כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > עדשה - "תרי טלפי" (נדרים סו ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

אמר לה: בשילי לי תרי טלפי – עדשה תרבותית

"ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: בשילי לי תרי טלפי, בשילה ליה תרי טלפי, רתח עלה. למחר אמר לה: בשילי לי גריוא, בשילה ליה גריוא. אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני, אזלת ואייתי ליה תרי שרגי. אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה. אמר לה: מה הדין דעבדת? אמרה ליה: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא" (נדרים, סו ע"ב).

פירוש: הַהוּא בַּר [אדם אחד בן] בָּבֶל דִּסְלֵיק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל [שעלה לארץ ישראל] נְסֵיב אִיתְּתָא [נשא שם אשה]. אָמַר לָהּ: בְּשִׁילִי [בשלי] לִי תְּרֵי טַלְפֵי [שתי עדשים], כלומר, מעט עדשים. בְּשֵׁילָה לֵיהּ תְּרֵי טַלְפֵי [בישלה לו בדיוק שתי עדשים]. רְתַח עֲלָהּ [כעס עליה]. לְמָחָר כדי לתקן את הדבר אָמַר לָהּ: בְּשִׁילִי [בשלי] לִי גְּרִיוָא [סאה], כלומר, הרבה עדשים. בְּשֵׁילָה לֵיהּ גְּרִיוָא [בישלה לו סאה] שיש בה הרבה מעבר לסעודתו של אדם. אָמַר לָהּ: זִילִי אַיְיתִי [לכי הביאי] לִי תְּרֵי בּוּצִינֵי [שתי דלעות קטנות], שבבבל קוראים לדלעת "בוצינא". אָזְלַתְּ וְאַיְיתֵי לֵיהּ תְּרֵי שְׁרַגֵּי [הלכה והביאה לו שני נרות], כי בארץ ישראל קראו לנר "בוצינא". כעס ואָמַר לָהּ: זִילִי תַּבְרִי יַתְהוֹן עַל רֵישָׁא דְּבָבָא [לכי, ושברי אותן על ראש השער]. והיא לא הבינה לשון זו. באותה שעה הֲוָה יָתֵיב [היה יושב] החכם בָּבָא בֶּן בּוּטָא אַבָּבָא וְקָא דָּאֵין דִּינָא [בַּשַׁעַר, והיה דן דין] אָזְלַתְּ וְתַבְרַתְ יַתְהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ [הלכה ושברה אותן על ראשו] שהיה שמו בבא. אָמַר לָהּ: מָה הָדֵין דְּעָבְדַתְּ [מה זה שעשית]? אָמְרָה לֵיהּ [לו]: כָּךְ צִיוָּנִי בַּעְלִי. אָמַר: אַתְּ עָשִׂיתָ רְצוֹן בַּעְלֵיךְ אם כך הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא) יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים (כנגד שני הנרות) כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: עדשה תרבותית שם באנגלית: Lentil, Daal שם מדעי: Lens culinaris - Lens esculenta

שמות נרדפים במקורות: טולפחי, טלפחא

נושא מרכזי: מהם טלפחי?

הגרסה שלפנינו היא "טלפי" אך בכתב יד הותיקן מצאתי "טלופחי". שתי גרסאות אלו מובאות בפירוש רש"י בסוגייתנו: "בשילי לי תרי טלפי - שני רגלי בהמה ובישלה ב' עדשים שלא היתה מכרת בלשונות שלהם בא"י לא היו טוענין כך, ואית דגרסי בשילי טלופחי כלומר מעט עדשים שכן אדם נוהג לומר ואיהי סברה דשתי עדשים קאמר לה ובשלה לו שתי עדשים בלבד ולא רצתה לשנות על דבריו". לענ"ד אין ספק שהגרסה "טלפי" משובשת וזאת לאור ההקשר בסוגיה. כתגובה למעשה אשתו ביקש האיש למחרת שתכין "גריוא" שהיא סאה. מדובר אם כן במידת נפח שאינה שייכת לרגלי בהמה.

השם הארמי של העדשים הוא טלפחי או טלפחא כפי שניתן ללמוד מתוך התרגומים למקרא. את הפסוק "וְיַעֲקב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכרָה" (בראשית, כה ל"ד) מתרגם אונקלוס: "ויעקב יהב לעשו לחים ותבשיל דטלופחין ואכל ושתי וקם ואזל ושט עשו ית בכירותא". באופן דומה אנו מוצאים גם בתרגום המיוחס ליונתן: "וְיַעֲקב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וְתַבְשִׁיל דִטְלוֹפְחִי וְאָכַל וּשְׁתִי וְקָם וַאֲזַל וְשַׁט עֵשָׂו יַת בְּכֵירוּתָא וְחוֹלַק עַלְמָא דְאָתִי". הערוך (ערך "טלפח") פירש: "... ועדשה בלשון ארמית טלפחא". כך מפרש רש"י במקומות שונים בגמרא כמו למשל בכתובות (עה ע"א): "טלפחי - עדשים שהוא מאכל קל ואין חסרון כיס כל כך אינה שואלת ממנו אך יקרא שמו עליה". פירושו מבוסס על ההנחה שעדשים הם מאכל שעלותו נמוכה. עובדה זו נלמדת מהמשנה (בבא מציעא, פ"ז מ"א): "השוכר את הפועלים ... מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלים הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד וכו'". משתמע מכאן שמאכלי קטנית ובכללם העדשים הם מזון בעל ערך מינימלי.

על העובדה שהעדשים נכללים בין הקטניות ניתן ללמוד בעקיפין מהסיפור שהוזכר לעיל: "רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי עבדא ליה חימצי, חימצי עבדא ליה טלופחי וכו'"(1). מפרש רש"י: "אפיך לה - היה אומר האב לבנו אמור לאמך לעשות עדשים והוא אומר לה עשי חימצי והיא עושה עדשים". ההחלפה שעשתה אשתו של רב בין הטלפוחי ובין החימצי שהם מין קטנית (רש"י: "חימצי מין קטנית") רומזת על כך שגם הטלפוחי הם מין קטנית או לפחות תפסו מעמד דומה בסעודה. ספור זה מזכיר את המסופר בסוגייתנו משום שבשני הסיפורים הבעל לא קיבל את מבוקשו אלא שכוונת הנשים היתה שונה. אשתו של רב שינתה מדבריו במזיד ואילו אשתו של ה"בבלי" עשתה כמיטב יכולה אך ללא הצלחה.

חשיבתה של העדשה כמקור מזון גדולה במיוחד בגלל תכולת החלבון הגבוהה שלה. העדשים נאכלו מבושלים במים או בחומץ כפי שניתן ללמוד מהגמרא בעבודה זרה (לח ע"ב): "שתיתאה - רב שרי, אבוה דשמואל ולוי אסרי. בחיטי ושערי כולי עלמא לא פליגי דשרי, בטלפחי דחלא כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי - בטלפחי דמיא, מר סבר: גזרינן הא אטו הא, ומר סבר: לא גזרינן"(2). העדשים מדורגים בין הקטניות העתיקות ביותר והמוערכות ביותר של העולם העתיק.

העדשים במקורות

במקרא מופיע השם עדשה רק בצורת הרבים שלה. יעקב קונה את בכורתו של עשו בנזיד עדשים אדום: "וַיאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדם הָאָדם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם ... וְיַעֲקב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכרָה (בראשית, כ"ה ל', ל"ד). דוד ואנשיו קבלו עדשים כצידה לדרך מברזילי הגלעדי וחבריו: "מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂערִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי" (שמואל ב', י"ז כ"ח). מזונו של יחזקאל כאשר שכב על צידו כלל גם עדשים: "וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂערִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עַל צִדְּךָ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תּאכְלֶנּו" (יחזקאל, ד' ט').

