הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם ואחר כך מחלוקת"; "הא תנינא חדא זימנא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים ע ע"ב
בזה יפה כח האב מכח הבעל כו'.
ה"ד?
... הא תנינא חדא זימנא: הבוגר' ששהתה י"ב חדש! ...
איבעית אימא: הכא דוקא, ובוגרת קתני התם, משום דבעי איפלוגי ר"א ורבנן.
איבעית אימא: בוגרת דוקא, ואיידי דנסיב רישא בזה, נסיב סיפא נמי בזה.
מבנה הסוגיה:
1.
בזה יפה כח האב מכח הבעל כו'.
ה"ד?
... אלא שקידשה כשהיא בוגרת,
עד כאן הגמרא קבעה שמשנתנו באה ללמד שהארוס מפר את נדרי ארוסתו הבוגרת כשהגיע זמנה להינשא.
2.
הא תנינא חדא זימנא: הבוגר' ששהתה י"ב חדש! ...
ועל הנ"ל הגמרא מקשה שדין זה נאמר גם במשנה הבאה במסכת נדרים דף עג עמוד ב:
3.
המשנה השניה:
"מתני'. בוגרת ששהתה י"ב חדש, ואלמנה ל' יום - ר' אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר, וחכ"א: אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו."
משנתנו מלמדת כרבי אליעזר במשנה השניה ולא כחכמים!
ומשמע שהגמרא מקשה מדוע דינו של רבי אליעזר נאמר פעמיים - גם במשנה השניה וגם במשנתנו בדף ע.
4.
ויש להעיר: הרי במשנה השניה יש מחלוקת בדבר ולכן הגדרת העניין הוא "סתם ואחר כך מחלוקת".
4.1
וקשה מאד, הרי הגמרא יכלה להקשות "הא תנינא חדא זימנא" בכל מקום בש"ס שמובאת התופעה של "סתם ואחר כך מחלוקת" והיא לא מקשה כך!
ראה להלן.
4.2
ונראה לומר שהגמרא מקשה את "הא תנינא חדא זימנא" כאן כי יש קשר קרוב בין שתי המשניות באותו פרק [יש שתי משניות - שנראות קשורות לעניין - שמפרידות בין משנתנו למשנה בדף עג].
ואולי זוהי כוונת הר"ן:
"הא תנינא חדא זמנא - בהאי פירקא ותרתי למה לי..."
5.
הגמרא מתרצת תירוץ ראשון:
איבעית אימא: הכא דוקא, ובוגרת קתני התם, משום דבעי איפלוגי ר"א ורבנן.
עיקר הסוגיה [הכוונה ל"סוגיה עיקרית"?] היא כאן במשנתנו, והגמרא [למעשה מדובר ב"רבי" עורך המשנה] הביאה את דעת רבי אליעזר שם בנדרים דף עג "רק" כדי לציין שדברי רבי אליעזר [שהוא כמו ה"סתם" במשנתנו] שנויים שם במחלוקת עם חכמים.
6.
איבעית אימא: בוגרת דוקא, ואיידי דנסיב רישא בזה, נסיב סיפא נמי בזה.
עיקר דינו של רבי אליעזר הוא בדף עג, ובמשנתנו דבריו מובאים כבדרך אגב.
7.
הסבר הר"ן לשני התירוצים הנ"ל:
הר"ן מסכת נדרים דף ע עמוד ב:
איבעית אימא - בוגרת דהכא דוקא
והאי דקתני לה התם משום דבעי אפלוגי ר"א ורבנן
עד כאן הוא מצטט את הגמרא ולא נראה שהוא מוסיף הסבר.
7.1
והוא מוסיף:
ומש"ה הדר ותנא לה לאשמועינן דלאו דברי הכל היא
במשנה השניה מובאת מחלוקת כדי ללמדנו שדעת משנתנו איננה "דברי הכל".
נראה שהכוונה היא שמדובר במשנה אחת ארוכה - כבסעיף 4.2 לעיל!
7.2
וקשה בעיני לישנא דגמרא דקאמר בוגרת דהכא דוקא
אומר הר"ן שמהגמרא משמע שהיא קובעת שמשנתנו היא העיקרית מבין שתי המשניות,
7.3
ועל כך קשה לו:
דאדרבה משנה בתרייתא דוקא ולגופה איצטריך לאשמועינן דלא נסמוך אסתמא קאמר דהויא ליה סתם ואח"כ מחלוקת
שצריך להיות להיפך, שהמשנה השניה היא העיקרית בגלל הכלל שסתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם, וממילא הלכה כחכמים במשנה השניה.
8.
ונ"ל דכי קאמר בוגרת דהכא דוקא לאו דוקא
אלא לומר מתני' בתרייתא בתר קמייתא גרירא דלא אתחיל בה תנא לאשמועינן דינא דבוגרת אלא בהאי מתני' קמייתא שרי למתנייה
ובתר הכי באידך מתני' קמ"ל דלא נסמוך אסתמא קמא דלאו דברי הכל היא.
