הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תשלום לאברך שלומד תורה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים סב ע"א-ע"ב
תניא: +דברים ל+ לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו -
שלא יאמר אדם: אקרא שיקראוני חכם,
אשנה שיקראוני רבי,
אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה,
אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא,
שנאמר: +משלי ז+ קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך,
ואומר: +משלי ג+ דרכיה דרכי נועם,
ואומר: +משלי ג+ עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.
רבי אליעזר בר ר' צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם, ודבר בהם לשמם,
אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו,
וקל וחומר: ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו כלי חול - נעקר מן העולם,
המשתמש בכתרה של תורה - על אחת כמה וכמה...
אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ברישא,
דכתיב: +שמואל ב' ח'+ ובני דוד כהנים היו,
מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש.
לכאורה יש סתירה בסוגיה:
1.
מצד אחד אסור לתלמיד חכם "לנצל" את "כתרה של תורה" להשגת טובת הנאה:
רבי אליעזר בר ר' צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם,
ודבר בהם לשמם,
אל תעשם עטרה להתגדל בהם,
ואל תעשם קורדום להיות עודר בו,
וקל וחומר:
ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו כלי חול - נעקר מן העולם,
המשתמש בכתרה של תורה - על אחת כמה וכמה.
2.
ומצד שני אומר רבא:
אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא,
דכתיב: +עזרא ז+ מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון,
וא"ר יהודה:
מנדה - זו מנת המלך,
בלו - זו כסף גולגלתא,
והלך - זו ארנונא.
כלומר שלתלמיד חכם מותר "לדרוש" פטורים כלכליים על חשבון הציבור!!!
3.
אולי יש מחלוקת חכמים בעניין זה.
4.
אמנם הר"ן מסביר:
הר"ן מסכת נדרים דף סב עמוד א:
אבל ודאי לפטור עצמו בכבוד תורה במה שאינו חייב בו שרי כדאמרינן לקמן שרי ליה לצורבא מדרבנן למימר לא יהיבנא כרגא ושרי ליה נמי למימר שרו לי תיגראי ברישא
שכיוצא בדברים הללו זכתה תורה לתלמידי חכמים כשם שזכתה לכהנים וללוים תרומות ומעשרות.
משמע מהר"ן שעניינים כלכליים מסויימים הם זכות מוקנית של תלמידי חכמים מדאורייתא, כמו שכהנים ולויים זכאים לתרומות ומעשרות.
5.
ואמנם כך גם משמע מסוגייתנו:
קטע בשם רבא מובא בסוגייתנו לפני קטע 2 לעיל:
אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ברישא,
דכתיב: +שמואל ב' ח'+ ובני דוד כהנים היו,
מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש.
וכהן מנא לן?
דכתיב: +ויקרא כא+ וקדשתו כי את לחם (ה') אלהיך הוא מקריב,
ותנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סב עמוד ב
לפתוח ראשון,
ולברך ראשון,
וליטול מנה יפה ראשון.
כנראה שהר"ן סובר שהדרשה של רבא היא דאורייתא או שהיא "תקנת נביאים" [בספר שמואל], או שהיא "דברי קבלה" [נביאים], או שהיא לפחות תקנת חכמים [שנוצרה בעקבות הפסוק בספר שמואל] להשוות את מעמדו של "צורבא מרבנן" לכהנים.
6.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י:
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס /וגרם/ רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא,
לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה,
אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם,
ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון,
וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.
כדברים לעיל בסעיף 1.
7.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה י:
תלמידי חכמים אינם ו יוצאין בעצמן לעשות עם כל הקהל בבנין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן
כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ,
ואין גובין מהן לבנין החומה ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן ולא לתשורת המלך,
ואין מחייבים אותן ליתן המס בין מס שהוא קצוב על בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש
שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים,
וכן אם היתה סחורה לתלמיד חכם מניחים אותו למכור תחלה ואין מניחים אחד מבני השוק למכור עד שימכור הוא,
וכן אם היה לו דין והיה עומד בכלל בעלי דינים הרבה מקדימין אותו ומושיבין אותו.
כדברים לעיל בסעיף 2+סעיף 5.
8.
כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה י:
וכן אם היה לו דין וכו'. פ' שבועת העדות (מסכת שבועות דף כט) רב עולא בריה דרב עילאי הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן שלח ליה רב יוסף עולא חבירנו עמית בתורה ובמצות ואמרינן התם דלהכי שלח ליה למשרי תגרא כלו' לפסוק דינו קודם שאר בעלי דינין:
ומושיבין אותו. כלומר אף על פי שדינו בעמידה מושיבין אותו כדאיתא בשבועת העדות (שבועות כט)
האי עשה כלומר ועמדו שני האנשים
והאי עשה כלומר את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים עשה דכבוד תורה עדיף:
כאן הוא מדגיש שהחובה לכבד תלמיד חכם היא חיוב דאורייתא שעדיפה על דין דאורייתא של "ועמדו שני האנשים" [בעלי דין חייבים לעמוד - ולא לשבת - בפני הדיינים]
9.
אולי אפשר ליישב את כל ה"סתירות, על ידי הדברים הבאים:
כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י:
... וראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו נוהגים ליטול שכרם מן הצבור
וגם כי נודה שהלכה כדברי רבינו בפירוש המשנה אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך
שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת ח"ו ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר:
יתכן שכמה מאמרים בסוגייתנו "נוצרו" בעקבות "עת לעשות לה' הפרו תורתך".
10.
ודנו האחרונים הרבה כדי ליישב את המציאות המוקבלת בימינו עם כל ההלכות לעיל.
