הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

דיון בדברי רבי אליעזר אע"פ שאין הלכה כמותו

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים עו ע"א-ע"ב

ורבנן לא דרשי ק"ו? והא תניא: יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה? 
אמרת ק"ו: מכורה כבר יוצאה, אינה מכורה אינו דין שלא תימכר!
אין, בעלמא דרשי ק"ו, ושאני הכא, דאמר קרא: +במדבר ל+ אישה יקימנו ואישה יפרנו, 
את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, את שלא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר. 
 

1.

יש לשאול על כל מהלך הסוגיה שהתחילה מהדף הקודם:

מדוע הגמרא דנה בדינו של רבי אליעזר אם אין הלכה כמותו? לכאורה זה סתירה לעיקרון של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". כאן לא מקשים עליו אלא רק מחפשים הגדרה מתאימה לדין שלו. וזה צריך להיות דווקא ה"שיא" של "מדשקיל וטרי אליביה" כי לא שייך לומר שיש תרוץ דחוק וכדומה.

2.
אלא שההסבר הוא פשוט:

בפשטות, מסקנת הגמרא היא שכן דורשים קל וחומר, שדבר שיש בכוחו לבטל מצב מסויים כל שכן שיש בכוחו למנוע היווצרות מצב זה וכך בהפרת הנדר, שאם יש בכוחו של בעל להפר נדרי אשתו משנדרה כל שכן שיש בכוחו להפר אותם מראש. וזה כסברת רבי אליעזר במשנתנו. אלא - אומרת הגמרא - שחכמים חולקים מפני גזירת הכתוב, ומשמע מסוגייתנו שגזירת הכתוב היא נקודתית בנדר, אבל באופן כללי ועקרוני - כמו בברייתא האחרונה שהובאה לעיל לגבי אדם שלא יכול למכור את בתו הנערה - הקל וחומר של רבי אליעזר באופן עקרוני אמנם נכון - ולכן הגמרא לכל אורך הסוגיה דנה בשיטתו.

2.1
ומשמע מסוגייתנו שדרשת הפסוק בנדרים היא דרשה נקודתית ולא מבטלת את העיקרון הכללי של סוג הקל וחומר הנדון בסוגייתנו.