הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
נדרים נה ע"א
תלמוד בבלי נדרים נה, א
"מאי דכתיב: וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות? א"ל: כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל - תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר: וממדבר מתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל, שנאמר: וממתנה נחליאל, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, שנאמר: ומנחליאל במות, ואם הגביה עצמו - הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר: ומבמות הגיא, ולא עוד, אלא ששוקעין אותו בקרקע, שנאמר: ונשקפה על פני הישימון, ואם חוזר בו - הקדוש ברוך הוא מגביהו".
הדרשה היפה הזו של התלמוד הבבלי מכילה רכיבים אחדים. רציתי להתעכב על הפרט האומר שאם אדם מגביה את עצמו הקב"ה משפילו. התלמוד הירושלמי ממחיש את הנושא שהגאוותן הקב"ה משפילו. שני סיפורים להמחשת העניין.
סיפור ראשון (ירושלמי יבמות יב, ו)
"בני סימונייא אתון לגבי ר' אמרין ליה בעא תתן לן חד בר נש דריש דיין וחזן ספר מתניין ועבד לן כל צורכינן. ויהב לון לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה והשיבוהו עליה. אתון ושאלון ליה הגידמת במה היא חולצת. ולא אגיבון. רקה דם. ולא אגיבון. אמרין דילמה דלית הוא מרי אולפן. נישאול ליה שאלון ליה דאגדה. אתון ושאלון ליה מהו הדין דכתיב [דניאל י כא] אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת. ולא אגיבון. אתון לגבי דרבי אמרון ליה הדין פייסונא דפייסנתך. אמר לון חייכון ב"נ דכוותי יהבית לכון. שלח אייתיתיה ושאל ליה. אמר ליה רקה דם מהו. א"ל אם יש בו צחצוחית של רוק כשר. הגידמת במה היא חולצת. א"ל בשיניה. א"ל מהו הדין דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת. א"ל עד שלא נתחתם גזר דין רשום. משנתחתם גזר דין אמת. אמר ליה ולמה לא אגיבתינון. אמר ליה עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה וטפח רוחי עלי וקרא עליו [משלי ל לב] אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על שנישאת' בהן עצמך".
לא ניכנס לכל פרטי המאמר, אולם הרעיון הכללי שכאשר אנשי סימוניה שביקשו דמות רוחנית שאלו את ר' לוי בר סיסי שנשלח אליהם על ידי רבי שאלה בהלכה והוא לא ידע לענות, שאלה באגדה והוא לא ידע לענות. כאשר רבי שאל אותו את אותם השאלות הוא דווקא כן ענה. כאשר נשאל על ידי רבי מדוע אם כן הוא לא ענה לאנשי סימוניה, השיב רבי לוי בר סיסי שאנשי סימוניה הכינו במה לכבודו, זחה דעתו, והתוצאה הייתה בזיון גדול.
מאמר שני של הירושלמי מופיע במסכת נדרים עצמה של הירושלמי (נדרים ט, ד) . הירושלמי מספר על יהודי עשיר אחד שנתבע לדין תורה בפני רב. יהודי עשיר אמר שלא מכבודו לדון בפני האדם השני ולא רצה לבוא. אמר רב מה אדם זה מתגאה בעושרו, מיד הייתה גזירת מלכות ולקחו לו את כל רכושו.
"כהדא חד בר נש הוה בעל דיניה עתיר אתא בעי מידון קומי רב. שלח רב בתריה אמר: עם ההוא אנא בעי מיתי מידון כך אין אתון גמלייא דערבייא לא טענין קורקסייא דאפותיקי דידי. שמע ומר מהו מתגאה דלא ליה תהא פחתה בה. מן יד נפקת קלווסים מן מלכותא דייעול הוא ומדליה לטימיון".
בסופו של דבר סוף טוב הכל טוב רב התפלל עבורו והגזירה בוטלה (יכול להיות שזה בכלל המשך המאמר בבבלי שאם חזר בו הקב"ה מגביהו). על כל פנים המסר הוא ברור לא כדאי להתגאות יותר מידי.
