שיש בו עינוי נפש דהא ארחץ ולא ארחץ דלרבנן הוי עינוי נפש לרבי יוסי הוי דברים שבינו לבינה משום הכי אמרי' דלר' יוסי נמי דברים שבינו לבינה הויין הלכך שפיר מצינן למימר דלרבנן מפר משום ענוי נפש.

6.
וכאן הוא מוסיף על דבריו לעיל בסעיף 3:

וכיון דאסיקנא - דשמואל דאמר כרבנן נקטינן כותייהו

הוא מסכם את הסוגיה בקביעה שהלכה כשמואל שסובר כחכמים [תנא קמא] במשנתנו.

6.1
ומתעוררת השאלה:

ואף על גב דכולה פרקין רבי יוסי היא

והרי הכלל הוא שהמשניות [ה"סתם משנה"] בפרקנו הם דעת רבי יוסי, וממילא יש לפסוק כמותו וכאותן "סתם משנה" שמתאימות לסוגייתנו וסוברות נגד חכמים [="תנא קמא"] במשנתנו.

7.
קובע הר"ן יסוד חשוב:

לאו סתמי נינהו
דכיון דקתני תנא דברי ר' יוסי יתירא הוה ליה כאילו תנן בהדיא בכולהו מתניתין אמר ר' יוסי

בזה שמשנתנו חוזרת ומדגישה שהסיפא של המשנה היא רבי יוסי הרי שבזה היא מגלה שכל המשניות הסתומות בפרקנו הם דעת "רבי יוסי", אבל הם בגדר דעת יחיד ולא כבדרך כלל ש"סתם משנה" הלכה כמותה. ואפילו כאשר הגמרא קובעת ש"סתם משנה" מסויימת היא דעתו של חכם מסויים בכל זאת בזה ש"רבי" סתם את המשנה הרי הלכה כמותה,

7.1
מה שאין כאן בפרקנו ובמשנתנו ש"רבי" בא להדגיש [לפי הסברו כאן של הר"ן] שכל ה"סתם משנה" בפרקנו הם דעת יחיד - רבי יוסי - ולכן אין תופס הכלל שהלכה כמותו.
וגם לא תקף כאן הכלל שהלכה כרבי יוסי מפני "שנימוקו עימו" כי יתכן שבסוגייתנו סברת חכמים יותר מסתברת!
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)