סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 933

"ועשת את התבואה לשלש השנים"

נדרים סא ע"א

בפסוק נאמר: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו וצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית עד בוא תבואתה תאכלו ישן".

נחלקו הראשונים בביאור הפסוק. רש"י לומד: ששלוש השנים הכוונה מקצת השישית, מניסן עד ראש השנה, והשנה השביעית והשמינית.

והרמב"ן לומד: שמה שנאמר מה נאכל בשנה השביעית, הרי בשנה השביעית אוכלים מפירות השישית, ולא צריך לשאול מה נאכל, שהרי הרגילות לאכול במשך השנה מפירות השנה שעברה, מהקציר של השנה שעברה, וכמעט עד סוף השנה אוכלים מפירות השנה הקודמת, והפשט בפסוק: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית", אומר הרמב"ן: שהפסוק כאילו מסובב, אין הכוונה שתאמרו מה נאכל בשנה השביעית, אלא וכי תאמרו בשנה השביעית, אם תשאלו בשנה השביעית מה נאכל בשנה השמינית, שהרי בשמינית לא יהיה מה לאכול היות ולא זרענו בשביעית. אומרת התורה: "וציוותי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים".

ולפי הפשט של פרוש הרמב"ן על התורה, לא כמו רש"י: ששלוש השנים זה מקצת ניסן עד ראש השנה, וכל השנה השביעית והשמינית, אלא מדובר: כשיש שנת יובל אחרי שמיטה, והשנה השישית תגדל עבור כל השנה השביעית, וכל שנת היובל, והשנה שלאחר היובל, וכל אלו יאכלו מהשנה השישית. והפסוק מבטיח: כי תשאלו בשנה השביעית מה נאכל בשנה השמינית (בשביעית אין מה לדאוג, שהרי יש פירות מהשישית), אבל מה נאכל בשנה השמינית (הרי לא שתלנו כלום בשנה השביעית), אומרת התורה: "וצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים", היינו: כל שנת השמיטה והשנה שאחריה שהיא היובל והשנה שאחרי היובל.

יוצא מכאן חידוש גדול, מפני שבגמ' נאמר: "וצוויתי ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים", מדובר בשנים רגילות ולא בשנים שהיובל חל אחרי השמיטה, שהרי אז יצטרכו ברכה ל - 4 שנים, אלא מסביר הרמב"ן: הפסוק אומר לנו: "וצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים", אחרי השנה השישית, וזה כאשר שמיטה אחרי יובל, והרי זה לכאורה הפוך מהסוגיא, והגמ' מסבירה: אמנם התורה מדברת ברוב שנים ולא בשנה השמיטה לפני יובל שיצטרכו תבואה לד' שנים.

ומשמע, שהרמב"ן למד כפשוטו, ש"ועשת את התבואה לשלוש השנים", הכוונה: לשנים מלאות ולא כמו רש"י שלמד: מקצת שנים, אלא בשנה השישית יהיה מספיק תבואה לאכול ב 3 השנים. א) שמיטה. ב) יובל. ג) השנה שאחר היובל. כי לפי המרב"ן אוכלים כמעט כל השנה מפירות ותבואה של השנה הקודמת, ולכן בשמיטה לא צריך לדאוג מה לאכול, כי יש מה לאכול מהשנה השישית, והדאגה בשמיטה זה רק מה נאכל בשנה השמינית.

[הרה"ג מייכל זילבר שליט"א]