בספרות חז"ל אנו מוצאים איזכורים רבים של העדשים גם בלשון יחיד וגם בלשון נקבה: "גּוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת, כִּגְרִיס הַקִּלְקִי מְרֻבָּע. מְקוֹם הַגְּרִיס, תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת. מְקוֹם עֲדָשָׁה, אַרְבַּע שְׂעָרוֹת. נִמְצְאוּ שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת" (נגעים, פ"ו מ"א). העדשה מהווה מדד לגודל במשנה נוספת: "כל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת, מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה... אֲבָל לא בְכַחֲצִי עֲדָשָׁה הַסָּמוּךְ לָראשׁ וכו'" (נגעים, פ"ח מ"ה).

העדשה כשם מושאל

זרע העדשה בעל צורה שטוחה עם משטחים קמורים משני צדיו, כך שהוא עבה יותר במרכזו. מכאן מקור השם של העדשות האופטיות. לעדשות מרכזות (מגדילות) שני משטחים קמורים, בדומה לזרעי העדשה. הקבלה בין שתי העדשות קיים גם באנגלית במילה משותפת Lens. השימוש בשם עדשה באופן מושאל נמצא כבר בספרות חז"ל ואחד מהכלים בבית הבד נקרא טלפחא. בגמרא בבבא בתרא (סז ע"ב) אנו לומדים: "מתניתין: המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות ... גמרא: ים - טלפחא. ממל - א"ר אבא בר ממל: מפרכתא וכו'". מפרש שם הרשב"ם: "טלפחא - היא עריבה שקורין מיי"ט עגולה כעדשה ועדשה קרי לה בברייתא במסכת ע"ז (דף עה) עדשים מתרגמינן טלופחין". הרשב"ם התייחס לברייתא: "הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין, ובקש לעשותן בטהרה - הדפין והעדשין והלולבין מדיחן, והעקלין של נצרין ושל בצבוץ מנגבן וכו'". מפרש רש"י: "והעדשים - היינו גת עצמה שקורין מיי"ט". מוצאים אנו, אם כן, זהות בין השמות טלפחא ועדשה ושניהם מתייחסים לכלי עגול ששימש בבית הבד(3). הערוך (ערך "טלפחא") תיאר את מבנה כלי זה: "... פירוש מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושין כמין ריחים גדולה ונותנין על הזיתים בבית הבד כדי שיוכתשו ויצא שמנן ונקראת טלפחא מפני שתחילת בריאתה כעדשה וכו'". לדעת הערוך (שם) כלי זה שימש גם לסחיטת יין בגת כאמור במשנה (שבת, פ"א מ"ט): "אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן לכובס עובד כוכבים שלשה ימים קודם לשבת ושוין אלו ואלו שטוענים קורות בית הבד ועגולי הגת". בהמשך דבריו כתב הערוך: "... ומניחין אותן על הזגין ואותו יין שיוצא מהן נקרא תמד והן העיגולין דקאמר עיגולי הגת והן העדשין וכו'". "מוסף הערוך" כתב: "הרומיים קוראים בלשונם למין נסר או כלי עגול ובפרט אם הוא של שמן עדשה".


עדשה תרבותית - שיח בפריחה		עדשה תרבותית - גרגירים

הרחבה

ביולוגיה

העדשה התרבותית, היא שיח חד שנתי השייך לתת משפחת הפרפרניים (ראו מילון מונחים) הנכללת במשפחת הקטניות (Fabaceae). העדשה התרבותית שייכת לסוג עדשה (Lens) סוג קטן יחסית של קטניות המוגבל בטבע לאגן הים התיכון ודרום מערב אסיה. העדשה משמשת כגידול חקלאי חשוב לצורך הפקת גרגירים בעלי צורת עדשה – העדשים. גובהה כ – 40 ס"מ וזרעיה מתפתחים בתרמילים בעלי 1-2 זרעים.

