סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 938

"ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה אי נסיב איתתא כי לא תנינא הילכתא"

נדרים פט ע"ב


אותו אדם נדר: שאם ישא אשה לפני למוד הלכות יאסר בכל הנאות העולם, לבסוף לא הצליח אותו אדם ללמוד, והיה מנוע מלישא אשה, שהרי ידע שברגע שישא אשה יאסר בהנאות העולם, להתיר אצל חכם את הנדר הוא לא יכול, כיון שהדין הוא: שאין מתירים את הנדר עד שיחול, והוא עדיין לא אסור בהנאות העולם, האיסור יתחיל רק כאשר ישא אשה קודם שילמד, וכל זמן שלא נשא אשה לא נאסר בהנאה, וכיון שהנדר עדיין לא נתפס לא היתה אפשרות להשאל אצל חכם.

כששמע זאת רב אחא בר רב הונא "שבשיה" הטה אותו ואמר לו שישא אשה ולא יאסר בהנאות העולם, התפתה אותו אדם ונשא אשה, וברגע שהוא נשא אשה חל הנדר ונאלץ רב אחא בר רב הונא להפשיט את בגדיו, שהרי אותו אדם אסור בהנאות העולם, וגם לא להנות מבגדיו, וכעת הביא רב אחא את החתן לרב חסדא שיתיר לו את הנדר, שהרי עכשיו כבר חל הנדר. והגמ' מסיימת את הסיפור המעניין: "אמר רבא מאן חכים למעבד כי הא מילתא אי לאו דרב אחא בר רב הונא דגברא רבה הוא", שסבר שאין מתירים את הנדר עד שיחול.

יש לכאורה לתמוה מדברי גמ' אלו ממשנה מפורשת לעיל בדף כ"ה: הגמ' שם מונה: "ארבעה נדרים התירו חכמים, נדרי זרוזין, נדרי הוואי, נדרי שגגות, ונדרי אונסין". מסבירה המש' בדף כ"ה: נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה, הר"ן שם בד"ה נדרי שגגות מסביר כך: "כלומר אמר קונם ככר זה עלי אם אני אוכל היום או אם אני שותה היום ושכח ואכל ושתה לא חל הנדר כלל, דכיוון דנדרא באכילה קמייתא חייל וההוא שעתא הוה ליה שוגג, כלומר: שהרי לא נזכר שיהא תלוי באותה אכילה שום נדר ולפיכך לא חייל נדרא כלל".

אותו אדם תלה את חלות הנדר באכילתו, הוא אמר קונם ככר עלי אם אוכל היום משהו, כאשר הוא אכל, הוא לא זכר שבאכילתו זו תלוי חלות הנדר, וכיוון שבשעת חלות הנדר לא ידע האדם שהנדר חל עליו, אין שום תוקף לנדר כזה, דבר זה נלמד ממה שנאמר האדם בשבועה, האדם צריך להיות מודע למה שנודר לא רק בשעת אמירת הנדר אלא גם בשעת חלות הנדר,

א"כ יש לכאורה לתמוה: הרי אותו אדם אמר כך: יאסרו כל הנאות העולם עלי כאשר אשא אשה קודם שאלמד הלכות, נמצא שחלות הנדר צריכה להיות בשעת הנישואים, הנישואים הם שמביאים את חלות הנדר, והרי רב אחא הטעה את אותו אדם ואמר לו: שאע"פ שהוא ישא אשה, הנדר אינו תקף. כך כותב שם הר"ן "הטעהו לומר שלא יהא נאסר", נמצא, שבשעת חלות הנדר היה משוכנע אותו נודר שהנאות העולם לא נאסרו עליו, מדוע א"כ נאלץ רב אחא להפשיט את בגדיו משום חלות הנדר, הרי כל זמן שאותו אדם לא ידע שבמעשה הקידושין חל עליו הנדר יש לו לכאורה גדר של נדרי שגגות שאינם חלים כלל וכלל, ומה לי אם אותו אדם היה שוגג משום שלא זכר את נדרו, או שהיה שוגג משום שלימדו אותו שהנדר שלו אינו תקף. קושי' חריפה זו נמצאת בשו"ת מהרי"ט בסי' ל"ט, והמהרי"ט טורח רבות ליישב בכמה אופנים את הקושי' החריפה.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר