חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר

נדרים סב-סח

1. מי הוא זה ואיזה הוא:

א. שמן הסתם היה חייב בברכת "הגומל" על הצלתו ממוות?
ב. ש"כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה"?
ג. שמכר את... אבא שלו?
ד. שעל פי המסופר עליו "עשה בית ספר" לסנהדרין?
 

2. מה המשותף ל:

א. לפתוח, לברך, ליטול מנה יפה?
ב. עני, מצורע, סומא, מי שאין לו בנים?
 

3. השלם:

א. "כל המשתמש בכתרה של תורה..... מן העולם".
ב. "למד מ........ וסוף הכבוד לבא".
ג. "כל אדם שאין לו בנים........ כ...".
ד. "בנות ישראל...... הן אלא שה......... מנוולתן".
 

4. שונות:

א. מה תשובה יש להשיב לאלו הסבורים, "שפעם היה הכול טוב ויפה: הכול שמרו את התורה מתוך יראת שמים צרופה" ועוד כיו"ב סופרלטיבים?
ב. חדשים לבקרים נשמעות בימינו טענות פמיניסטיות על אודות קיפוחן כביכול של נשים ע"י הרבנים הזכרים, קובעי המדיניות ההלכתית. היכן בענייננו פסיקה הלכתית הטופחת על פני טענה זו?
ג. החולשה האנושית מפני "מה יאמרו" כל כך מובנת, עד שהיא מקעקעת לעתים מעמד משפטי. למה הכוונה?
ד. דומה שבענייננו יש תיאור המוכיח אטימות נוראית של בעל כלפי אשתו. למה הכוונה?
ה. ידוע לכל בר בי רב ההבדל בין האופטימיסט, הרואה את חצי הכוס המלאה, לבין הפסימיסט הרואה דווקא את החצי הריק. מי בענייננו ראה את... עשירית הכוס המלאה?
(כרמז לתשובה, משמשת הבדיחה היהודית על אודות ברל ושמרל שנפגשו. ברל: אתה מכיר את גציל? שמרל: לא. ברל: לא יכול להיות, אני מתכוון לזה הגיבן והצולע. ברל: לא, לא מכיר. שמרל: נו באמת, זה השמן, הגיבן שעין אחת שלו תמיד חולה, האף פחוס והאוזן השמאלית מקומטת. שמרל: אה, תגיד ככה בוודאי אני מכיר אותו, יהודי יפה!)
ו. בפולקלור היהודי רווחים פתגמים שונים השוללים נישואין בין עדתיים. איזהו ה"תנא דמסייע" בענייננו לתובנה זו?
 

תשובות

1. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. רבי טרפון, שהושם בשק מתוך כוונה להטביעו בנהר, ס"ב. 6 לפני ההתרחבות הראשונה.
ב. רבי טרפון, על שהשתמש בכתרה של תורה באזכרו את שמו באוזני שומר הפירות, שם.
ג. "רב אשי הוי ליה ההוא אבא זבניה לבי נורא", לאמור: לרב אשי היה יער, מכרו לבית כהני האש, ס"ב: 3 לפני המשנה.
ד. נבוכדנצר, בסוגיית טעותם בהתרת שבועתו של צדקיה כלפיו, ס"ה.7 למעלה ואילך.

2. מה המשותף ל:
א. "וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון", ס"ב. בשורה התחתונה.
ב. ארבעתם חשובין כמת, ס"ד: 6 למטה.

3. השלם:
א. "כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם", ס"ב. 1 מתחת להתרחבות הראשונה.
ב. "למד מאהבה וסוף הכבוד לבא", ס"ב. 5 לפני ההתרחבות השנייה.
ג. "כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת", ס"ד: 8 למטה.
ד. "בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן", ס"ו. 6 למטה.

4. שונות:
א. מתוך הדוגמאות הרבות בחז"ל הטופחות על פני אמירה זו, יוזכר הסיפור על שומר המטע, שתכנן להטביע את רבי טרפון בנהר, בחושדו בו שהוא (בעל חזות יהודית, מן הסתם!) הגנב הגונב כל שנה את הפירות, ס"ב. 6 מעל להתרחבות הראשונה, ובהמשך מעל לשליש התחתון.
ב. אותו אדם, שרצה להיפטר מתשלום חצי כתובתה של אשתו, נענה ע"י רבי עקיבא: "אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה", ס"ה: 9 למטה.
ג. "פותחין לאדם (=שחייב לגרש את אשתו מחמת נדר שנדר) בכבוד עצמו ובכבוד בניו אומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך כך הוא ווסתו של פלוני מגרש את נשיו וכו' ואמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ה"ז מותר" (=ואיננה מגורשת), ס"ו. במשנה.
ד. הכוונה לאותו "אוטיסט" תת אנושי, הפוגע קשות באותה עלובה מכוערת למהדרין (ראה בהמשך הסיפור בתיאור איבריה השונים), בהדירו הנאה ממנה "עד שתראי מום יפה שביך לרבי ישמעאל": לא דיין לאותה מסכנה התחושות התמידיות של תסכול וחוסר ביטחון, עד שבא בעלה ומוסיף שמן למדורה! ס"ו: מעל אמצע העמוד.
ה. בהמשך הסיפור הקודם מתוודעים אנו לרבי ישמעאל, שמתוך עשר השאלות ששאל על אודותיה, מצא בה סוף סוף מום יפה אחד (התאמת שמה – לכלוכית - למומה...), מה שהביא להתרת הדרתו של הבעל מהנאת אשתו, שם.
ו. התיאור האירוני של הקצרים בתקשורת בין הבעל הבבלי לבין אשתו הארץ-ישראלית, ס"ו: 12 לפני סוף הפרק.

המחבר מוכן ברצון לשלוח את החידון ישירות לדוא"ל הפרטי, ואף ישמח לקבל הארות והערות. את הבקשה יש להפנות ל [email protected]