הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תניא אידך"; "ואיתימא..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים עח ע"א-ע"ב
א"ר יוחנן: חכם שאמר בלשון בעל, ובעל שאמר בלשון חכם - לא אמר כלום;
דתני': +במדבר ל+ זה הדבר - החכם מתיר ואין בעל מתיר, שיכול ומה חכם שאין מפר - מתיר, בעל שמפר - אינו דין שמתיר? ת"ל:
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עח עמוד א
זה הדבר - חכם מתיר ואין בעל מתיר.
תניא אידך: זה הדבר - בעל מפר ואין חכם מפר, שיכול ומה בעל שאין מתיר - מפר, חכם שמתיר - אינו דין שמפר? ת"ל: זה הדבר - בעל מפר ואין חכם מפר,
הערות על הסוגיה:
1.
רבי יוחנן קובע דין:
א"ר יוחנן: חכם שאמר בלשון בעל, ובעל שאמר בלשון חכם - לא אמר כלום;
2.
מקור מברייתא:
דתני': +במדבר ל+ זה הדבר - החכם מתיר ואין בעל מתיר, שיכול ומה חכם שאין מפר - מתיר, בעל שמפר - אינו דין שמתיר? ת"ל:
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עח עמוד א
זה הדבר - חכם מתיר ואין בעל מתיר.
מקור לתוקפו של החכם - לדין אחד בדברי רבי יוחנן.
3.
תניא אידך: זה הדבר - בעל מפר ואין חכם מפר, שיכול ומה בעל שאין מתיר - מפר, חכם שמתיר - אינו דין שמפר? ת"ל: זה הדבר - בעל מפר ואין חכם מפר,
מקור לתוקפו של הבעל - לדין השני בדברי רבי יוחנן.
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרנב
תניא אידך. שיטת התלמוד היא למנקט הך לישנא היכא דקא מייתי ברייתא אחריתי לסיועי קמייתא
ומצאתי מחודש דקאמר תניא אידך היכא דברייתא בתרייתא פליגי אקמייתא בסוטה דף ט"ו ב' דקאמר תניא אידך ומן העפר אשר יהיה וכו' ופי' רש"י פליגי אקמייתא וכו' עיין שם:
ה"יד מלאכי" אומר שמשמעות הביטוי "תניא אידך" היא סיוע מהברייתא לברייתא אחרת שתומכת באחת הדעות.
כמו כן הוא מציין שלעיתים הביטוי הזה דווקא פותח ציטוט ברייתא שסותרת את הדעה בברייתא שהובאה שלפניה.
בסוגייתנו, למעשה, שתי הברייתות מובאות כדי לסייע לפסיקת רבי יוחנן כשכל אחת מהן מאששת חלק אחר מדברי רבי יוחנן.
4.1
לפי הנ"ל אפשר לומר "חידוש": כוונת הביטוי "תניא אידך" שיש "תניא" נוספת שמוכיחה את "אידך" - את החלק השני בדברי האמורא - רבי יוחנן בסוגייתנו!
4.2
ואולי משמעות מיוחדת זו - לעיל בסעיף 4.1 - היא ייחודית למסכת נדרים בגלל "לשון נדרים משונה"!
5.
ויש לשאול האם רבי יוחנן אומר את ה"דתניא" ו"תניא אידך", או ה"סתמא דגמרא"?
5.1
אם כאפשרות הראשונה אזי יש לשאול מה רבי יוחנן מוסיף על הברייתא?
אולי הוא הביא את שתי הברייתות וסיכמם להיגד אחד.
6.
המשך הגמרא:
נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן +ויקרא יז+ זה הדבר בשחוטי חוץ,
מה בשחוטי חוץ - אהרן ובניו וכל ישראל,
אף פרשת נדרים - אהרן ובניו וכל ישראל,
ומה כאן ראשי המטות, אף להלן ראשי המטות.
ברור שהקטע הנ"ל הוא ברייתא אולם חסרה בגמרא מילת הפתיחה של "תניא".
7.
אם לא גורסים "תניא נאמר כאן..." כפי שלא גורסים בדפוסים שלפנינו - הרי שהקטע המתחיל ב"זה הדבר" הוא המשך הברייתא השניה לעיל.
