הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ועוד אמר רבי אליעזר"; "אביי ורבא - הלכה כרבא" תמיד?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים סד ע"א-ע"ב
/מתני'/. רבי אליעזר אומר: פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו, וחכמים אוסרין.
אמר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום!
אם כן, אין נדרים.
מודים חכמים לר' אליעזר, בדבר שבינו לבין אביו ואמו, שפותחין לו בכבוד אביו ואמו.
ועוד אמר רבי אליעזר: פותחין בנולד,
וחכמים אוסרין.
מבנה הסוגיה:
1.
/מתני'/. רבי אליעזר אומר: פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו, וחכמים אוסרין.
אמר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום!
אם כן, אין נדרים.
משמע שרבי צדוק מסביר את דברי רבי אליעזר, ואולי בגלל זה יש לפסוק כמותו.
2.
מובא ב"בית אהרן", חלק י, עמוד ב ואילך בהרחבה:
ראה הליכות עולם שער ה' פרק ג' דפוס וורשא דף נ"ד ע"ב, שכ' וז"ל: מסורת בידינו וביד כל תלמידי חכמים
שבכל מקום ששנינו בראש הפרק "א"ר פלוני", כגון אמר ר' עקיבא מניין לע"ז [שבת פ"ב ע"א] וכו' כך הוא הלכה, ובכל מקום ששנינו בראש הפרק "ר"פ אומר" כגון "רבי אליעזר אומר" דשבת ק"ל אינה הלכה,
וכיו"ב בגמרא שכל מקום שאומר תנא דבי ר' ישמעאל כך הלכה ובכ"מ שאומר דבי ר' ישמעאל תנא אינה הלכה עכ"ל
לפי הדברים הללו יש לומר ש"רבי" - עורך המשנה- כתב "רבי אליעזר אומר..." [כ-9 מופעים בש"ס בתחילת משנה] כדי להודיענו שאין הלכה כמותו.
3.
מודים חכמים לר' אליעזר, בדבר שבינו לבין אביו ואמו, שפותחין לו בכבוד אביו ואמו.
אבל אולי בסוגייתנו ניתן לומר שלא תקף בהכרח הכלל הנ"ל - בסעיף 1 - בגלל שיש פרט אחד שחכמים מודים בו לרבי אליעזר, לכן "רבי" היה צריך להקדים את דברי רבי אליעזר.
אמנם הוא היה יכול לכתוב "אמר רבי אליעזר..." ולא: "רבי אליעזר אומר..."
4.
הגמרא מביאה מחלוקת נוספת בין רבי אליעזר וחכמים. בגלל המלה "ועוד" ברור שיש לנסח "אמר רבי אליעזר" ולא "רבי אליעזר אומר"
ועוד אמר רבי אליעזר: פותחין בנולד,
וחכמים אוסרין.
5.
מעירים הפרשנים שבדרך כלל הביטוי "ועוד" מוזכר רק כאשר אין הפסק בין שני הדינים של אותו התנא, ואילו במשנתנו "חכמים" מפרידים בין שני הדינים של רבי אליעזר.
5.1
התשובה היא על פי הדברים הבאים:
תוספות מסכת ביצה דף לד עמוד א:
ור"ת אומר דהיכא דהוו תרוייהו לקולא שפיר קאמר ועוד אף על גב דאפסקו במילי אחריני והא דאמרינן בעירובין דלא שייך למימר ועוד היינו היכא דהוו חדא לחומרא וחדא לקולא והא דאפסקוה זהו לפי שרוצה לשנות מילי דאור גבי הדדי.
מסקנת רבנו תם, שאם שני דברי התנא [רבי אליעזר] הם לקולא אזי אפשר שעורך המשנה מפריד בין שני דברי התנא על ידי הבאת מקרים אחרים!
ראה ב"מתיבתא" וב"שוטנשטיין", הערה 10.
6.
יש פרשנים [ראה "מתיבתא", הערה ה, וב"ילקוט ביאורים"] שמסבירים את המחלוקת במשנה לפי טעמו של אביי בגמרא ולא לפי טעמו של רבא, וקשה, הרי הכלל הוא שהלכה בדרך כלל כרבא נגד אביי.
6.1
והם מיישבים, שכלל זה שהלכה כרבא נגד אביי תקף רק לגבי דינים שהם אומרים, ולא לגבי טעמים שהם נותנים למחלוקת תנאים, ובמשנתנו טעמו של אביי מסתבר יותר.
6.2
גם על זה קצת קשה: הרי הרבה כללי פסיקה ניתנים לשינוי במקרה של "מסתבר טעמיה".