נראה שכוונתו לומר שיש להפוך את כוונת הביטוי בגמרא "הכא דוקא", והכוונה היא לומר שמשנתנו מהווה תחילת הנושא ועיקר הנושא ["סוגיה עיקרית"] הוא במשנה הבאה [ושם הלכה תהיה כחכמים נגד רבי אליעזר].
ושוב נראה שהכוונה היא שמדובר במשנה אחת ארוכה - כבסעיף 4.2 לעיל!
9.
המשך הגמרא:
תירוץ שני:
ואיבעית אימא בוגרת דהתם דוקא - דהתם הוא שהתחיל התנא להשמיענו דין בוגרת דמתניתין קמייתא אין תורת סתם עליה אלא איידי דנסיב רישא בזו יפה כח האב מכח הבעל נקט נמי אליבא דחד תנא דבדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב.
עיקר הסוגיה הוא במשנה השניה ומשנתנו באמת לא מוגדרת "סתם" - "אין תורת סתם עליה" - מכיוון שכולה נאמרה בדרך אגב!
10.
כדברי הר"ן משמע גם מ"תוספות יום טוב":
תוספות יום טוב מסכת נדרים פרק י משנה א:
ואף על גב דתנינא חדא זימנא לקמן במשנה ה'.
איידי דנסיב רישא בזו יפה כח האב כו' נקט סיפא בזו יפה כח הבעל כו'. גמרא.
ומש"ה לא הוי סתם ואח"כ מחלוקת דהא פוסקין לקמן כחכמים. דהכא לאו תורת סתם עליו כיון שלא שנאה אלא משום איידי:
11.
ומקשים על ה"תוס' יום טוב" הרי בין כך אין הלכה כמשנתנו על פי הכלל של "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם" ואין צורך בתירוץ הגמרא שמשנתנו מוגדרת "לאו תורת סתם עליו".
12.
עונה הרש"ש [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצד]: הכלל של "סתם ואחר כך מחלוקת" כוונתו לומר שה"סתם משנה" נחשב כ"רבים" [על פי תוס' מסכת ביצה דף ב] ואז ה"רבים" - ה"סתם" במשנתנו - וה"חכמים" במשנה השניה חולקים זה על זה, והם דעות שקולות, ואין להכריע בהכרח כאחת השיטות.
נראה לחדד, שהכלל "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם" אין כוונתו לומר שבכלל אין הלכה כ"סתם" לגמרי והלכה כמי שחולק על ה"סתם", אלא כוונתו לומר שאין הכרח שהלכה כ"סתם".
ולכן עונה הגמרא בתירוץ השני שה"סתם" - משנתנו - איננה כלל "סתם" כי נשנתה אגב גררא.
13.
וברור שלא נאמר כך על כל "סתם משנה" כשאין הוכחה מהמשנה ומהגמרא שה"סתם" נאמר ב"דרך אגב" [סיפא אגב רישא]?
14.
האם יש מחלוקת בין שני התירוצים של ה"איבעית אימא"?
נראה לומר, שהתירוץ הראשון סובר שכל "סתם" מוגדר כ"סתם" גם אם היא מובאת "אגב גררא", ותלוי רק אם אותה משנה עומדת בפני עצמה או שהיא מהווה פתיחה וחלק מהמשנה שמובאת בהמשך אותו פרק שיש בה מחלוקת.
15.
לאור כל הנ"ל נבדוק את שאלת הגמרא לעיל בסעיף 2:
הא תנינא חדא זימנא: הבוגר' ששהתה י"ב חדש! ...
הגמרא מקשה שהדין במשנתנו נאמר גם במשנה הבאה - כרבי אליעזר - במסכת נדרים דף עג עמוד ב:
משנתנו מלמדת כרבי אליעזר במשנה השניה ולא כחכמים!
ומשמע שהגמרא מקשה מדוע דינו של רבי אליעזר נאמר פעמיים - גם במשנה השניה וגם במשנתנו בדף ע.
15.1
וקשה מאד, הרי הגמרא יכלה להקשות "הא תנינא חדא זימנא" בכל מקום בש"ס שמובאת התופעה של "סתם ואחר כך מחלוקת" והיא לא מקשה כך!
15.2
בדרך כלל שאלת "הא תנינא חדא זימנא" מתאימה כשמדובר בשתי משניות שכל אחת מהן היא "סתם משנה" ואז אחת מהן נשנתה ללא צורך, וקשה על "רבי" שערך את המשניות.
ולא מתאים לסוגייתנו ולא מתאים באופן כללי גם לכל מקרה של "סתם ואחר כך מחלוקת"!
15.3
ולכן נראה
שבסוגייתנו כוונת השאלה של "הא תנינא חדא זימנא" היא דווקא בסוגייתנו כי - כפי שהסברנו לעיל כמה פעמים בשלב של תירוצי הגמרא - יש קשר קרוב בין שתי המשניות באותו פרק [יש שתי משניות - שנראות קשורות לעניין - שמפרידות בין משנתנו למשנה בדף עג]. ולכן, כאילו הגמרא מקשה: מדוע "רבי" שיבץ כאן את דברי רבי אליעזר - באופן של סתם משנה - ולא "המתין" עד למשנה הבאה!!!
ועל כך נאמרו שני תירוצי הגמרא.
