הפרת נדר לשתי נשותיו כאחד / הרב עקיבא כהנא
פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה
נדרים עג ע"א
הראשונים נחלקו מהי מסקנת הגמרא:
א. רמב"ם (נדרים יב, יד) - מסקנת הגמרא שניתן להפר לשתי נשים. הראשונים מסבירים שלדעתו דווקא בסוטה לא משקים ביחד, בגלל החשש המיוחד לדיני סוטה.
ב. רמב"ן, רא"ש (י, ה) - למסקנת הגמרא לא ניתן להפר לשתי נשים, כמו שלא ניתן להשקות שתי נשים במקרה של סוטה. שתי הדעות שהובאו לגבי סוטה למדו זאת מדרשת הפסוק, אלא שהדעה הראשונה הסבירה את 'טעמא דקרא'.
הר"ן (פו, ב ד"ה למימרא) סובר שאין להפר נדרי שתי נשים בבת אחת, ומאותו טעם הבעל גם לא יכול להקים את נדרי שתי נשיו יחד. אור שמח (יב, יד) כותב שדין זה של הר"ן אינו הגיוני, שהרי הקמה מועילה גם בלב, ולא יתכן שדין שאינו מצריך פעולה, אלא רק מחשבת הלב, לא יכול להעשות לשתי נשים יחד. אלא וודאי שהקמה מועילה בבת אחת, ומכאן יש להוכיח כשיטת הרמב"ם לעיל, שמועילה גם הפרה לשתי נשים יחד.
בשו"ת דובב מישרים (ב, טו לגאון מטשעבין) למד מכאן לדיני קדיש: לדעתו הסיבה שאדם לא יכול להפר לשתי נשיו בדיבור אחד, היא מכיון שאינו יכול לכוון לשתי הנשים באותו דיבור. מאותה סיבה הוא שולל אמירת קדיש אחד לעילוי נשמת שני נפטרים בו זמנית. גם האגרות משה (יורה דעה א, רנד) שלל אמירת קדיש על כמה אנשים מטעמים אחרים, אמנם לעומת זאת ישנם רבנים המתירים.
מדברי ה'דובב מישרים' נראה שהבין שטעם האיסור הוא משום שאדם אינו יכול לכוון דעתו לשני אנשים. אך מדברי ה'אור שמח' ניתן לראות כי האיסור הוא 'פורמלי' - שהאדם אינו יכול לבצע שתי 'חלויות' על ידי מעשה אחד, והשאלה היא האם צריך לכל נדר ונדר הפרה משלו, או לא. כהבנה זו עולה גם מהתוספתא (נדרים ו, א) שכתבה יחד את המקרה של חמש נשים שנדרו, ומקרה של אשה אחת שיש עליה חמישה נדרים: בחמישה נדרים ודאי שהבעייה היא 'פורמלית' כלומר, שאולי כל דיבור נדר צריך הפרה פרטית, ומשמע שאותה בעיה עשויה להיות בהפרת נדרן של חמש נשים.
סיכום:
הגמרא הסתפקה מהו הדין בבעל הרוצה להתיר שני נדרים של שתי נשיו בבת אחת, ונחלקו הראשונים מהי מסקנת הגמרא. בדומה לכך, ישנו דיון גם לגבי קיום הנדר. היו שהביאו מסוגיה זו ראייה לעניין אמירת קדיש אחד לעילוי נשמת שני נפטרים, אולם אפשר לדחות ראיה זו, כיון שטעם הדין בהפרת נדרים אינו משום שהמפר מתקשה לכוון את דעתו עבור שני נודרים, אלא 'פורמלי' - שכל נדר צריך מעשה הפרה מיוחד.
