סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנא קמא ורבי עקיבא - כמי ההלכה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים נד ע"א-ע"ב


באומר ירק המתבשל בקדרה עלי.
במאי קא מיפלגי?
רבנן סברי:
כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עלה - לאו מיניה הוא,
ורבי עקיבא סבר: כל מילתא דמימליך שליחא עלה - מיניה הוא...

אני לא מתייחס הפעם למבנה הסוגיה אלא לכללי פסיקה:

1.

ב"גדול" יש מחלוקת במשנתנו בין "תנא קמא" ורבי עקיבא. והגמרא מציינת שה"תנא קמא" במשנתנו הוא רשב"ג.

2.

רמב"ם הלכות נדרים פרק ט הלכה ו:

כל דבר שדרך שליח באותו מקום להמלך עליו הרי הוא בכלל המין שנאמר לשליח סתם, כיצד מקום שדרכן אם ישלח אדם שליח לקנות לו בשר סתם אמר לו לא מצאתי אלא דגים אם נשבע או נדר במקום זה מן הבשר נאסר אף בבשר דגים וכן כל כיוצא בזה, ובכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עופות ובקרבים ומותר בחגבים, ואם מראין הדברים בעת שנדר שלא נתכוון אלא בבשר בהמה בלבד [או לבשר עוף ובהמה בלבד] הרי זה מותר בבשר דגים ואפילו במקום שהשליח נמלך עליהן.

הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא.

3.

רדב"ז הלכות נדרים פרק ט הלכה ו:

[ו] כל דבר שדרך השליח וכו'. משנה פ' הנודר מן הירק מותר בדלועים ור"ע אוסר ואמרינן עלה בגמ' במאי קא מיפלגי
רבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאימלוכי לאו מיניה הוא
ור"ע סבר כל מילתא דמימליך שליחא מיניה הוא. ופסק רבינו כר"ע

הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא.

4.

הנימוקים לפסוק כרבי עקיבא:

חדא דסתמא דמתני' פרק כל הבשר כר"ע

יש משנה במסכת חולין שהיא "סתם משנה" והיא כדעת רבי עקיבא במשנתנו. והכלל הוא שהלכה כסתם משנה.

4.1

קצת קשה, הוא לא מתייחס כלל לשאלה של "סתם משנה ואחר כך מחלוקת", ולהיפך.

4.2

נימוק שני:

ותו דאמרי' הכא מאן תנא דפליג עליה דר"ע רשב"ג היא

אולי הוא מתכוון לכך שגם על פי סוגייתנו יש לפסוק כר"ע על פי הכלל שהלכה כרבי עקיבא נגד רשב"ג.

4.3

ואולי הוא מתכוון שכאשר הגמרא משתמשת בביטוי "מאן תנא דפליג..." כוונתה לפסוק לא כאותו "מאן תנא" - רשב"ג, וממילא הלכה כרבי עקיבא.

4.4

נימוק שלישי לפסוק כרבי עקיבא:

ותו דר"ע מחמיר הוא,

הלכה כר"ע כי הוא מחמיר. כנראה שכוונתו היא שבנדרים פוסקים לחומרא [ואולי גם זה קשור לכלל של "לשון נדרים משונה"].

4.5

הערתו:

ומה שכתב בפירוש המשנה הלכה כחכמים נראה שחזר בו ויפה כיון:

בפירוש המשנה הרמב"ם פסק כחכמים [אבל הרי הגמרא ציינה שדעת תנא קמא היא דעת רשב"ג!]. ויש לומר שב"משנה תורה" הרמב"ם חזר בו.

5.

הר"ן מסכת נדרים דף נד עמוד ב:

5.1

ולענין הלכה - קיי"ל כרבי עקיבא דכל מידי דממליך עליה שליחא מיניה הוא
דהא סתם לן תנא בפרק כל הבשר (חולין דף קד) כרבי עקיבא

כלעיל בסעיף 4.

5.2

כאן הוא מתייחס להערתו לעיל בסעיף 4.1:

אף על גב דלא ידעינן אי מחלוקת ואח"כ סתם או סתם ואח"כ מחלוקת.

הכלל הוא שמחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם ואם להיפך אז אין הלכה כסתם. הוא מתלבט איזו משנה נכתבה/נערכה קודם, משנתנו או המשנה במסכת חולין - למרות שמסכת נדרים קודמת בש"ס למסכת חולין.

והוא נשאר בספק לעניין זה.

5.3

אפ"ה נקטינן כוותיה
חדא דמחמיר

נימוק אחר לפסוק כר"ע - כלעיל בסעיף 4.4

5.4

ועוד דהא מפרש בגמ' דמאן דפליג עליה דר"ע יחידאה הוא דהיינו רשב"ג וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו

כהסברנו לעיל בסעיף 4.2
אבל לא כהסברנו לעיל בסעיף 4.3

6.

וכאן הר"ן מסביר את תוכן פרטי ההלכה ואת מה שקשה על הרמב"ם:

הלכך הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ובעופות ובדגים כל שלא הקיז דם ולא כאיבין ליה עיניה מיהו דוקא באתרא דמימליך שליחא עלייהו
אבל באתרא דלא מימליך עליה מותר דכל מידי דלא מימליך עליה לאו מיניה הוא
וזה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק תשיעי מהל' נדרים דדגים לא מתסרי אלא באתרא דמימליך שליחא
עלייהו ועופות מיתסרי בכל דוכתא
והוא מן התימה דבגמרא משוינן להו הילכך תרוייהו לא מיתסרי אלא באתרא דמימליך שליחא עלייהו...

7.

וראה מה שכתבתי על מסכת חולין דף קד :

בגמרא:

גמ'. הא עוף - אסור מדאורייתא, כמאן - דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא, האמר: חיה ועוף אינו מן התורה; אימא סיפא: הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים, הא עוף - אסור, אתאן לרבי עקיבא, דאמר כל מילי דמימליך עליה שליח בר מיניה הוא, דתניא: הנודר מן הירק - מותר בדלועין, ור"ע אוסר, אמרו לו לר"ע: והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין! אמר להן: כן הדבר, כלום אומר לא מצאתי אלא קטנית? אלא - שדלועין בכלל ירק, ואין קטנית בכלל ירק, רישא רבנן וסיפא ר"ע!
אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי, בנדרים סבר לה כר"ע, בבשר בחלב - סבר לה כרבנן.
רב אשי אמר: כולה ר"ע היא, והכי קאמר: כל הבשר אסור לבשל בחלב, מהן מדברי תורה, ומהן מדברי סופרים, חוץ מבשר דגים וחגבים - שאינם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

7.1

בגמרא הנ"ל כמה שלבים:

א.

היא מסיקה מהמשנה שבישול בשר עוף בחלב אסור "רק" מדרבנן.

ב.

הגמרא מבררת מיהו התנא שסובר כך. ויש לשאול: מדוע צריך לחפש תנא מסוגיה אחרת שסובר שבישול בשר עוף בחלב הוא מדרבנן, ומדוע אי אפשר לומר, שזהו דין משנתנו, ומה חסר בזה? ה"יד מלאכי" בפירושו הראשון על ביטוי זה מביא, שהמשמעות היא "שאלה". מדוע יש לתנא לומר דין כל כך פשוט שאין חולק עליו? ועל זה עונה הגמרא שהדין איננו כלל פשוט, שהרי רבי עקיבא חושב שהדין הוא שבשר עוף אסור בבישול עם חלב רק מדרבנן.

אולם, בסופו של דבר הוא מסביר את הביטוי כמשמעותו הפשוטה - "בירור" בעלמא. ויש מי שרוצה לומר שההלכה היא כדעת מי שעליו נאמר "כמאן", זאת אומרת שבסוגייתנו השואל התכוון לפסוק שלא כרבי עקיבא.

אם "עורך הגמרא" כתב את הביטוי "כמאן" הרי שיש משמעות לקביעת הפסיקה, ואולי גם אם נאמר כדעה המובאת ב"יד מלאכי", שרב אשי ["עורך הגמרא"] ניסח את לשון הדיון של החכמים בבית המדרש, גם ניתן לומר, שבבית המדרש כך ניסחו: "כמאן" – כך ההלכה [ואין לזה קשר להלכה הסופית של הסוגיה].

ג.

הגמרא שואלת: אם הרישא לא מתאימה לרבי עקיבא, והרי הסיפא כן מתאימה לרבי עקיבא בנושא של נדרים [כשנדר מהנאת בשר], יוצא שבמשנה אחת שני חלקי המשנה לא מתאימים לדעה אחת.

ד.

תרוץ רב יוסף: "בעל המשנה" [="רבי יהודה הנשיא"] באמת סובר בשני הנושאים במשנה כדעות שונות. ברישא הוא לא סובר כרבי עקיבא ובסיפא כן סובר כרבי עקיבא.
ויוצא שיש 3 דעות: דעת רבי עקיבא; דעת החולק על רבי עקיבא [בהמשך]; ודעת משנתנו.

הערה: מה הכוונה ב"משנתנו"?
אפשרות א: משנתנו היא דעת "רבי יהודה הנשיא", שפסק כדעות שונות לפי שיקול דעתו בהכרעה בין התנאים.

אפשרות ב: משנתנו היא דעתו של תנא מסויים שלא מזוהה, ואולי היא דעת רבי מאיר על פי הכלל: "סתם משנה – רבי מאיר". אמנם בלשון הגמרא נאמר בפירוש "רבי היא".

ה.

תרוץ רב אשי: כל משנתנו מתאימה לדעת רבי עקיבא [ולא כהנחה המוקדמת של פתיחת הגמרא, שקבעה "דלא כרבי עקיבא"] וכוונת המשנה לומר ["והכי קאמר"] "מהן מדברי תורה...".

למעשה רב אשי משנה את לשון המשנה. האם יש כאן שינוי גירסא או פרשנות? בפשטות נראה שזהו שינוי גירסא, אבל אולי אפשר לומר גם שזו פרשנות, מפני שבמשנה יש כלל והפרוש מפרט את הפרטים השונים שבתוך הכלל. [זהו דיון בפני עצמו בקשר למשמעות הביטוי "הכי קאמר"].

הערה: ניתן לומר שדעת רב אשי ["עורך הגמרא"] היא, שאין לומר שהרישא כדעה א והסיפא כדעה ב.

בהמשך הסוגיא משמע מרב יוסף שהוא לא מקבל את הדעה שמייצג רב אשי. כמובן שהוא לא חולק עליו ישירות כי הוא חי הרבה לפניו, אלא אם נאמר שמדובר בסוגייתנו ב"רב אשי" הקדמון, שחי בערך בתקופת רב יוסף.

8.

המשך הדברים שכתבתי על מסכת חולין דף קד:

והדברים להלן מתאימים לדברים שכתבנו לעיל בדברי הר"ן !

מה המסקנה להלכה?
בפשטות יש לפסוק כמשנתנו בנושא של נדרים – וכדעת רבי עקיבא. ויש אומרים שאין הלכה כרבי עקיבא למרות שדעתו היא כאן ב"סתם משנה" מפני שבמסכת נדרים "חכמים"[=תנא קמא" - ראה בסעיף האחרון להלן] חולקים על רבי עקיבא, ואם המשנה בנדרים נכתבה אחרי משנתנו אזי חל כאן הכלל: "סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם", כלומר אין הלכה כרבי עקיבא במשנתנו אלא כדעת חכמים בנדרים.
ויש אומרים שכן פוסקים כרבי עקיבא מפני שיש ספק, ופוסקים בספק דאורייתא – להחמיר.

ויש אומרים שהחולק [שם במסכת נדרים] על רבי עקיבא הוא רשב"ג, והכלל הוא שהלכה כרבי עקיבא "מחברו", והלכה היתה צריכה להיות כרבי עקיבא.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נד עמוד ב:

מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא? רבן שמעון בן גמליאל היא; דתניא: הנודר מן הבשר - אסור בכל מיני בשר, ואסור בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות, ומותר בבשר דגים וחגבים; רשב"ג אומר: הנודר מן הבשר - אסור בכל מיני בשר, ומותר בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות, ואין צריך לומר בשר דגים וחגבים.

מהברייתא שם משמע ש"תנא קמא" כ"רבי עקיבא", והלכה כתנא קמא שנחשב כ"סתם". כך מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד קכ-קכא, בשם ה"שיטה מקובצת".

כדאי לשים לב, כאן טוענים ש"תנא קמא" נחשב כ"סתם משנה", ולא נחשב כ"סתם ואחר כך מחלוקת".

9.

וראה במסכת נדרים דף נד, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים יד-טו ובעקר בהערות ס-סד שמאריך בעניינים הנ"ל:

אסכמם בקצרה:

9.1

יש אומרים [הרי"ף - מסכת חולין דף לז; הלכות הרמב"ן - מסכת נדרים דף יח] שרק במסכת אחת "יש סדר למשנה" ושייך לדון בשאלה של "סתם ואחר כך מחלוקת" - כלעיל בסעיף 5.2 - אבל בשתי מסכתות [גם אם הם בשני "סדרים"] אין סדר למשנה ולכן נשאר ספק איזו משנה נכתבה ראשונה.

9.2

ה"כסף משנה", הלכות רוצח פרק ט הלכה א, סובר שבשני סדרים לכולי עלמא "יש סדר למשנה".

9.3

לפי הפרשנים שראינו משנתנו נחשבת כ"מחלוקת" [בין תנא קמא ורבי עקיבא] ויש מקשים, הרי "תנא קמא" מוגדר בדרך כלל כ"סתם", ואמנם ה"סתם" במשנתנו הוא כרשב"ג ובמסכת חולין ה"סתם" הוא כרבי עקיבא, ולא מבדיל בין "סתם משנה" כשמדובר במשנה שלמה לבין "סתם משנה" שהיא "תנא קמא".

9.4

נראה לי להוסיף הסבר:

כאשר הגמרא אומרת שמשנתנו היא כרשב"ג הכוונה היא, שהוא אמר דעה זו, אבל כאשר "רבי" לא הזכיר את שמו ואמר את דעתו של רשב"ג כ"סתם"="תנא קמא" הרי בזה "רבי" מכריע כדעתו ולא כדעת רבי עקיבא, וזה מחזק את הטענה שבסעיף הקודם שיש סתירה בין שני "סתם".

אבל זהו העניין, "רבי" יצר "סתם" במסכת חולין כרבי עקיבא ו"מחלוקת" במשנתנו כדי שנכריע על פי אחד הכללים, או על פי הכלל "סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם" [אם אמנם משנתנו נערכה אחרי מסכת חולין], או על פי הכלל "מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם" [אם משנתנו נערכה לפני מסכת חולין], אלא שאיננו יודעים מה נכתב לפני מה ולכן לא ניתן להכריע על פי אחד מהכללים האלה - ראה לעיל בסעיף 5.2.

9.5

לפי ההסבר בדיון לעיל - כבסעיף 5.4 - הובא שהלכה כרבי עקיבא מחברו - נגד רשב"ג. אבל אין הלכה כרבי עקיבא מחבריו=רבים. אבל הט"ז, או"ח, קס"ז, סעיק"ד סובר שהלכה כרבי עקיבא גם מחבריו!



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר