הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

שמואל ועולא - הלכה כמי?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים לט ע"א

במאי עסקינן?
אי בשנכסי מבקר אסורין על חולה, אפילו יושב נמי!
אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר, אפי' עומד נמי לא!
אמר שמואל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה ואין נוטלין שכר על העמידה.
מאי פסקא?
הא קא משמע לן, דאף במקום שנוטלין שכר, על הישיבה בעי למשקל, על העמידה לא בעי למשקל.
ואיבעית אימא, כדרבי שמעון בן אליקים: גזירה שמא ישהא בעמידה,
הכא נמי גזירה שמא ישהא בישיבה.
עולא אמר: לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר, וכגון דלא אדריה מן חיותיה. אי הכי, אפילו יושב נמי! הא אפשר בעמידה.

הערה: פירושים שונים ניתנו לסוגייתנו. נעסוק רק בכללי ההכרעה הקשורים לסוגייתנו:

1.
הר"ן מסכת נדרים דף לט עמוד א:

ולענין הלכה קיימא לן כשמואל דכיון דרבא מפרש מילתיה ואמר דמתני' דיקא ליה הכי הלכתא כוותיה הלכך בשנכסי חולה אסורין

הוא פוסק כשמואל מפני שרבא פירש את שמואל ודייק מהמשנה כמותו.

2.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ו הלכה ח:

חלה ראובן נכנס שמעון לבקרו, ובמקום שנוטל שכר מי שישב עם החולה לצוות לו לא ישב שמעון אלא מבקרו ועומד, ומותר לו לרפאתו בידו שזו מצוה היא.

בפשטות כל ההלכות בפרק זה של הרמב"ם בהלכות נדרים פרק ו עוסק בראובן שנאסרה עליו הניית שמעון - כלומר, שאסור לראובן להינות משמעון.

ולכן, בפשטות הרמב"ם פוסק, שבמקום שנוטל שכר על ביקור חולים בישיבה, לא ישב עימו אלא רק בעמידה. ומשמע שהוא פוסק כשמואל בסוגייתנו, שמשנתנו עוסקת במקרה שנכסי מבקר - שמעון - אסורין על החולה - ראובן.

3.
לחם משנה הלכות נדרים פרק ו הלכה ח:

[ח] חלה ראובן נכנס שמעון לבקרו וכו'. יש תימה על רבינו ז"ל איך לא הזכיר שנכסי חולה אסורין על המבקר מדינא דעולא דהזכיר שם והרב ב"י ז"ל רצה לתקן בסי' רכ"א
וכתב שרבינו ז"ל מפרש כפירוש אחר אשר דחה שם הר"ן ז"ל
ואעפ"כ קשה לי דמ"מ היה צריך רבינו ז"ל להזכיר אותו הדין וצ"ע:

לכאורה הוא מקשה מדוע הרמב"ם לא פסק כעולא!

4.
מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות נדרים פרק ו הלכה ח:

[ח] חלה ראובן. עי' לח"מ שהניח בצ"ע
והדבר פשוט דקודם אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב ומשו"ה פסק רבנו כשמואל נגד עולא דשמואל ס"ל דבנכסי חולה אסורין על המבקר אפי' יושב שרי אף על גב דאפשר בעמידה וכדמסיק שמואל מתני' קשיתיה
אלא ודאי דמתני' בנכסי מבקר אסורין על החולה וכן כתב רבנו בפירוש המשנה.

הוא מסביר שהלכה כשמואל נגד עולא. הוא לא מוכיח כך ממהלך סוגייתנו [כדברי הר"ן לעיל] אלא הוא מסתמך על העיקרון שהלכה כרב נגד תלמידו עד תקופת אביי ורבא.

משמע ממנו שאחרי תקופת אביי ורבא הלכה כתלמיד נגר רבו על פי הכלל ש"הלכה כבתראי".

5.
אלא שקצת קשה, שהרי עולא לא היה כלל תלמידו של שמואל, אלא הוא היה תלמידו של רבי יוחנן. ומוכח על כן מדבריו, שהכלל שאין הלכה כתלמיד נגד רבו [עד תקופת אביי ורבא] תקף גם כשמדובר בחכם מאוחר נגד חכם מוקדם לו.