הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
התרצן שאל את "מנלן"; "מנלן"-"מנא הני מילי"; "תניא כוותיה"-"תניא נמי הכי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים עא ע"א
מתני'. נדרה והיא ארוסה,
נתגרשה בו ביום,
נתארסה בו ביום אפי' למאה - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
זה הכלל: כל שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת, אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
גמ'. מנלן דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון?
אמר שמואל, אמר קרא: +במדבר ל+ ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה, נדרים שהיו עליה כבר.
דלמא הני מילי שלא נראו לארוס ראשון, אבל נדרים שנראו לארוס ראשון - לא מצי מיפר ארוס אחרון!
עליה קרא יתירא הוא.
תניא כוותיה דשמואל: נערה המאורסה, אביה ובעלה מפירין נדריה;
כיצד? שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת, ונתארסה בו ביום, ואפי' מאה פעמים -
אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
מבנה הסוגיה:
1.
גמ'. מנלן דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון?
הגמרא מניחה מהו ההסבר לדין במשנה, ועל כך היא שואלת "מנלן" - מה המקור בתורה.
2.
שמואל מצטט פסוק כמקור לדין הנ"ל - "דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון":
אמר שמואל, אמר קרא: +במדבר ל+ ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה, נדרים שהיו עליה כבר.
3.
ערעור על דרשת שמואל:
דלמא הני מילי שלא נראו לארוס ראשון, אבל נדרים שנראו לארוס ראשון - לא מצי מיפר ארוס אחרון!
4.
דחיית הערעור:
עליה קרא יתירא הוא.
5.
ברייתא כשמואל:
תניא כוותיה דשמואל: נערה המאורסה, אביה ובעלה מפירין נדריה;
כיצד? שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת, ונתארסה בו ביום, ואפי' מאה פעמים -
אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה;
6.
וקשה: בברייתא אין כלל פסוק כמו שהביא שמואל, אלא מהברייתא משמע רק כמו הדין שנאמר בשאלת הגמרא "מנלן..." "דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון".
7.
לזה מתייחס הר"ן באופן מאד מיוחד:
הר"ן מסכת נדרים דף עא עמוד א:
מנא ה"מ דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לראשון - דמדקתני נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום על כרחיך בשמע עסיקינן דאי לא בו ביום למה לי
ונהי דאיכא לדחויי דלמא מתני' בשמע אב ומש"ה קתני בו ביום אבל שמע ארוס לעולם אימא לך דארוס אחרון לא מצי מפר
הוא מעלה אפשרות להסביר את המשנה - "... אבל שמע ארוס לעולם אימא לך דארוס אחרון לא מצי מפר"
- ולא כהסבר הגמרא "דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון".
8.
לכן הוא קובע הנחה חשובה:
אפ"ה שמואל קיבלה מרבו דכי תנא בו ביום משום שמיעת ארוס תנא ליה
ההסבר למשנה שהובא בתחילת הסוגיה בהמשך ל"מנלן" - "דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון" נאמר על ידי שמואל עצמו ממסורת רבותיו [כי באמת ההסבר הזה איננו הכרחי - על פי ההסבר לעיל בסעיף 7].
8.1
והר"ן ממשיך:
ומש"ה אמר מנה"מ דהאי מנא ה"מ לאו הש"ס קאמר ליה אלא כולה מדברי שמואל היא
את השאלה "מנלן"/"מנא הני מילי" שאל שמואל עצמו ולא ה"ש"ס"[="סתמא דגמרא"; "עורך הגמרא"].
8.2
וכאילו אמר הכי אמר שמואל מנא הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לראשון
בהמשך לנאמר לעיל בסעיף 8, ההסבר למשנה - "דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון" נאמר על ידי שמואל בשם רבותיו, ועל כך שמואל עצמו שאל "מנלן".
8.3
במאמר מוסגר הר"ן מביא דוגמא נוספת לכך, שאמורא שהשיב תשובה לשאלה, למעשה הוא זה שגם שאל את השאלה המקדימה.
ודכותה בריש פרק אלו מציאות (מסכת בבא מציעא דף כא) גבי פירות מפוזרים
וכמה
א"ר יצחק קב בד' אמות
ומוכח התם דרבי יצחק גופיה בעי לה
8.4
אבל בכל אופן קצת קשה, מודע הגמרא לא מנסחת בסוגייתנו "אמר שמואל מנלן ד..." כהצעת הר"ן לעיל בסעיף 8.2.
אולי כדי להדגיש שאת ההסבר למשנה - שאיננו לגמרי מחייב - קיבל שמואל מרבו במסורת.
9.
ושמעתא נמי מוכחא דדינא גופיה שמואל הוא דקאמר ליה ולאו ראיה דקרא בלחוד
דאם איתא דדינא במתני' הוא ושמואל לא אמר מידי אלא דמוכח ליה מקרא
היכי מייתי תניא כוותיה דשמואל מברייתא דנערה המאורסה וכו'
דהא בברייתא לא מוכח ליה להאי דינא מהאי קרא דשמואל
כאן הוא מעלה את שאלתנו לעיל בסעיפים 5-6: שה"תניא כוותיה דשמואל" כלל לא מביא את הפסוק שהביא שמואל.
9.1
ולכן:
ואי האי דינא לא חזיא ליה שמואל אלא מתני' היא
מאי אולמא דברייתא ממתני'
אלא ודאי משום דדינא גופיה שמואל קאמר ליה דנהי דתני ליה אמתני' מיהו מתני' איכא לדחויה דבשמע אב עסקינן ומש"ה מסייעי ליה מברייתא דליכא לדחויי.
ולכן יש לומר ששמואל אמר את ההסבר למשנה - כלעיל בסעיף 8.1 - ועל כך יש הוכחה מהברייתא.
10.
הערה: בדפוסים נאמר בתחילת הסוגיה "מנלן", ואילו הר"ן גורס "מנא הני מילי". בדרך כלל ההבדל הוא ש"מנלן" מחפש מקור לדין אחד, ו"מנא הני מילי" מחפש מקור לכמה דינים.
ולכאורה באמת מתאים כאן הביטוי "מנלן", אלא, אולי לפי הר"ן שגורס "מנא הני מילי" מתאים להסברו בכל הקטעים לעיל, כי שני דברים צריך להוכיח - "מנא הני מילי" בסוגייתנו [לפי גירסת הר"ן] -
א. מה ההוכחה שכך הוא ההסבר למשנה - ועל כך הגמרא אמרה "תניא כוותיה דשמואל",
ב. וגם מה מקור הפסוק לעניין זה - ועל כך הובא הפסוק על ידי שמואל!
11.
יש גורסים "תניא נמי הכי" במקום "תניא כוותיה דשמואל". לכאורה יותר מתאים הביטוי "תניא נמי הכי" שבדרך כלל מובאת ברייתא כהוכחה לדעה ללא מחלוקת מפורשת, ואילו הביטוי "תנא כוותיה ד..." מובא בדרך כלל כשמובאת ברייתא כצד - דעה אחת - אחד במחלוקת אמוראים.
11.1
לכן נראה שהביטוי "תניא כוותיה..." בסוגייתנו מתאים לפי הסבר הר"ן לעיל, שבאמת יש הסבר אחר למשנה [מחלוקת סמויה], והברייתא מוכיחה שההסבר הוא כמו שמובא בתחילת הסוגיה - ולפי הר"ן כך הסביר שמואל עצמו.