בנוסף למין התרבותי מוכרים היום בסוג עוד 6 מיני בר שכולם חד שנתיים בני חלוף. מחקרים רבים מצביעים על העדשה המזרחית (L. orientalis) כאב המוצא של המין התרבותי. הדמיון בין המינים הוא מורפולוגי (המראה החיצוני), ציטוגנטי (מבנה הכרומוזומים) והמבנה המולקולרי. העדשה המזרחית שהיא מין הנפוץ במזרח הקרוב נראית כמו עדשה תרבותית מינאטורית אך נושאת תרמילים שמתפוצצים ונפתחים מייד לאחר ההבשלה. ברוב איזורי התפוצה שלה העדשה המזרחית איננה בולטת בנוף או אפילו נדירה. היא יוצרת בדרך כלל אוכלוסיות מפוזרות קטנות. בחרמון ובכמה אתרים דומים היא נפוצה למדי בגבהים של 1200-1600 מ'.

בשורות להלן נדגים בעזרת העדשה הביטים של נושא כללי המעסיק חוקרים רבים בתחומים מגוונים והוא האופן בו ניתן לקבוע מהו אב המוצא של מין ומהם ההבדלים בין אב המוצא והמין המתורבת? נראה שהתכונות הנדרשות מצמחי בר מנוגדות לאינטרס של צמחי תרבות. המאפיינים להלן נכונים גם לגידולים נוספים באיזורנו כמו החיטה והשעורה.

בדיקות ציטוגנטיות הראו שמספר הכרומוזומים בעדשה המזרחית הנפוצה במזרח הקרוב איננו קבוע. בדרך כלל קיים מספר כרומוזומים סטנדרטי ובנוסף עוד 5-6 טיפוסים כרומוזומליים השונים מהטיפוס הסטנדרטי ב- 1-2 צירופים שונים של כרומוזומים (בדרך כלל התקות כרומוזומליות). בניגוד לכך המין המתורבת אחיד מבחינה כרומוזומלית וזהה לטיפוס הסטנדרטי של העדשה המזרחית. הכלאות בין הטיפוס הסטנדרטי של העדשה המזרחית והעדשה המתורבתת פוריות לחלוטין. הכלאות בין הטיפוסים האחרים של העדשה המזרחית והעדשה התרבותית בדרך כלל אינן תקינות והן עקרות באופן חלקי. הכלאות בין המינים האחרים והעדשה התרבותית אפשריים אף פחות. בדיקות מולקולריות הראו קרבה רבה בין העדשה המזרחית והעדשה התרבותית בהשוואה למינים האחרים של העדשה.

תוצאות אלו מצביעות על כך שמוצא העדשה התרבותית הוא מהעדשה המזרחית. העובדה שבניגוד להטרוגניות במבנה הכרומוזומלי של העדשה המזרחית העדשה התרבותית אחידה רומזת על כך שתירבות העדשים התבצע פעם אחת או לפחות מעט פעמים. לאור ממצאים אלו הוצע לקרוא לעדשה המזרחית כשם התרבותית ולהוסיף את שם תת המין L. culinaris subsp. Orientalis.

העדשה תורבתה בסמוך לתחילת תרבות החטה והשעורה במזרח הקרוב. נראה שגידולים אלו היו מייסדי החקלאות של העולם העתיק הניאוליטי. העדשים נוצלו לפני התבססות של הכפרים החקלאיים דבר שניתן להסיק מתוך כך שנמצאו גרגירים מפוחמים של עדשים עם גרגירי חיטת ושעורת הבר ביישובים קדומים לכפרים החקלאיים. כגידולי זרעים אחרים גם העדשים הטבעיות שונים מהזנים התרבותיים בכמה תכונות חשובות:

א. ביולוגית ההפצה. במין הבר התרמילים מתבקעים ולאחר ההבשלה מתבצע פיזור זרעים. תכונת פיזור הזרעים חיונית למיני הבר אך פוגעת באפשרות ניצול הצמח על ידי האדם. בעקבות מוטציה אחת שפגעה בתכונת ההתבקעות החלה ברירה לא מכוונת לכיוונו של זן שאינו מתבקע. הדבר התבצע בעקבות כך שבעת האיסוף נאספו תמיד יותר זרעים של פרטים שלא התבקעו, משום שזרעי הזן המתבקע נשרו כבר קודם לכן לקרקע.

ב. גודל הגרגירים. כמו בקטניות אחרות הביות הביא לגידול הדרגתי בגודל הזרעים. מוסכם לחלק את זני העדשים לשתי קבוצות מדורגות לפי גודל הגרעינים: א. עדשים בעלי גרעין קטן בעלי זרעים בקוטר 3-6 מ"מ. (תת מין microsperma) ב. עדשים בעלי גרעין גדול בעלי תרמילים גדולים יותר וזרעים בקוטר 6-9 מ"מ (תת מין macrosprema). מתייחסים לתת המין macrosperma כמתקדם יותר. ניתן למצוא אותם מאוחר יותר ברצפים ארכיאולוגיים (רק באלף הראשון לפני הספירה).

ג. אחוזי נביטה. במינים המתורבתים ובכללם העדשים הנביטה של הזרעים היא באחוזים גבוהים מאד וזאת בניגוד לזן הבר. בצמחי בר פיזור נביטה חיוני על מנת למנוע הכחדת המין בעקבות נביטה שלאחריה חלה הפסקה לא צפוייה בירידת גשם. בצמחי תרבות כמובן אחוזי נביטה גבוהים הכרחיים להצלחת זריעת השדה. במהלך תירבות העדשים עלו אחוזי הנביטה עד לשיעורם בעדשה התרבותית בת זמננו.

לעדשה התרבותית 1-4 גבעולים. העלה מורכב מנוצה (עלה מורכב במילון המונחים) בעל 4-7 זוגות עלעלים ומסתיים בקנוקנת (ראה מילון מונחים). הפרחים קטנים ונישאים על עוקץ ארוך יחסית (2-4 ס"מ) בקבוצות של 1-3. צבע הפרחים לבן, לילך או ורוד ארגמני. הפרי תרמיל קטן בעל צורה מעויינת ומכיל זרע אחד עד שניים. בזני התרבות התרמיל איננו נפתח בדרך כלל עד להבשלה מוחלטת.

העדשה התרבותית מגלה מגוון רחב של שונות מורפולוגית גם בחלקים הוגטטיביים (גבעולים ועלים) והן הרבייתיים. כגידולי גרעינים חד שנתיים רבים אחרים, העדשה מתרבה בעיקר בהפרייה עצמית. כתוצאה מכך התפתחו שושלות אמיתיות וקבוצות של זנים מקומיים רבים. כל הזנים התרבותיים הם דיפלואידיים (2n=14) ומכליאים זה עם זה.

קיימים זנים בעלי גוונים שונים מצהוב לאדום-תפוז עד ירוק, חום ושחור. עדשים בצבעים אדום ולבן הם דקורטיביים ומתקבלים על ידי הסרת הקליפה מזרעים בעלי גוונים אחרים. מגדלים היום עדשים מהחוף האטלנטי של ספרד ומרוקו במערב עד להודו במזרח. בחקלאות הים תיכונית היא מלווה אופיינית לחטה והשעורה. בהשוואה לדגנייים היבול נמוך ליחידת שטח אך העדשים בולטים כאחת מהקטניות המזינות והטעימות ביותר. תכולת החלבון היא כ – 25% ולכן העדשים מהווים תחליף חשוב לבשר בחברות חקלאיות. כמויות גדולות של עדשים מיוצרים ונצרכים בהודו, פקסיטן, אתיופיה, המזרח הקרוב, המדינות הגובלות בים התיכון וצפונה. הצמח מותאם לאיזורים חמים ויובשניים יחסית. הזריעה היא לקראת סוף החורף (באקלים ים תיכוני) וזמן הגידול נע בין 70-105 יום.

