הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כ"אם תימצי לומר"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים עג ע"א
בעי רמי בר חמא: בעל מהו שיפר בלא שמיעה? +במדבר ל+ ושמע אישה דוקא הוא, או לאו דוקא הוא?...
בעי רמי בר חמא: חרש מהו שיפר לאשתו?
אם תמצא לומר בעל מיפר בלא שמיעה - משום דבר מישמע הוא, אבל חרש דלאו בר מישמע הוא -
היינו דר' זירא, דאמר רבי זירא: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו,
וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו,
או דלמא ושמע אישה לא מעכב?
אמר רבא, ת"ש: ושמע אישה - פרט לאשת חרש, שמע מינה.
מבנה הסוגיה:
מסכת נדרים דף עב עמוד ב:
1.
רמי בר חמא מעלה "בעיה":
בעי רמי בר חמא: בעל מהו שיפר בלא שמיעה? +במדבר ל+ ושמע אישה דוקא הוא,
האם בעל יכול להפר את נדרי אשתו [ולפי כמה פרשנים השאלה היא גם לגבי אב שיפר את נדרי בתו הארוסה] רק אם שמע את נדרה - כמשתמע מפשט הפסוק.
1.1
או לאו דוקא הוא?
או שהבעל יכול להפר את נדרי אשתו גם אם לא שמע את נדרה, ומשמעות הפסוק "לאו דווקא"!
1.2
קצת קשה: מהי הסיבה שלא לדרוש את פשט הפסוק ומדוע לומר שהוא "לאו דווקא", הרי אין לדבר סוף...
2.
הגמרא מנסה לפשוט את הספק ודוחה [כמה פעמים].
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עג עמוד א:
... הכא נמי דאמר ליה לכי שמענא מיפר לה.
לכי שמע ליפר לה!
הוא סבר: דלמא מטרידנא.
3.
בעיה נוספת שמעלה רמי בר חמא:
בעי רמי בר חמא: חרש מהו שיפר לאשתו?
4.
הגמרא מקשרת בין הבעיה כאן לבעיה הקודמת:
אם תמצא לומר בעל מיפר בלא שמיעה - משום דבר מישמע הוא, אבל חרש דלאו בר מישמע הוא -
היינו דר' זירא, דאמר רבי זירא: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו,
וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו,
הגמרא קובעת שגם אם בבעיה הקודמת נפסוק שבעל מפר גם ללא שמיעה יתכן שחרש לא יכול להפר כי אין לו כלל אפשרות לשמוע [="אינו ראוי לבילה"].
4.1
או דלמא ושמע אישה לא מעכב?
הצד השני של הספק הוא שאין צורך כלל בשמיעה, לא לבעל - בספק הקודם של הגמרא, ולא לחרש - בספק הנוכחי בסוגיה.
5.
הגמרא פושטת מברייתא:
אמר רבא, ת"ש: ושמע אישה - פרט לאשת חרש, שמע מינה.
הגמרא מוכיחה מברייתא מפורשת שחרש לא יכול להפר את נדרי אשתו.
6.
השאלה היא האם מהברייתא הנ"ל ניתן לפשוט גם את הספק הקודם - אם בעל יכול להפר את נדרי אשתו גם ללא שמיעה.
6.1
לכאורה, משמע שהברייתא שוללת רק מחרש את יכולת ההפרה, ומכאן ניתן לדייק שבעל כן יכול להפר את נדרי אשתו גם ללא שמיעה.
7.
רמב"ם הלכות נדרים פרק יא הלכה כא:
וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת משאירסתיך עד שלא תכנסי בתוך ביתי הרי הן מופרין שהבעל מפר נדרי אשתו אף על פי שלא ב שמע אותם.
הרמב"ם פוסק כצד הספק לעיל בסעיף 1.1 כנראה בגלל שכך משמע מהנחת הגמרא לעיל בסעיפים 4+4.1
8.