7.1
ואם גורסים "תניא" הרי שזוהי ברייתא שלישית בסוגייתנו.
ראה "מתיבתא", הערה ד.
8.
בפרשת נדרים למאי הלכתא?
אמר רב אחא בר יעקב: להכשיר שלשה הדיוטות.
והא +במדבר ל+ ראשי המטות כתיב!
אמר רב חסדא, ואיתימא ר' יוחנן: ביחיד מומחה.
אולי מוזכר כאן רבי יוחנן כי קשור לעיל, לדברי רבי יוחנן בסעיף 1.
8.1
ואולי אפשר לומר דבר "חידוש" [שמתאים ל"לשון נדרים משונה"]: רב חסדא הוא זה שאומר "ואיתימא רבי יוחנן" - כלומר, הדרשה חשובה לצורך שיטת רבי יוחנן בכל הסוגיה לעיל ולהלן!!!
9.
המשך הגמרא:
ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא?
אמר רב ששת: לומר שיש שאלה בהקדש.
לב"ש דאמר: אין שאלה בהקדש, ראשי המטות דכתיב בשחוטי חוץ למאי הלכתא?
ב"ש לית להו גזירה שוה.
מדוע חשוב לדון בשיטת בית שמאי הרי אין הלכה כמותם?
9.1
זה הדבר בפרשת נדרים למאי כתיב?
לומר: חכם מתיר ואין בעל מתיר, בעל מפר ואין חכם מפר.
מכאן מקור נוסף לשיטת רבי יוחנן בסוגייתנו לעיל בסעיף 1!
ובכך יש תשובה לשאלתנו לעיל בסוף סעיף 9.
10.
זה הדבר בשחוטי חוץ למאי כתיב? לומר: על השחיטה חייב, ואין חייב על המליקה.
אלא לב"ש להכשיר ג' הדיוטות מנלן?
נפקא להו מדרב אסי בר נתן,
דכתיב: +ויקרא כג+ וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל,
והתניא,
צריך להיות "ותניא" [כי "והתניא" הוא לשון קושיה] - המשך הדיון - "מנחת יהודה"
11.
רבי יוסי הגלילי אומר: מועדי נאמרו ולא נאמרה שבת בראשית עמהן,
בן עזאי אומר: מועדי נאמרו ולא נאמר פרשת נדרים עמהן;
בן עזאי מוסיף על דברי רבי יוסי הגלילי ולא חולק עליו.
12.
רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא,
אתא לנהרדעא לקמיה דרב ששת ולא אשכחיה, אתא אבתריה למחוזא,
מדוע הגמרא מביאה "סיפור" היכן רב אסי בר נתן מצא את רב ששת? [אולי יש משמעות לכך שאמורא מוסר את מסורת רבותיו דווקא במקום ישיבתו הקבוע!]
וכן: הביטוי "קשיא... מתניתא" - מופע יחידאי בש"ס! אולי קשור לדברינו במשפט הקודם, רב אסי בר נתן רצה לדעת מהי המסורת המדוייקת של תוכן הברייתא!
13.
א"ל: מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה שבת בראשית עמהן,
והא כתיב שבת עמהן!
ותו, מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה פרשת נדרים עמהן, והא מסיטרא כתיבא!
הביטוי "מסיטרא" [=בצידו] - מופע יחידאי בש"ס ["לשון נדרים משונה"].
א"ל, הכי קתני:
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עח עמוד ב
מועדי ה' צריכין קידוש ב"ד, שבת בראשית אין צריכה קידוש ב"ד;
מועדי ה' צריכין מומחה, ואין פרשת נדרים צריכין מומחה, אפי' בית דין הדיוטות.
רב ששת מוסיף תוכן משמעותי לברייתא. נראה שהביטוי כאן "הכי קתני" קרוב יותר למשמעות הביטוי "חיסורי מחסרא" [כי חסר עיקר התוכן] ולא רק לפרשנות.
14.
המשך הגמרא:
והא בפרשת נדרים ראשי המטות כתיב!
אמר רב חסדא, ואיתימא רבי יוחנן: ביחיד מומחה.