(1) פירוש: רַב הֲוָה קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ [היתה מצערת אותו אשתו], כִּי [כאשר] אָמַר לָהּ "עֲבִידִי לִי טְלוֹפָחֵי" ["עשי לי עדשים"], עָבְדָא לֵיהּ חִימְצֵי [היתה עושה לו חומצה], כשהיה אומר לה "עשי לי חִימְצֵי" [חומצה], עָבְדָא לֵיהּ טְלוֹפָחֵי [היתה עושה לו עדשים].
(2) פירוש: שְׁתִיתָאָה מאכל שעושים מקמח של קליות (זרעים קלויים באש) רַב שָׁרֵי [התיר], אֲבוּהּ [אביו] של שְׁמוּאֵל וְלֵוִי אָסְרִי [אוסרים]. ומעירים: בְּחִיטֵּי וְשַׂעֲרֵי כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּשָׁרֵי [במאכל הנעשה מקליות של חיטים ושעורים הכל אינם חולקים שמותר], ומצד אחר, בְּטַלְפְּחֵי דְּחַלָּא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר [בעדשים קלויות ששמים בהם חומץ הכל אינם חולקים שאסור] בגלל החומץ של גוים, כִּי פְּלִיגִי [כאשר הם חולקים] הרי זה בְּטַלְפְּחֵי דְּמַיָּא [בעדשים של מים] שמכניסים רק מים בתוכם, מָר סָבַר [חכם זה, אביו של שמואל ולוי, סבור]: גָּזְרִינַן הָא אַטּוּ הָא [גוזרים אנו זה משום זה], וּמָר סָבַר [וחכם זה, רב, סבור]: לָא גָּזְרִינַן [אין אנו גוזרים].
(3) קיימת כנראה הסכמה לגבי העובדה שמדובר בכלי עגול אם כי ייתכן ואין הסכמה באיזה כלי מדובר: "ים טלפחא - היינו עדשים דסוף מסכת ע"ז (דף עה.) דאמר בעו מיניה מרב הונא הני (גודגא) דארמאי מאי א"ל תניתוה מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הדפין והלולבין והעדשים מדיחן ופירש נמי הקונטרס התם דעדשה היינו גת עצמה וקשה דהתם תנן דגת צריכה ניגוב ואומר בקונטרס דאברייתא סמכינן דלא נהיגין למעבד ניגוב בגת (ורש"י) מגיה התם בברייתא מנגבן ע"פ התוספת' ומצריך ניגוב לגת (ור"ת) אומר דאפילו אי גרסינן מדיחן לא פליג אמתניתין דעדשים לאו היינו גת אלא כמו שפי' בערוך בערך טלפח מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושים כמין ריחים גדולים ונותנין על הזיתים שיצא שומנן וההוא סגי ליה בהדחה וכו'".

רשימת מקורות:

עולם הצומח המקראי – יהודה פליקס (עמ' 159-160) על הרימון בספרות חז"ל.
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 29-30).

Zohary, D. & Hopf, M. 1993. Domestication of plants in the old World - The origin and spread of cultivated plants in West Asia, Europe, and the Nile Valley. Clarendon Press, Oxford. (pp. 94-101).

לעיון נוסף:

ארגון חקלאי
לא הייתה מהפכה חקלאית, מאת: רן שפירא, הארץ, 20 ביוני 2006,
בפורטל הדף היומי: "עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה"; "מה עדשה זו אין לה פה" ; "ולא ידע כעדשה אי מטמא אי לא מטמא".

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים