סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 935

"אישה יקימנו ואישה יפרנו"

נדרים עב ע"ב

נשאלתי, למה נתנה תורה רשות לאב להפר נדר הבת ולבעל נדרי אשתו ולא נתנה רשות לאב להפר נדר בנו. והשבתי על פי מה שאמרו ביבמות [ע"ז, א'] הכי תרגמו (תהלים מ"ה, י"ד) "כל כבודה בת מלך פנימה". במערבא אמרי ואיתימא רבי יצחק, אמר קרא (בראשית י"ח, ט') "ויאמרו אליו איה שרה אשתך, ויאמר הנה באהל". וברש"י: "דאין דרך אשה לצאת מביתה". ובכתובות (ע"ד, ב') "אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין". והנה באמת התורה נתנה עוד תקנה להתרת נדרים, שבית דין יכול להתיר נדר. אלא מטעם של כל כבודה בת מלך פנימה, ושאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, הקילה תורה שהאב והבעל יכולים להפר נדריהן של הבת והאשה. אבל הבן אם רוצה להתיר נדרו צריך ללכת לבית דין.

וכשהרציתי הדברים לפני ת"ח אחד ור' יוסף פ' שמו, שאל אותי אתה נותן טעם למחצה. הרי שהבת הגיעה לשתים עשרה שנים ומחצה, שפקע זכות האב להפר נדריה והיא טרם נישאה לאיש מי יפר נדריה אז, אם לא הבית דין או יחיד מומחה. ועניתי לו שדיבר הכתוב בהווה. ומן התורה ומדברי חז"ל משמע שהבנות נישאו בזמנן לפני הגיען לגיל הזה. וסתמא דמילתא אם יצאה מרשות האב, נתרוקנה ממילא רשות לבעל להפר נדריה. ואם קרה אחד מני רבות, שעברה את הגיל של י"ב שנים ומחצה ולא נישאה, תמתין עד שתתארס והארוס מיפר בקודמין, ואין לה צורך כלל לבא לבית-דין.

[אבני זכרון לרה"ח אברהם ישראל ארנברג זצ"ל]