הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

שכחת הלימוד אצל רבי ואצל רב יוסף

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים מא ע"א

+תהלים מא+ כל משכבו הפכת בחליו - אמר רב יוסף: לומר, דמשכח למודו.
רב יוסף חלש, איעקר ליה למודיה, אהדריה אביי קמיה.
היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף: לא שמיע לי הדא שמעתא,
א"ל אביי: את אמריתה ניהלן, ומהא מתניתא אמריתה ניהלן.
כי הוה גמיר ר' תלת עשרי אפי הילכתא,
אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון.
לסוף חלש רבי, אהדר ר' חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמרי', שיתא אזדו.
הוה ההוא קצרא הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו,
אזל ר' חייא וגמר יתהון קמי קצרא, ואתא ואהדר יתהון קמי רבי.
כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא,
א"ל רבי: אתה עשית אותי ואת חייא.
א"ד, הכי קא"ל: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.

מבנה הסוגיה:

1.
דרשת פסוק:

+תהלים מא+ כל משכבו הפכת בחליו - אמר רב יוסף: לומר, דמשכח למודו.

רב יוסף דורש את הפסוק שחולה שוכח את לימודו. הוא לא מפרט על איזה חולי מדובר.

2.

רב יוסף חלש, איעקר ליה למודיה,

מה שרב יוסף למד מהפסוק התרחש עליו עצמו.

קצת קשה, הרי ברור שהיו עוד חכמים לפניו שהיו חולים, ומדוע לא מסופר עליהם ששכחו את לימודם!
[אולי בגלל שפתח פיו לשטן. "ברית כרותה לשפתים"]

3.

אהדריה אביי קמיה.

אביי - תלמידו המובהק של רב יוסף - "החזיר" לרב יוסף את מה ששכח.

3.1
הערה: האם מדובר שרב יוסף שכח במובן הטכני את לימודו. אולי הכוונה רק למה שרב יוסף עצמו חידש אבל הוא לא שכח את מה שהוא למד מרבותיו! [האם שכח להתפלל? האם שכח את המשניות? מדובר במחלת שכחה - ["אלצהיימר"?]. אם אמנם כך כיצד אביי החזיר לו את הזכרון?

3.2
נראה שיש לצמצם את הדברים, ורב יוסף שכח רק כיצד למצוא מקור בדברי התנאים להלכות שהוא חידש. ואת זה אביי הזכיר לו.

3.3
ההסבר בסעיף 3.2 בא להדגיש שמדובר בחשיבות המשך השתלשלות ההלכה, והקשר בין דור לדור.

4.
והגמרא ממשיכה:

היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף: לא שמיע לי הדא שמעתא,

הגמרא מציינת שסוגייתנו מתאימה לכל המקומות בש"ס שמוזכר שם שרב יוסף אמר "לא שמיע לי הדא שמעתא".
ביטוי זה - "אמר רב יוסף: לא שמיע לי הדא שמעתא" - 7 מופעים בש"ס.

4.1
הגמרא מוסיפה כאן הערה - "היינו דבכל דוכתא", כלומר שסוגייתנו מתייחסת לכל המקומות בש"ס [6 במספר] שמוזכר ביטוי זה של "אמר רב יוסף...".

יש מי שמוכיח מכאן שמסכת נדרים נערכה מאוחר לשאר מסכתות הש"ס!

5.

א"ל אביי: את אמריתה ניהלן, ומהא מתניתא אמריתה ניהלן.

אביי בסוגייתנו - וכך בכל 6 הסוגיות שהזכרתי בסעיף 4 - לימד את רבו - רב יוסף - את מה ששכח.

הערה: נראה, שהמשפט לעיל - בסעיף 4-4.1 - "היינו דבכל..." היה צריך להיאמר כאן ולכלול גם את דברי אביי!

5.1
בכל הסוגיות הנ"ל רב יוסף אמר את דבריו ביחס לדברי אמוראים אחרים.

"שמעתא" - היגד - בדרך כלל של דברי אמורא.

אבל הביטוי "מתניתא" מכוון לברייתא.

6.
נראה שאביי הזכיר לרב יוסף לא רק את עצם הדין שאמר [למד] רב יוסף, אלא את הקשר של ההלכה לדברי חכם אחר ולמקורו בברייתא!

7.
הקשר של "רבי" לאותו עניין לעיל של שכחת רב יוסף ועל אביי שהזכיר לו - מוזכר בש"ס רק כאן:

8.

כי הוה גמיר ר' תלת עשרי אפי הילכתא,

לא לגמרי ברור מה הכוונה ש"רבי" למד את ההלכה או את המשנה ב-13 אופנים!

8.1
יש אומרים שמדובר על 13 מסורות של משניות שונות [באיזה היקף?]

8.2
ויש אומרים להיפך, שמדובר על הלכה מסויימת בודדת [ספר בית ארזים].

8.3
איגרת רב שרירא גאון (תרגום עברי), כיצד נכתבה המשנה אות יח:

יח. והיו אומרים הראשונים ששלשה עשר פנים היו בין רבותינו במשנה, והיה רבי לומד כלן, כמו שגרסנו במסכת נדרים דף מא, א]: רבי היה לומד שלשה עשר פנים בהלכה...

"שלשה עשר פנים" - אולי הכוונה ל 13 הסברים שונים על כל משנה? [ראה עוד בהמשך]

8.4
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ עמוד א:

וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא! ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה - אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן - ולית דמשגח בן! - אמר ליה: קמאי הוו קא

רש"י מסכת ברכות דף כ עמוד א:

הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא - כלומר: טעם המשניות הללו קשה עלי ככל הקושיות שהיו שני רבותי מתקשין בהן בכל הגמרא.

בתליסר מתיבתא - בשלש - עשרה פנים, יש בינינו משנה וברייתא של ששה סדרים, ומסכת עוקצין גם היא בשלש - עשרה פנים כגון משנת רבי ורבי חייא ומשנת בר קפרא ולוי ותנא דבי שמואל,
והכי אמרינן במסכת נדרים (מסכת נדרים דף מ"א, א'): רבי מתני הלכתא בשלש - עשרה פנים.

מרש"י - שמתייחס גם לסוגייתנו במסכת נדרים דף מא - משמע שהיו לפני "רבי" 13 מסורות שונות של משניות. לא בהכרח על כל ששת סדרי המשנה אע"פ שרש"י מדגיש "של ששה סדרים".

8.5
אולם רש"י מוסיף מידע חשוב:
"משנת רבי";
"משנת רבי חייא";
"משנת בר קפרא";
"משנת תנא דבי שמואל"

כאן הוא מונה "רק" 4 "סוגים". האם כולם הם של תנאים בני דורו של "רבי"?

הרי רבי חייא היה תלמיד חבר של "רבי" - כמובא להלן בסוגייתנו!
"בר קפרא" - גם הוא היה תלמיד חבר של "רבי" והיה חבר בבית דינו של "רבי".

9.
המשך להנ"ל:
ראה מה שכתבנו על מסכת ביצה דף כט:

המיספור - כבמקור על מסכת ביצה:

רש"י מסכת ביצה דף כט עמוד א:

תנא דבי שמואל - בתוספתא שסידר שמואל מתנאים שלפניו, כמו שסדרו רבי חייא ורבי אושעיא, וכמו שסידר רבי את המשנה.

מרש"י משמע ששמואל ערך [="סידר"] "תוספתא" מדברי תנאים שלפניו [הערה: לכאורה קצת משמע שרש"י סובר שלשמואל היה מעמד של "תנא"]. לא לגמרי ברור מה בדיוק הוא עשה. אבל מה שכן ברור מדברי רש"י, ששמואל פעל כמו רבי חייא, רבי אושעיא ורבי יהודה הנשיא. בפשטות, היו לפני כולם [ארבעת החכמים שמוזכרים בדברי רש"י] קבצים [ערוכים או לא] שונים וכל אחד מהם ערך קבצים אלה או את חלקם למאגר מסודר, כמו המשנה של "רבי". זאת אומרת, שהיה מאגר מקובץ של דברי תנאים ששמואל ערך אותם. השאלה היא, האם הוא "רק" כינס אותם כמות שהיו או שהוא גם ערך וניסח אותם [כמו ש"רבי" עשה במשנה].

3.2
הביטוי "תנא דבי שמואל" - 7 מופעים בש"ס.
"תנא דבי רב" - 2 מופעים בש"ס.
"תנא דבי רבי ישמעאל" - כ-130 מופעים בש"ס [אבל כנראה כולל כפולות, דהיינו, כמה פעמים באותה סוגיה]

3.3
כעין דברי רש"י בסוגייתנו כך הוא כתב עוד כמה פעמים בודדות:

3.3.1
לגבי "רבן יוחנן בן זכאי":
רש"י מסכת עירובין דף יט עמוד א:

בדבי רבן יוחנן בן זכאי - ברייתא שנסדרה בבית מדרשו כעין תוספתא שסידר ר' חייא ור' אושעיא.

3.3.2
לגבי "רבי חייא" - שמוזכר אף ברש"י בסוגייתנו.
רש"י מסכת עירובין דף צב עמוד א:

וכי רבי לא שנאה - למשנה זו במשנתינו.
ר' חייא - שסידר וסתם את הברייתא ותלמידו היה.

3.3.3
לגבי "לוי"
רש"י מסכת כתובות דף נג עמוד ב:

וכן תני לוי במתניתיה - דלוי סידר ברייתא ששה סדרים כר' חייא וכרבי אושעיא.

3.3.4
לגבי רבי עקיבא:

רש"י מסכת גיטין דף סז עמוד א:

אבל כשנעשה חכם גדול עשה כל התורה מטבעות מטבעות סידר מדרש ספרי וסיפרא לבדן ושנאן לעצמן לתלמידיו והלכות לעצמן ואגדות לעצמן ונראה בעיני אוצר בלום סגור מסגירות לבדן מחיצות מחיצות...

9.1
המשך לסוגייתנו:
יוצא אפוא, ש"רבי" השתמש בכל המשניות שהיו מסורות בידי חבריו-תלמידיו-חברי בית דינו!

10.
ראיתי ב"המעיין", כט, ש"רבי" "ערך את כללי ההלכה על פי 13 היבטים"

10.1
ולפי זה צריך לומר שבדברי רש"י "משנת בר קפרא" וכו' אין הכוונה להלכות ספציפיות אלא לשיטת פסיקה שונה שהיתה לכל אחד מהם!

11.
"המשנה בבבלי ובירושלמי", שכטר אלימלך, עמוד 32:

נראה פשוט שרבי ובית דינו לא עברו על רובי ההלכות שבמשנה, אך רבי גרסן כמו שקיבלן מהדורות שלפניו. כנראה שרבי ובית דינו דנו רק על אותן ההלכות שנשנו במחלוקת, כמו שמשמע מכללי המשנה המבוארים בעדיות.
רוב המשנה יצא מפי רבי בעצמו על פי חיבורי משניות שונות שהיו לפניו. לפי המסורה השתמש רבי בי"ג חיבורים.
לא יפלא איפוא הדבר שלפעמים במקום שרבי מצא גירסאות שונות ולפעמים גם מתנגדות, לא מצא בידו די כח לגמור הדבר, ומסר שתי הנוסחאות לדורות הבאים אחריו...

האם "הלכות" = "משניות"?

12.
חגיגה דף יד [כתבתי על כך במקומו]:

פליגו בה רב פפא ורבנן,
חד אמר: שש מאות סדרי משנה,
וחד אמר: שבע מאות סדרי משנה.

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן כ:

"וששאלת על אנשי מעשה דע מימות משה רבינו עד הלל הזקן היו שש מאות סדרי משנה כמו שנתנם הב"ה למשה בסיני
ומן הלל ואילך נתמעט ונתמסכן העולם וחלשה כבודה של תורה
ולא תקנו מהלל ושמאי אלא ששה סדרים בלבד
והם אותם שתקנו היו אנשי משנה לא הראשונים ולא אנשי מעשה שהיו בראשונה: ומהלל עד נתן ש"א שנה והן הן סוף משנה"

12.1
מה ההבדל בין הנ"ל למספר 13 בסוגייתנו?

12.2
נראה שאם ה 13 הכוונה היא לקבצי משנה, הרי שהם היו קיצור של השש מאות או השבע מאות סדרי משנה שמוזכרים במסכת חגיגה.

12.3
ואם הכוונה ל 13 שיטות פסיקה-הכרעה הרי שלא דומה לנושא במסכת חגיגה.

13.
המשך הסוגיה - מסכת נדרים דף מא - המשך לסעיף 8 לעיל:

אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון.

מתוך ה-13 - לפי הדיון לעיל - "רבי" לימד 7 לרבי חייא.

[מדוע רבי לא לימדו גם את 6 הנותרים?]

14.

לסוף חלש רבי, אהדר ר' חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמרי', שיתא אזדו.

"רבי" נחלש [נהיה חולה] ושכח [כנראה] את כל ה-13 דברים שהוא לימד את רבי חייא.

14.1
רבי חייא לימד [החזיר את חומר הלימוד ל"רבי"] את רבי 7 דברים מתוך מה ששכח.

14.2
מציינת הגמרא שנשארו 6 דברים שרבי שכח!

15.

הוה ההוא קצרא הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו,
אזל ר' חייא וגמר יתהון קמי קצרא, ואתא ואהדר יתהון קמי רבי.

היה אדם [הפרשנים דנים מיהו אותו הכובס] ששמע בעבר את כל מה שרבי למד ולימד. רבי חייא בא ללמוד ממנו את מה ששכח רבי, וחזר ללמד את רבי עצמו.

16.

כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא,
א"ל רבי: אתה עשית אותי ואת חייא.
א"ד, הכי קא"ל: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.

"רבי" שיבח את אותו אדם.

הערה:

א.
הפרשנים דנים כאן על העניין של חייב אדם לומר דבר בשם אומרו.

ב.
האם אדם חייב בכבוד של רבו של רבו - הכובס > רבי חייא > "רבי".

17.
יוצא, שהכובס [ואולי גם רבי חייא] עשו ל"רבי" כמו מה שעשה אביי לרב יוסף! החזירו לרבם את דברי תורתו.

18.
אבל לדעתי יש הבדל גדול: אצל אביי מודגש - סעיף 6 לעיל -

א"ל אביי: את אמריתה ניהלן, ומהא מתניתא אמריתה ניהלן.

כלומר, מה שאביי לימד בחזרה לרב יוסף זה כיצד דין מסויים נלמד מ"מתניתא" [כנראה שהכוונה היא לברייתא].

19.
לסיכום, נראה לחדש ["חידוש"]:
רב יוסף שכח את הקשר בין הדינים שרב יוסף עצמו אמר לבין המקורות הקדומים יותר - משנה וברייתא.
וגם "רבי" שכח את ה-13 אופנים בהם הוא הסביר את המקורות הקדומים לו [תלוי בפירושים השונים בדיון לעיל לגבי "רבי"].

ודווקא התלמידים - ממשיכי המסורה - "תיקנו" את המצב, אביי "תיקן" את המצב לגבי רב יוסף, והכובס ורבי חייא "תיקנו" את המצב לגבי "רבי"!
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)