כסף משנה הלכות נדרים פרק יא הלכה כא:
[כא] ומ"ש שהבעל מפר נדרי אשתו אף על פי שלא שמע אותם. כן נלמד מדברי משנה זו:
כך משמע מפשט המשנה בסוגייתנו - מסכת נדרים דף עב עמוד ב.
8.1
הוא לא מתייחס לדברינו לעיל בסוף סעיף 7.
9.
לחם משנה הלכות נדרים פרק יא הלכה כא:
[כא] שהבעל מפר נדרי אשתו כו'. בעיא היא בפ' נערה מאורסה (נדרים דף ע"ב ב) ואף על פי שאין במשנה זו הכרח דכבר דחו בגמרא דאמר לה לכי שמענא מ"מ פסק רבינו ז"ל דמפר בלא שמיעה
חולק על ה"כסף משנה" לעיל בסעיף 8-8.1 שהרי הגמרא הסבירה בסוגיה שאין לדייק שום "צד" ממשנתנו!
9.1
והנימוק לפסיקת הרמב"ם:
משום דרמי בר חמא אמר את"ל בעל מפר בלא שמיעה
וכל את"ל פשיטותא הוא לדעת רבינו ז"ל
כדברינו לעיל בסעיף 4. הביטוי "אם תימצי לומר" מלמד שכך מכריעה הגמרא ["סתמא דגמרא"? "עורך הגמרא"?].
וכן כתב הרב כ"מ ז"ל בפ' שלאחר זה,
אבל מ"ש כאן שנלמד מהמשנה הזאת אינו מכוון דאין ללמוד ממשנה זו כן דכבר אפשר לפרשה ולומר דלכי שמענא קאמר וכו'
הפיסקה האחרונה מתאימה לדברינו לעיל בסעיף 9.
9.2
והטור ז"ל בסימן רל"ד הביא משנה זו אף על גב דהוא פוסק לחומרא דבעינן שישמע קודם שיפר ומפני כן לא כתב אלא משנה כצורתה ולא סיים האי סיומא דסיים רבינו ז"ל שהבעל מפר נדרי אשתו אף על פי שלא שמע אותם:
לפי הטור אין בגמרא הכרעה בספק הראשון של הגמרא, ולכן הוא פוסק לחומרא, שהבעל צריך שישמע את נדרי אשתו כדי שיוכל להפר אותם.
וכנראה הספק הוא האם יש הוכחה מהמשנה [כמו לעיל בסעיף 8 בדברי ה"כסף משנה"], או אין הוכחה כי הגמרא דחתה את ההכרח שבהוכחה.
9.3
האם ניתן לומר שהטור חולק באופן עקרוני על הכלל שהרמב"ם תמיד פוסק [בבעיה בגמרא] כצד בגמרא שמובא אחרי הביטוי "אם תימצי לומר..."
10.
רמב"ם הלכות נדרים פרק יב הלכה יג:
האב או הבעל שאין שומעין אינם מפירין, אף על פי שהבעל מפר נדרים שלא שמען הראוי לשמוע אין השמועה מעכבת בו.
לגבי הספק השני הרמב"ם פוסק כברייתא - וכבסעיף 6.1 לעיל
10.1
ונראה להוסיף, שלפי דיוקנו באותו סעיף משמע גם שמקור זה מהווה הוכחה לפסק הרמב"ם בספק הראשון - לעיל בסעיף 7, מלבד הנימוקים שנאמרו לעיל בסעיפים 8-9.1.
11.
כסף משנה הלכות נדרים פרק יב הלכה יג:
... ומשמע לרבינו דכיון דאמר את"ל בעל מפר בלא שמעיה ומסמיך ליה אדר' זירא משמע דהכי קי"ל
כהערת ה"לחם משנה" לעיל בסעיף 9.1, למרות שה"כסף משנה" עצמו לעיל בסעיף 8 - וכהערתנו לעיל בסעיף 8.1 - לא הזכיר זאת.
11.1
וכן כתב הר"ן בשם הרמב"ן ודלא כהרא"ש שכתב דבעיא קמא לא איפשיטא ולחומרא:
וכלעיל בסעיף 9.1 - דעת הטור.
